ביאור:בראשית כו כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית כו כא: "וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כו כא.

וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה[עריכה]

יצחק חפר באר חדשה, באר שלא נחפרה לפני כן על ידי אברהם.
הבאר היתה בנחל גרר קרוב לעיר גרר, וזאת משום שיצחק לא רצה לחזור לבאר שבע.
"רֹעֵי גְרָר" רבו וטענו "לָנוּ הַמָּיִם" (ביאור:בראשית כו כ).

יצחק הסיק שהרועים רוצים את המים, ולכן הוא החליט לא לעבור מהמקום, אלא רק חפר לעצמו באר נוספת.

רועי גרר רבו עם יצחק פעם נוספת לגבי הבאר הנוספת - הם אמרו לו: 'איזה חלק של "לֵךְ מֵעִמָּנוּ" אתה לא מבין?'
בשלב הזה יצחק הבין שהוא חייב להתרחק למדבר:

  • הוא לא יכול להישאר בלי מספיק מים.
  • הוא לא יכול להישאר בלי שהרועים יריבו איתו.
  • הוא לא יכול להרוג אותם.
  • הוא לא יכול לפתוח במלחמה עם הפלישתים.
  • הוא לא יכול לעזוב את כנען כי אלוהים אסר עליו.