ביאור:בראשית כא כט
בראשית כא כט: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כא כט.
מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה
[עריכה]עבדי אבימלך גזלו באר מאברהם, ואברהם הוכיח את אבימלך אודות הבאר.
אבימלך הכחיש שהוא ידע מי עשה זאת, למרות שכל בר דעת מבין שבמשטר רודני ועריץ עבדים לא מעיזים לעשות דבר בלי לקבל רשות מאדונם.
אברהם לא היה יכול להביא עדים שיוכיחו שאבימלך משקר בעניין, הרי עבדים הם "ככבשים" ולכן הם לא יפתחו את הפה נגד אדונם.
אברהם היה מודע שגם בעתיד עבדיו של אבימלך ימשיכו לגזול ממנו בארות ושאבימלך שוב ישחק עצמו תמים ויכחיש. (ביאור:בראשית כו טו), (ביאור:בראשית כו כ)
לכן אברהם הביא 7 כבשים כדי להסביר בצורה עדינה את המצב לאבימלך. הכבשים האלה יהיו כעדים לעתיד.
מָה הֵנָּה
[עריכה]עדר הכבשים נמצא במכלאתו. אין זה מקובל להביא כבשים קרוב למלך שיושב לכרות ברית.
הדבר עורר את תשומת ליבו של אבימלך ששאל: "מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַבְּתָּ לְבַדָּנָה"?
- ייתכן שבגלל שהכבשים הפריעו לו ופגעו בכבודו, עשו רעש והדיפו ריח רע סביבם.
- ייתכן בגלל האיכות הגבוהה של הכבשים שהובאו מחרן הן סיפקו הרבה חלב וצמר, ושתו מעט מים.
- אפשר שאבימלך רצה לקבל את הכבשים, בנוסף למתנות שהוא כבר קיבל.{{הערה: בדומה לשאלתו של עשו אודות הילדים והנשים שקיבלו אותו בהשתחוות, "מִי אֵלֶּה לָּךְ" (ביאור:בראשית לג ה).}}
- בחתימת ההסכם בין יעקב ללבן, בנו מצבה ונשבעו. רק לאחר השבועה העלו זבח, אכלו וישנו (ביאור:בראשית לא נד). בחתימת ההסכם בין יצחק ואבימלך, יצחק האכיל את אבימלך ואנשיו והם נשארו לישון, ורק בבוקר אבימלך ויצחק נשבעו ונפרדו (ביאור:בראשית כו לא). אפשרי שאבימלך רצה לברר אם אברהם מתכונן להכין ארוחה ולהחזיק אותו עד למחרת בבוקר.
אברהם ידע שאבימלך ישאל לפשר הכבשים, וכך הוא בעצם יזכה בהזדמנות להסביר את תפקידם:
- "כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי: בַּעֲבורּ תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹאּת" (ביאור:בראשית כא ל).
עדים
[עריכה]אבימלך הביא את פִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ והושיב אותו לידו בכריתת הברית, ככתוב: "ויַָּקָם אֲבִימֶלֶךְ, ופִּיכֹל שַׂר צְבָאוֹ" (ביאור:בראשית כא לב). לבטח פיכל היה זה שקיבל את הפקודה לגזול את הבאר, אולם סביר שפיכל היה מתנהג ככבשה ושותק, ולא מאשים את אדונו.[1]
כשם שפיכל, העד לגזלה, ישב כעד במעמד חתימת הברית, כך גם היו 7 הכבשים שהביא אברהם העדים לחתימת הברית מהצד שלו. כלומר, אברהם הקביל את פיכל ל-7 כבשים.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ כך לבטח יואב בן צוריה היה נוהג ולא מאשים את דוד שפקד עליו להביא למותו של אוריה החיתי . (שמואל ב יא טו)