ביאור:בראשית כד סו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כד סו: "וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד סו.

וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים[עריכה]

לעבד היה סיפור יפה מאוד איך אלוהים עזר לו לבחור את רבקה.

הסיפור הזה גרם:

  • ללבן ולבתואל להגיד: "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוכַּל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ טוֹב. הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ; ותְּהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה" (ביאור:בראשית כד נא).
  • לרבקה לענות ללא היסוס או תנאים: "אֵלֵךְ" (ביאור:בראשית כד נח).

עכשיו תורם של יצחק ואברהם לקבל את הכלה כבחירתו של המלאך. כיצד הם היו יכול להגיב מלבד לקבל את רבקה בשמחה, הרי אי-אפשר לסרב למתנה כזו משמים מבלי להעליב את אלוהים. רבקה עברה את הבחינה בהצלחה והיא ורק היא חייבת להיות אשתו של יצחק.

אֲשֶׁר עָשָׂה[עריכה]

התוספת "אֲשֶׁר עָשָׂה" כאילו ממעיטה מכל הסיפור (עשה בלבד). התוספת מלמדת שהעבד סיפר רק מה שהוא עשה, ולא מה שהוא אמר או חשב, ולא מה שעשו אחרים שאינם חשובים לסיפור. קשה להאמין שהעבד לא סיפר את הרוב במדויק. כבר ראינו שהעבד שינה את האמת כאשר הוא אמר ללבן שהוא אמר לרבקה "הַגְמִיאִינִי" וללבן הוא אמר שהוא אמר לרבקה: "הַשְׁקִינִי". ייתכן שהעבד החסיר מעט פרטים אבל בנוכחות רבקה הוא היה חייב לדייק לפחות במה שרבקה ידעה וזכרה.

העבד עשה הרבה שינויים בסיפור שלו ללבן ובתואל, ואפשרי שהוא עשה את אותם השינויים ועוד הוסיף דברים נוספים, כדי לשכנע את יצחק שאלוהים נתן לו כלה שאסור לדחות אותה.

אצל מרדכי נאמר: "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (ביאור:אסתר ד א), וזה כלל גם כל מה שנעשה ונאמר על ידי אחרים, ומה היתה המשמעות של השיחות האלה.

כדברי רש"י: "אֲשֶׁר עָשָׂה" משמעו "אֲשֶׁר עָשָׂה [אלוהים למענם]", וזאת כדי לשכנע את יצחק שהוא חייב לקבל בשמחה את כלתו.

האם רבקה נשואה כבר ליצחק?[עריכה]

בשלב זה אפילו לא נאמר שיצחק ראה אותה. רבקה הסכימה להשאר במחנה לאחר שהיא ראתה את יצחק, אבל היא לא אשתו.
רבקה נתנה לעבד לספר את הסיפור איך היא כפתה על אביה ואחיה לעשות את רצונה (ראה: רבקה כפתה על אביה ואחיה לתת לזר זכות לדבר).
יצחק הבין שהוא לוקח אישה תקיפה ביותר, שלא תרשה לו לסטות מהדרך. האישה דורשת ממנו להיות נאמן לה, וממושמע לכל פקודותיה.

יצחק הבין שרבקה אינה אשתו עד שהוא יסכים לתנאים האלה.
תשובת יצחק היתה הסכמה מלאה וכניעה לדרישת רבקה. יצחק מכניס את רבקה לאוהל אימו האהובה והחזקה, וכך הוא ממנה את רבקה להמשיך כשרה לשלוט במחנה ובגברים.
רבקה ירשה את שרה ואת פקודת אדוני לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (ביאור:בראשית כא יב), ועכשו אברהם ויצחק חייבים למלא את פקודותיה.