ביאור:בראשית כד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כד ה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם."



הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם[עריכה]

אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי[עריכה]

אברהם בפקודתו לעבדו לא התחשב בכל האפשרויות:

  1. למה שנערה תהיה מוכנה ללכת לכנען ולהתחתן עם אדם זר?
  2. אברהם דרש שהעבד יישבע, אולם לכמה זמן ובאיזה תנאים שבועתו תהיה בתוקף?
  3. יצחק והנערה יכולים לחיות ביחד בכנען או בחרן - מה יותר חשוב לאברהם? האישה או המקום?
  4. בכל חוזה או הבטחה, אחד הדברים החשובים ביותר זה לדעת את פרטי ההסכם במדויק, לרבות, איך ניתן לבטל את ההסכם ובאיזה מחיר.

שבועה זה דבר רציני ביותר הדורש חשיבה מקיפה. אדם חייב לחשוב במשך זמן-מה ולהתייעץ עם אנשים מנוסים בנושא לפני שהוא נשבע.

העבד רצה לברר מה לעשות כאשר האישה תסרב, כדבריו: "אפשרי שלֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי", וזה בתגובה לדרישת אברהם "לקחת", אפילו בכוח. העבד מעלה אפשרות שהאישה תסרב, אבל לא שאל מה לעשות אם האישה תסכים אבל משפחתה תסרב. לפי דברי העבד ותשובת אברהם ניתן להבין שאברהם העניק רק לאישה את הזכות לסרב. אם המשפחה תעמוד בסרובה לתת לאישה ללכת, לאחר שהאישה תסכים, מותר יהיה לעבד לקחת את האישה בכוח ממשפחתה.