ביאור:בראשית כד נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כד נג: "וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ."



ראה: האם בתואל מת?

וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ[עריכה]

בזמנו נאמר שעבד אברהם לקח "עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, ויֵַּלֶךְ, וְכָל טובּ אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ"(ביאור:בראשית כד י), אבל אין תאור של הפיריטים שהעבד לקח. לא נאמר שהעבד רכש מתנות נוספות בדרך, מכאן שהוא נתן רק את מה שהוא הביא עמו.

בתואל נעלם ולא קיבל מתנות. אין ספק שהוא לא מת כי לא ספדו ובכו לו למחרת בבוקר.

וַיִּתֵּן לְרִבְקָה[עריכה]

בזמנו העבד נתן לרבקה "נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ, ושְּׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" (ביאור:בראשית כד כב). את זה העבד נתן ללא תנאי, אלא כתודה שהיא נתנה לו מים.

אחרי שלבן ובתואל הסכימו לתת את רבקה לאישה ליצחק, הם אמרו: "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ; ותְּהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה" (ביאור:בראשית כד נא). העבד השתחווה והודה לאלוהים ולהם, ומיד באותו הערב, לפני שהעבד הסכים לאכול, העבד נתן מוהר לכלה ומתנות למשפחתה:

  • לרבקה העבד נתן "כְּלֵי כֶסֶף וכְּלֵי זָהָב ובְּגָדִים" - מתנה יפה מאוד לכלה.
  • לאמה ואחיה של רבקה העבד נתן "מִגְדָּנֹת".
  • לא נאמר שהעבד נתן מתנות לבתואל אביה של רבקה. אבל הן רק לפני זמן קצר הוא דיבר "ויַַּעַן לָבָן ובְּתואֵּל ויַֹּאמְרו,ּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר" (ביאור:בראשית כד נא), אולם לקח זמן מאז שבתואל נתן אותה ועד שהעבד פרק את גמליו ונתן את המתנות. חז"ל העלו שבתואל מת לפני שהעבד הביא את המתנות. אולם כנראה הוא היה זקן ולא התעניין במתנות.

רבקה לקחה את "כְּלֵי כֶסֶף וכְּלֵי זָהָב ובְּגָדִים" איתה לכנען. למעשה, זאת היתה המתנה מאבי החתן לרבקה, היינו, נדונייתה. ניתן לראות שכך העביר אברהם בצורה עקיפה חלק מרכושו ליצחק. בנוסף, כאשר רבקה הגיעה לכנען, יצחק נתן לה את אוהל שרה אמו אותו ירש במותה ושהיה ברשותו, ככתוב: "ויְַבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (ביאור:בראשית כד סז). עם זאת, ניתן לראות שרבקה לא קיבלה דבר מאביה, ומאחיה היא רק קיבלה ברכה, ולכן הם עדיין היו חייבים לה חצי מצאנו של בתואל לפי חוקי חמורבי מספר 184.

מִגְדָּנֹת[עריכה]

  • קיימת דעה שמגדנות הם פירות מנחה מצוינים. יש הטוענים שהמילה מגדנות גזורה מהשורש 'מ-ג-ד' – מעדן, דבר מתיקה (ויקימילון, מבוסס על רש"י), ככתוב: "מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם" (דברים לג יג). יעקב הציע לבניו לקחת לשליט המצרי: "מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, ומְּעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים ושְּׁקֵדִים" (ביאור:בראשית מג יא). אולם אם זהו הפירוש למילה, אזי מדוע רבקה לא יכולה לאכול מהמגדנות? בכל מקרה, מתנה של פירות בני חלוף אינה מתנה ראויה למוהר. לדוגמא, יעקב נתן ללבן עבור רחל שבע שנות עבודה, ככתוב: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (ביאור:בראשית כט יח) ולא חבילת סוכריות.
  • היה נהוג שאח הכלה יקבל את המוהר וישתמש בו כמוהר לשאת אישה. אין ספק שאם המתנה שנתן העבד ללבן היתה שקית של פירות מיובשים, אזי הוא לא יוכל להשתמש בה כדי לשאת אישה לעצמו.
  • העובדה שרבקה קיבלה כלי בית מכסף וזהב ובגדים אינה שוללת את האפשרות שבמגדנות שקיבלו לבן ואמה היו כוללים גם כסף, זהב, כלים ובגדים.
  • אין ספק שהעבד העמיס עשרה גמלים וחזר לכנען עם רבקה, מתנותיה ונערותיה שרכבו על הגמלים. מכאן שהעבד השאיר אצל לבן ואמו סחורה במשקל של רבקה והנערות שלה והרכוש של רבקה שהיא לקחה מביתה. כך למעשה רבקה קבעה כמה מתנות יקבל אחיה וכמה מתנות ישארו בידיה. ככל שרבקה לקחה יותר דברים מביתה, כך העבד היה חייב לתת יותר מתנות ללבן כדי שהגמלים יוכלו לסחוב את המטען חזרה. ניתן לראות שהעבד שילם ללבן את משקלה של רבקה בזהב.

אם מגדנות זה לא פירות מיובשים, אז מה כלול במגדנות?

  1. מתנות מעולות ומצוינות - המלך יהושפט נתן לבניו: "מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף ולְּזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהודָּה; וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם, כִּי הואּ הַבְּכוֹר" (דברי הימים ב כא ג). אין ספק שברשימה של כסף וזהב וערים בצורות לא נכללו פירות. לכן ייתכן שהמילה מִגְדָּנוֹת לא מתייחסת לכסף וזהב לפי משקל, אלא לרכוש בעל ערך רב כמו עיר בצורה. הערך של המתנות הלך וגדל: כסף (נמוך בערכו), זהב (ערך רב יותר), מגדנות (חייב להיות בעל ערך גבוה יותר), וערים בצורות (עוד יותר גבוה), ולבן הבכור את הממלכה (הערך הכי גבוה).
  2. מתנות מעולות ומצוינות – נאמר: "ויַּוֹשַׁע יְהוָה אֶת יְחִזְקִיָּהו וְּאֵת יֹשְׁבֵי יְרושָּׁלִַם" (דברי הימים ב לג כב) ובתמורה לישועה נאמר: "וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַיהוָה לִירושָּׁלִַם, וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהו מֶּלֶךְ יְהודָּה; ויִַּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן" (דברי הימים ב לג כג). כלומר, לאחר הניצחון המלך התנשא בחוזקו ועושרו מכל מה שנותן לו - אלה "מִגְדָּנוֹת" - כסף, זהב, יהלומים, תכשיטים, כלים וכו'.

ויקבלו[עריכה]

לא נאמר שלבן ואימו קיבלו את מה שהעבד נתן להם. העבד פשוט שם את זה על הרצפה והכריז שזה שלהם. לא נאמר שלבן ואימו הודו לו, ולבתואל העבד אפילו לא נתן מתנות. אך ברור שלבן ואימו לא סרבו ושהם קיבלו את המתנות והסכימו לתנאים: שרבקה תינשא ליצחק, שהיא לא תקח נדוניה ממשפחתה, ושהעבד שילם מוהר למשפחה במתנות. עצם העובדה שרבקה קיבלה את המתנות מעיד על כך שהיא ראתה את עצמה מאורסת והסכימה להינשא, וכן התחילה להתרגל לרעיון ולכל המשתמע ממנו מבחינה חוקית.

רבקה נהנתה שהעבד קד לה והשתחווה בנוכחותה. היא היתה גאה שהיא זכתה. היא נהנתה להיות כלה. רבקה עברה מלהיות נערה שמביאה מים למשפחתה, עם כד על הכתף, לכלה עשירה ומכובדת. לא ניתן לשאר את גודל האושר שנחת על רבקה.