ביאור:בראשית כו י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כו י: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם."


מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ[עריכה]

יצחק אמר: "פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ" (ביאור:בראשית כו ט), אולם אבימלך לא הגיב והתעלם מטענתו של יצחק.

מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ[עריכה]

לא נאמר שרבקה היתה מודעת לכך שיצחק אומר שהיא אחותו או שהיא עצמה התנהגה כאחותו. להפך, כאשר יצחק בא לצחק איתה, רבקה צחקה איתו. כך ראה אותם אבימלך והבין מיד וללא צל של ספק שהם בעל ואישה. לכן הוא זימן את יצחק למשפט והוציא פקודה האוסרת לגעת ביצחק ואשתו.

כאשר רבקה היפה הופיעה בעיר, אנשים התענינו בה ושאלו מי היא. גם אבימלך התעניין ונודע לו שיצחק טוען שהאישה שאיתו היא אחותו. למרות שיצחק אמר שרבקה היא אחותו, לא פנו אליו בהצעות נישואין ולא ניסו לאנוס את רבקה.

אך בכל זאת אבימלך אומר: "כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ", כאילו שנודע לו שאנשים מדברים ומתכננים לשכב עם רבקה.

אַחַד הָעָם[עריכה]

  1. "אַחַד הָעָם" - אחד מהעם, סתם אדם, אחד מהפלישתים שגרו בעיר או מהזרים והאורחים ששהו בעיר.
  2. "אַחַד הָעָם" - על היום הראשון של בריאת העולם נאמר: "ויְַהִי עֶרֶב ויְַהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (ביאור:בראשית א ה). כלומר, המילה "אַחַד" היא תחליף למילה 'ראשון'. בצורה זו 'הראשון בעם' הוא אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים שהראה התעניינות מיוחדת ברבקה ואפילו עקב אחריה מחלון ביתו (ואולי גם בעזרת מרגלים).

כך אבימלך הכליל את כולם, כולל עצמו וכולל נכבדי העם.

שָׁכַב[עריכה]

המילה "שָׁכַב" כאן היא מילה המסתירה את האמת. לא מדובר במנוחה בשכיבה. מדובר כאן על פעולה המוגדרת בחוק כחטיפה ואונס.

  • על אבימלך מלך גרר נאמר: "ויִַּקַּח אֶת שָׂרָה" (ביאור:בראשית כ ב), אבל הוא לא שכב עמה. אבימלך מלך פלישתים מדלג על פעולת 'הלקיחה', בכוח או ברשות, ועובר ישר לאונס.
  • על מלך שכם נאמר: "ויִַּקַּח אֹתָהּ ויִַּשְׁכַּב אֹתָהּ, ויְַעַנֶּהָ" (ביאור:בראשית לג ב). מלך שכם חטף את דינה בעיר. לא נאמר שדינה התנגדה או הביעה רצון לשוב לבית אביה. מלך שכם חשב שמותר לו לקחת את דינה לעצמו. הוא רצה לבקש את ידה מאחיה ואביה לאחר מעשה החטיפה וכך לפטור עצמו מהפשע. כאשר אברהם ציווה על עבדו ללכת לחרן ולקחת אישה לבנו, אפילו בכוח וללא בקשת רשות מהמשפחה (ביאור:בראשית כד ה), אברהם למעשה ציווה לעשות דבר דומה למה שעשו מלך מצרים ומלך גרר לשרה, ומלך שכם לדינה.

תיאור הפעולה הוא: "שָׁכַב" בלבד. כלומר, לאחר שהאיש הפלוני היה אונס את רבקה הוא היה זורק אותה, בוודאי שלא נושא אותה לאישה. יפה שאבימלך השתמש בצורת הפועל והשם ביחיד, ולא דיבר על אונס קבוצתי.

חוקי משה, שלפי דברי אבימלך היו קיימים בזמנו בגרר:

  1. אם אישה נשואה שכבה עם איש מרצון, האיש והאישה יומתו, ככתוב: "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל, ומֵּתו גַּּם שְׁנֵיהֶם: הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה" (דברים כב כב).
  2. אם אישה מאורסת שכבה עם איש מרצון, האיש והאישה יומתו, ככתוב: "כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתולָּה, מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ; ומְּצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר, וְשָׁכַב עִמָּהּ ... וסְּקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתו:ּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר" (דברים כב כד).
  3. אם אישה רווקה שכבה עם איש מרצון, האיש ישלם קנס ויישא את האישה לכל חייו, ככתוב: "כִּי יִמְצָא אִישׁ, נַעֲרָ בְתולָּה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, ותְּפָשָׂהּ, וְשָׁכַב עִמָּהּ; וְנִמְצָאו,ּ וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף, וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ, לֹא יוכַּל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו" (דברים כב כט).
  4. כל אישה שהתנגדה לאונס וצעקה לעזרה בעיר, האונס, שאינו בעלה, יומת. אישה שנאנסה מחוץ לעיר לא חייבת להוכיח שהיא צעקה כי במילא לא היו שומעים אותה. במידה והאנס אינו נשוי, גורלו נמצא בידי האישה: למות או לשאת אותה.

מלך שכם רצה להשתמש בחוק המתיר לו לשאת את דינה, אולם אחיה חשבו שמלך שכם התנהג בחוסר כבוד, ככתוב: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנו"ּ (ביאור:בראשית לד לא) והרגו אותו. סביר להניח שגם בתואל כעס שעבד אברהם דיבר עם רבקה ונתן לה מתנות לפני שהוא בא לדבר עם המשפחה (ביאור:בראשית כד נ). מלך שכם חשב שהוא יכול לדבר עם המשפחה לאחר שהוא 'עינה' את דינה ומנע ממנה לחזור לביתה.

וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם[עריכה]

כאשר המלך דיבר על "אַחַד הָעָם" הוא התכוון לעצמו. אבימלך הבין שהוא עצמו כמעט ונכשל. אבימלך כמעט התייחס לרבקה כזונה, ואם כך היה נוהג, אזי הוא היה גוזר על עצמו עונש מוות.

אבימלך בדבריו הודה שקיים חוק נגד לקיחה כזו של אישה נשואה, המביאה אשם לפושע ולעיר כולה, ושהוא ידע שהחוק מתאים למקרה שהוא עצמו חשב לעשות.

אבימלך בדבריו ניסה להציג את עצמו כשופט צדק ולהאשים את יצחק בכך שיצר מצב מסוכן למלך.

יצחק לא ענה.