ביאור:בראשית כד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כד ז: "יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם."



וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי[עריכה]

בסיפורי אברהם מופיעות מספר שיחות בין אלוהים לאברהם:
פקודות

שבועות

שיחות מלמדות

  • "זַעֲקַת סְדֹם ועֲַמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד ..." (ביאור:בראשית יח כ).

ניתן לראות שאלוהים הבטיח הבטחות לאברהם ונשבע לקיימן, אולם מה הפירוש של צירוף המילים "דִּבֶּר לִי"?
ניתן להסיק שצירוף המילים "דִּבֶּר לִי" פירושו ציווה עלי, פקד עלי, ולא סתם דיבורים - לדוגמא, עשרת הדיברות הן פקודות, חוק מחייב.

במעמד הר סיני בני ישראל פחדו שאלוהים יצווה עליהם ישירות ולכן ביקשו ממשה שיצווה עליהם במקום אלוהים, ככתוב: "ויַֹּאמְרו,ּ אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנו,ּ וְנִשְׁמָעָה; וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנו אֱּלֹהִים, פֶּן נָמותּ" (שמות כ טו).

הדרכה לעבד[עריכה]

  1. "יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם" – אברהם הודיע לעבד שזה שמו הרשמי של אלוהים. אברהם הורה לעבד להשתמש בשם הזה כאשר הוא מדבר עם המשפחה של הכלה. העבד לא השתמש בשם הזה אלא קורא לו: "יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (ביאור:בראשית כד כז).
  2. "אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי ומֵּאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי" – אברהם אמר לעבד להזכיר להם שאדונו הוא אברהם שיצא מארצם לפי פקודת אלוהים. אברהם לא חשש להזכיר את זהותו ולא חשב שהם יחשבו שהוא היה משוגע ששמע קולות ויצא מחרן המפותחת לארץ נידחת. העבד לא סיפר את זה ללבן.
  3. "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹאּת" – אברהם סיפר את הבטחת אלוהים, וזאת כדי להסביר למה הכלה חייבת לבוא לכנען, ואת הכבוד הגדול שהיא תקבל שבניה ינחלו את ברכת אלוהים. העבד לא הזכיר את זה. העבד חשב שאם הם יודעים אז הם ישמחו שאברהם הצליח, ואם הם לא יודעים אז זה לא עניין שלו לספר להם שאדונו שומע קולות.
  4. "הואּ יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם" – אברהם מורה לעבד שאלוהים ישלח מלאך שיעזור לו במשימתו. העבד באמת דיבר עם אלוהים ובקש שמלאך אלוהים יעזור לו (ביאור:בראשית כד יב).
  5. בעקיפין אברהם מתיר לעבד לדבר על עושרו וגדולתו כדי לשכנע את הכלה לבוא עמו לארץ רחוקה ובלתי ידועה.
  6. העבד השתמש במשפט הזה, ללא החלק שאלוהים הבטיח את ארץ כנען לאברהם וזרעו, כדי לשכנע את לבן ובתואל שמאלוהים יצא שרבקה נבחרה (ביאור:בראשית כד מ).
  7. אברהם מורה לעבד לקחת "אִשָּׁה" אחת בלבד: לא תינוקת, לא ילדה, לא נערה, ולא עלמה - אלא אישה בוגרת, שמסוגלת לעשות החלטות.

אברהם סיפר לעבד על עברו וחשף בפניו סודות משפחתיים כדי להקל על העבד למצוא אישה מתאימה ליצחק שתרצה להצטרף לברכת אלוהים. אפשרי שאברהם סיפר למשפחתו את הבטחת אלוהים שהוא יהיה לגוי גדול (ביאור:בראשית יב ב), ועכשו אברהם מגלה לעבד שזרעו ירש את כל ארץ כנען לצמיתות. אברהם התכוון שהעבד ישתמש במידע הזה כדי להגדיל את הסיכויים שהאישה תהיה מוכנה להתחתן עם יצחק בכנען.

בדבריו מסביר אברהם לעבד שבחירת האישה והבאתה ליצחק היא אינה באחריותו, אלא באחריות "יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם" אשר "יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם".
בהמשך העבד יאמר ללבן ובתואל שאברהם אמר לו ללכת למשפחתו, ככתוב: "אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" (ביאור:בראשית כד לח), אבל למעשה אברהם לא אמר את זה. אברהם רק רצה אישה מארצו אבל לא דרש שהיא תהיה ממשפחתו. העבד חיפש ומצא את עיר נחור, שהיא פרבר שבטי של העיר חרן, וניגש היישר לבאר שבמקום. סביר מאוד שכל הנשים בעיר יהיו שייכות למשפחת נחור המורחבת. העבד השאיר בידי אלוהים את בחירת הנערה שתענה לבקשתו, ואלוהים בתגובה זימן אליו את רבקה בת בתואל, נכדתו של נחור.

לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת[עריכה]

סוד גדול מספר אברהם לעבד. הסוד למעשה מיידע את העבד על הבאים:

  • על הגדולה הצפויה לזרעו של אברהם וכל אחת מהאימהות.
  • שכליה צפויה לעמי כנען.
  • שכוח עליון עומד לצדו של אברהם ומעשיר אותו.
  • שאברהם שומע קולות ולכן ייתכן שאנשים יחשבו שהוא סובל מבעיות נפשיות.

העבד הבין שאנשים יחשבו שאברהם הוא משוגע שומע קולות וכל משפחתו תהיה נגועה במחלות נפש ונסיונות לעקוד ילדים, ולכן הוא לא השתמש בדברי אברהם בשיחתו עם לבן ואביו, אלא ציין את עושרו הרב של אברהם אדונו.

העבד חשב שאם הם יודעים שאלוהים הבטיח לאברהם שהוא יהיה לגוי גדול ותהיה לו ארץ לנחלה, אז אין לו מה לספר להם, עושרו מעיד על הצלחתו, ואם אברהם לא סיפר להם והם לא יודעים אז עדיף שהם לא ידעו ולא יחשבו שאברהם משוגע.

הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם[עריכה]

אברהם הודיע לעבד שמלאך אלוהים ילך איתו ויעזור לו לבחור.

המלאך בחר בעלמה בוגרת ויפה, שהלכה לבד לבאר בלי פחד, לא בקשה רשות להגיע מאוחר הביתה, היתה גאה ביחוסה כנכדתו של מקים העיר נחור, לא היתה צריכה להתיעץ באביה או באחיה לפני שהיא החליטה לקחת את מתנות הארוסין שהוגשו לה, הבינה שההחלטה הסופית אם היא תנשא ליצחק תהיה כאשר היא תראה אותו ולא כאשר היא הולכת לראות אותו. מכל זה רואים בחורה תקיפה וחכמה שקובעת את עתידה בלי להתחשב בגברים סביבה.

בדיוק את התכונות האלה אלוהים רצה שיהיו לאשתו של יצחק, כדי שהיא תשנה ותבטל את תוכניתו של יצחק לברך את עשו, ולא תפחד להגיד ליעקב: "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי, אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי" (ביאור:בראשית כז יג).