ביאור:בראשית כא ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כא ל: "וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת."



בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת[עריכה]

כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי[עריכה]

"תִּקַּח מִיָּדִי" הלקיחה היא עשיה המעידה על הסכמה. אברהם קיבל חזרה את הבאר שלו ובתמורה אבימלך קיבל את הכבשים - תמורה תמורת תמורה.
אפשרי שאברהם החזיר לאבימלך כבשים שאבימלך נתן לו (ביאור:בראשית כ יד) כפיצוי על לקיחת שרה והשבתה. כך נגמר המעגל: אבימלך לקח את שרה, השיב אותה ונתן כבשים כפיצוי, אברהם קיבל חזרה את שרה ולקח את הכבשים, ואז אבימלך לקח את הבאר, ועכשו אבימלך משיב את הבאר ומקבל חזרה חלק מהמתנות שהוא נתן לאברהם ושרה.

נוכחות הכבשים בטקס כריתת הברית היתה נוכחותם כעדים לתהליך.
כשם שפיכל שר צבאו של אבימלך ישב והוא יהיה העד מהצד של אבימלך, כך הציג אברהם את הכבשים כעדים מהצד שלו.
זה היה הרמז לאבימלך שפיכל הוא כמו כבשה, ולמרות שאבימלך פקד עליו לגזול את הבאר, פיכל לא יגיד מילה נגד אדונו.

הכבשים, כנראה, היו מאיכות גבוהה ואבימלך רצה לקבל אותם כאשר הוא שאל: " מָה הֵנָּה, שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ, לְבַדָּנָה" (בראשית כא כט).
לקיחת הכבשים כתשלום עבור הסכמת אבימלך שהבאר נחפרה על ידי אברהם ושייכת לו: "בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת". התשלום הוא לא עבור הבאר עצמה, כי מחיר של באר הוא גדול יותר מאשר 7 כבשים, אלא רק עבור ההסכמה שהבאר שייכת לאברהם.

תִּקַּח מִיָּדִי[עריכה]

נאמר שאברהם הציע את הכבשים, אבל לא נאמר שאבימלך לקח את הכבשים כאשר "וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ, אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" (בראשית כא לב). אולם אחרי שאברהם הציע את הכבשים נאמר: "וַיִּכְרְתוּ בְרִית, בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כא לב), כלומר שני הצדדים הסכימו שהכבשים הם תשלום כדי שאבימלך יסכים שאברהם חפר את הבאר והיא שייכת לו. אם אבימלך באמת לקח או השאיר אותם זה לא חשוב, כי הכבשים שייכים לו.

לבטח אבימלך פחד לא לקחת את הכבשים, כי זה היה מראה שהוא לא התנהג "בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי" (בראשית כ ה).

כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת[עריכה]

"הַזֹּאת" ? - הפגישה היתה ליד הבאר בבאר-שבע. לא סביר שאת הבאר הזאת גזלו העבדים של אבימלך, כי אז אברהם לא היה יושב שם, אלא עובר לבאר אחרת, ואז הפגישה לא היתה מתקיימת ליד הבאר הגזולה. אם הם ישבו ליד הבאר הגזולה, אז אבימלך היה חייב להיות מודע מיד בבואו, ולא היה אומר: "וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם" (בראשית כא כו) לאחר דברי אברהם.

נאמר שאבימלך שב לארץ פלישתים, כלומר אבימלך הוא שבא לאברהם בבאר שבע, ולא להפך.
לבאר לרוב יש שם, אולם לזאת לא היה עדיין. "הַזֹּאת" כנראה מתכוון לבאר ההיא שאנחנו מדברים בה.

כיון שמיקום הבאר שנגזלה לא מתואר, אברהם יכול להצמיד את זה לכל באר באזור נחל גרר שנמצאת ברשות אבימלך, כרצונו. כדי להגביל את הבילבול, הצמידו את השבועה לבאר שתקרא באר-שבע, ולא לכל באר אחרת, למרות שסביר שהבאר שנגזלה אינה באר שבע.

משחקי מילים של עורכי דין[עריכה]

אברהם נכשל ולא הבין שדרישתו היא חלשה מבחינה משפטית.
בהמשך אבימלך לא רצה לגזול בארות מאברהם וגם לא היה מוכן להכחיש שאברהם חפר את הבארות, כי הוא נשבע, אבל הוא לא נשבע לא לסתום את הבארות של אברהם בעפר, לכן הוא פקד על עבדיו, ככתוב: "וְכָל הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר" (בראשית כו טו). אבימלך גזל את המים של אברהם, כי סתימת בארות בחלק העליון של נחל גרר, תגביר את נביעת המים בבארות בתחתית ערוצו של נחל גרר שבארץ פלישתים.

תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה[עריכה]

איך הכבשות יהיו לעדה?

  • כאשר בצאנו של אבימלך יהיו הכבשים של אברהם, אשר סומנו כרכושו של אברהם, זה יהיה סימן שאברהם עשה איתו הסכם ואבימלך הסכים לברית וקיבל תשלום.
  • אפילו לאחר זמן רב, הוולדות של הכבשים המיוחדות של אברהם יראו שאבימלך קיבל תשלום מאברהם, והחובה תהיה עליו להכחיש את הברית אודות הבאר.
  • כאשר אברהם יבוא לבקר, הכבשים המקוריות יזהו אותו כאדונם ויבאו אליו. וזה יהיה הסימן והעדות שהוא נתן אותם לאבימלך כתשלום להכרה בזכותו על הבאר. (אדם יכול להתנכר לאדונו ולהגיד: 'אתה מעולם לא היית אדוני', אבל הכבשות לא מסוגלות להתנכר לאדם שהן אוהבות.)