ביאור:בראשית כא י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת[עריכה]

(אילן סנדובסקי)
פעולותיהם של שרה ואברהם היו לפי החוק הקיים בארץ מולדתם בתקופתם:

  • לפי חוק חמורבי מספר 146, אישה עקרה יכולה לתת את שפחתה לבעלה כדי שתביא לו ילדים. הבן נשאר בנה של השפחה, אלא אם אביו מכיר בו כבנו. והנה שרה היתה עקרה והציעה את הגר שפחתה לבעלה (ביאור:בראשית טז ב).
  • לפי חוק חמורבי מספר 146, מותר לאישה הראשית להחזיר את השפחה לעבדותה במידה והשפחה מזלזלת בגבירתה. והנה הגר זלזלה בגבירתה (ביאור:בראשית טז ד), ואברהם החזיר את הגר לרשותה של שרה (ביאור:בראשית טז ו).
  • לפי חוק חמורבי מספר 170, האב רשאי להכיר בבן השפחה כבנו ולהעניק לו מתנות כרצונו מרכושו שלו. בן שפחה שנשאר כל חייו בבית אביו זכאי לחלק שווה בירושה עם הבנים אחרים, רק שהבנים של האישה הראשית בוחרים ראשונים את חלקם. והנה אברהם הכיר בישמעאל כבנו ונתן לו את שמו, ככתוב: "ויִַּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל" (ביאור:בראשית טז טו). כמו כן אברהם כלל את ישמעאל בבני ביתו ומל אותו כחלק מהברית עם אדוני (ביאור:בראשית יז כה).
  • לפי חוק חמורבי מספר 171, מותר לאב במהלך חייו להוציא לחופשי את בן השפחה ולא חובה עליו לתת לו חלק בירושה. אם האב שלא שלח מעליו את בן השפחה, אחרי מותו הבן יתחלק שווה עם בני אשתו. והנה שרה דורשת לגרש את ישמעאל עם אמו, כדבריה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ".
  • לפי חוק חמורבי מספר 169, אין לנשל בן של אישה ללא סיבה, וגם אז רק לאחר אזהרה. האב יכול לשחרר כרצונו בן שפחה ללא הגבלה. העובדה שישמעאל נראה "מְצַחֵק" (ביאור:בראשית כא ט) יכולה לתת בסיס לנישול, אילו הינו יודעים במה מדובר, אולם לא נאמר שישמעאל הוזהר וחזר על העבירה.
  • ייתכן ששרה חשבה לאמץ את הילד של שפחתה, כדבריה: "אפשר שאִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (ביאור:בראשית טז ב). אך בסופו של דבר היא לא עשתה זאת. שרה מכנה את ישמעאל "בֶּן הָאָמָה", ועוד יותר מזה, היא אומרת במפורש "עִם בְּנִי", ביחיד בלבד, "עִם יִצְחָק". מכאן שהיא לא אימצה את ישמעל ושחוקי האימוץ לא חלים עליה.
  • לפי חוק חמורבי מספר 165, אב, בחייו, רשאי לתת לכל בן כרצונו וללא הגבלה. והנה כך עשה אברהם שנתן מתנות לבני הפילגשים, ככתוב: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת, ויְַשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּו חַּי, קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (ביאור:בראשית כה ו), וליצחק אברהם נתן "אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כה ה).

יִירַשׁ[עריכה]

למה שרה דאגה בעניין הירושה?

  • האם שרה הרגישה שהיא תמות לפני אברהם ורצתה להבטיח שישמעאל לא יהיה במחנה בזמן מותו של אברהם?
  • האם מדובר ברכושו של אברהם או ברכושה שלה? בידיו של אברהם היה רכושו שלו, ונדוניתה של שרה והמתנות ששרה קיבלה מפרעה ואבימלך. הרכוש של שרה היה שייך רק ליצחק, וברכושו של אברהם יצחק וישמעאל היו זכאים להתחלק שווה. שרה רצתה להבטיח שיצחק יקבל את כל רכושה ואת רוב רכושו של אברהם וחלקו של ישמעאל בירושתו של אברהם יהיה זעום.
  • האם יצחק יירש את ברכת אדוני? אדוני כבר הודיע לאברהם על ברכתו לישמעאל וליצחק. ברכת אדוני תבוא על יצחק בלי קשר לחלקו ברכושו של אברהם. אלוהים לא ברך את ישמעאל בנחלה בכנען, והגירוש נועד להבטיח שישמעאל לא יירש חלק מכנען, ולא יפריע לברכת אלוהים ליצחק.
  • חינוכו של יצחק? שרה ראתה את ישמעאל מצחק (ביאור:בראשית כא ט). פירוש המילה "מְצַחֵק" אינו ברור, אבל זה לא נשמע חיובי. למרות שמהכתוב משתמע שישמעאל היה ילד טוב ומחונך, שרה עדיין חששה שישמעאל יפגע בחינוכו של יצחק או ישפיע בצורה לא ידועה על אברהם ויחסו ליצחק.

הירושה האמיתית ששרה רצתה היא שאברהם יעניק את כולו ליצחק ויחנך אותו לאמונה באלוהים ולחוכמה. לכן ישמעאל היה חייב לעזוב ולפנות את המקום.

שרה ורבקה[עריכה]

שתי האימהות, שרה ורבקה, פעלו בצורה דומה.

  • שרה גרשה את ישמעאל כי אברהם אהב מאוד את ישמעאל. אברהם רצה שישמעאל יישאר אתו ולא חשב על הנזק שייגרם ליצחק, ככתוב: "ויֵַּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ" (ביאור:בראשית כא יא).
  • רבקה פעלה להעביר את ברכת אלוהים ליעקב, כי יצחק אהב ובחר את עשו לשאת את כל ברכתו ולא הפריע לו להפוך את יעקב לעבדו של עשו (ביאור:בראשית כז כט).

שתי האימהות הבינו שעליהן לפעול ולהכריח את בעליהן לשנות כיוון. שרה אמרה לאברהם ישירות: "גָּרֵשׁ", ורבקה פעלה בסתר והעבירה את הברכה ליעקב. רבקה ראתה שלא יהיה טוב ליעקב להישאר עם אביו, ולכן היא גורמת ליצחק להגיד ליעקב: "קוםּ לֵךְ" (ביאור:בראשית כח ב).
אלוהים אמר במפורש לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב), ויצחק, שהבין את הדמיון לסיפור אמו, לא התנגד. לכן אלוהים לא היה צריך לומר לו לשמוע בקולה של רבקה.


מקורות[עריכה]

נלקח בחלקו מ-"ראש השנה: ישמעאל ילד לתרגול?" סנדובסקי - sendowski , אילן - ilan. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. 11/08/2010 http://www.articles.co.il/article/77458