ביאור:בראשית כד מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כד מז: "וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ."



וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ[עריכה]

הצעד האחד עשר: העבד מתאר כיצד הוא העניק לרבקה את המתנות.[עריכה]

וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ[עריכה]

רש"י טען שהעבד שינה את מהלך הארועים. העבד אמר שהוא נתן את התכשיטים לרבקה לאחר שהוא שאל אותה למוצאה המשפחתי, אבל בכתוב העבד קודם הודה לאלוהים ורק אז נתן לה את המתנות. הרמב"ן הסביר שהעבד לקח את התכשיטים לפני שהוא שאל את רבקה, אבל לא צוין מתי הוא נתן לה את התכשיטים לפני שהיא רצה עמם לבית אימה.

לא ברור מתי העבד נתן את התכשיטים לרבקה: לפני שהוא השתחוה לאלוהים או אחרי שהוא השתחוה לאלוהים. סביר להניח שהעבד לא נתן לה את התכשיטים לפני שהוא שאל למוצאה ולפני שהוא הודה לאלוהים, שכן היא היתה יכולה לרוץ מיד לביתה והוא לא ידע למצוא אותה. רבקה ראתה את התכשיטים בידי העבד והבינה שהוא עומד לתת אותם לה. העבד החזיק את התכשיטים לפניה כדי להכריח אותה לחכות שהוא יגמור לברך את אלוהים וכך הוא יספק לה מידע על אברהם ואלוהיו.

ארוסין[עריכה]

העבד הסביר שהוא אישית ענד לרבקה את התכשיטים ושם את הנזם באפה, ולא שהוא נתן לה אותם ביד והיא ענדה אותם. בצורה זו הוא נגע בה וכאילו הכריז בעלות עליה.

העבד הודיע שהיא לא סירבה או התנגדה, ולכן הנתינה הושלמה ואי-אפשר לקחת בחזרה את המתנה, שברור לכולם שהיא מתנת אירוסין, ולא רק תודה על המים שהיא נתנה לו.

העבד נראה כאיש מכובד ולא כעבד, לכן הוא היה צריך להודיע שהוא עבד (כד לד). רבקה קיבלה את התכשיטים והיא הבינה שזאת מתנת אירוסין, אבל בזמן ההוא היא לא ידעה שהאיש הוא שליח של אברהם שנשלח להביא אישה לבן אדונו ולא שהוא עצמו מבקש את ידה. האם אלוהים אמר לרבקה לקבל את התכשיטים?

ייתכן שרבקה הבינה שהאיש עצמו אינו קרוב שלה ושהוא לא מחפש אישה לעצמו, וזאת משום שהאיש ציין את שם אדונו ומשום שהוא לא התנהג כחתן. השווה את התנהגות העבד בפגישה עם רבקה, להתנהגות יעקב כאשר הוא פגש את רחל בת דודתו, ככתוב: "ויִַּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, ויִַּשָּׂא אֶת קֹלוֹ ויֵַּבְךְּ" (ביאור:בראשית כט יא).

מתי קיבלה רבקה את התכשיטים?[עריכה]

כדי שרבקה לא תחשוב שהיא מקבלת הצעת נישואין מהאיש עצמו, העבד השתחווה לרבקה והודה לאלוהים בשם אדונו (ביאור:בראשית כד כו). העבד נתן לרבקה כבוד שמעניקים לשליט או מושל או אדון, וכך העבד גילה לה שהוא למעשה עבד ושליח. העבד המשיך ואמר לרבקה: "בָּרוךְּ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ ואֲַמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי" (ביאור:בראשית כד כז), וכך למדה רבקה שהוא נשלח על ידי אדוניו אל משפחת אדונו שבחרן.

סביר שהעבד נתן את התכשיטים לרבקה רק אחרי שהוא שאל אותה לשם אביה, קיבל תשובה מספקת, קד לה, והשתחווה בנוכחותה לאלוהים. אם העבד היה נותן את התכשיטים קודם לכן, היתה אפשרות שרבקה תרוץ הביתה לפני שהיא תשמע הכל. העבד סיפר שקודם הוא שם את התכשיטים ורק אז הודה לאלוהים. כך העבד מחזק את טענתו שרבקה הסכימה לקבל את הצעת הארוסין עוד לפני שהיא ידעה מי הוא האיש.

אחרי שהעבד הודה לאדוני, רבקה הבינה שהוא עבד אברהם שבא בשליחות לחרן כדי למצוא אישה לבן אדונו.

וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ[עריכה]

"אָשִׂם" (שורש ש-י-ם) - להניח, להעמיס. הפועל "אָשִׂם" אינו מעיד במפורש שמדובר בנתינת מתנה. לדוגמא: "ויַָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכותּ בְּרֹאשָׁהּ, ויַַּמְלִיכֶהָ תַּחַת ושְַׁתִּי" (ביאור:אסתר ב יז), היינו, הכתר לא ניתן לאסתר, אלא הוא רק הונח על ראשה. העבד השאיר לעצמו את האפשרות לבקש בחזרה את התכשיטים אם וכאשר בני משפחת רבקה לא יסכימו לתת לו אותה בתור אישה ליצחק.

כאשר העבד שם על רבקה את התכשיטים, הוא סימן אותה. רבקה לא נתנה את שמה ואת הכתובת שלה בעיר, אבל לבטח רבקה לא תסיר את התכשיטים מעליה ולא תתן לאחרים להסיר אותם ממנה. הרכילות שרבקה קיבלה תכשיטים לבטח התפזרה מהר בכל העיר. כל אנשי העיר ידעו שרבקה זכתה בתכשיטים ושהיא נושאת אותם בגאוה, ולעבד יהיה קל למצוא את רבקה בעיר.

פגיעה בכבוד המשפחה[עריכה]

העבד ראה עלמה יפה, דיבר איתה ולמד על משפחתה. ברגע זה הוא היה חייב ללכת לדבר עם משפחתה, ולא לשים עליה תכשיטים ונזם באף. העבד גרם לרבקה להסכים בלי ששניהם קיבלו רשות מאבי הכלה. ללבן ובתואל למעשה לא נשאר מה לעשות. הם לא יוכלו לשנות את דעתה של רבקה.

כאשר שכם לקח את דינה, בנוסף לכל מה שעשה העבד, הוא לקח אותה לביתו, עינה אותה ולא נתן לה לצאת. לא ברור אם דינה הסכימה, אבל אין זה מן הנמנע שדינה הסכימה ללכת לביתו של שכם, מלך שכם. האחים של דינה מאוד כעסו על שכם שפגע בכבודם, והתנהג לדינה בחוסר כבוד, לדעתם. סביר שגם בתואל כעס, אבל לא נראה שלבן כעס. לבן, אחיה הצעיר של רבקה, כנראה פעל לפי הוראותיה של רבקה ולא כעס אלא שמח.