ביאור:בראשית יח כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית יח כ: "וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח כ.


חַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד[עריכה]

אלוהים לא משתמש במילה "רשעים" כדי לתאר את התנהגותם של אנשי סדום, אלא כחוטאים. הם עוברים על חוק מסוים, אבל אלוהים לא מקבל את התנהגותם כרשעים כפי שאברהם חוזר ואומר.

מה היה חטאם?[עריכה]

אנשי סדום דרשו מלוט להוציא את אורחיו על מנת ש-"ונֵדְעָה אֹתָם" (ביאור:בראשית יט ה). בתגובה הציע להם לוט את שתי בנותיו הבתולות במקום, אך הם סירבו. מהמקרה מתעורר הרושם המוטעה (שהושרש בעולם) שמדובר במעשה סדום, היינו משכב זכר. חז"ל הסבירו ש-"אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ... אמרו וכי ... למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו]" (סנהדרין קט א). כלומר, אנשי סדום מנעו מזרים לבוא לגור בעירם שהיתה כגן אלוהים, גן שאין טוב ממנו בעולם, ככתוב על ארץ סדום: "כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ביאור:בראשית יג י), ולכן הם התעללו בזרים והפחידו אותם כדי שיברחו ולעולם לא ישבו.

הם פעלו לפי חוק בלתי-צודק שהם חוקקו לטובת עצמם, כולם ביחד, זקנים וצעירים. הם הפעילו חוק קשה נגד מהגרים זרים.

כדי לקבל מוסג, למרות שאין הוכחות איך אנשי סדום הוציאו לפועל את רשעתם, ניתן לחשוב שהם פעלו כמו האינקוויזיציה הספרדית ודאעש: בעינויים איומים, שמטרתם לשבור את העם ולכפות על אנשיהם, וזרים, בתחומי הארץ שבשליטתם, לקיים את חוקיהם.

מה היה החוק[עריכה]

אנשי סדום לא התקבצו כשהמלאכים הגיעו לעירם, אף לא כשלוט הזמין אותם לביתו רחץ את רגליהם והאכילם. הם התקבצו כאשר המלאכים התכוננו להישאר לישון בעיר ודרשו לחקור את האורחים.

שני הזרים הופיעו עם ערב ולוט הבין שהדבר יגרום לצרות, לכן הוא הזמינם לביתו: "סורּו נָּא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינו"ּ (ביאור:בראשית יט ב). הדגש כאן הוא על שהייה בבית במשך הלילה. לפי התנהגותו של לוט והתנהגות אנשי העיר ניתן להבין שרוב אנשי הסביבה ידעו את החוק האוסר לזרים ללון בעיר ונמנעו מלעברו אבל מדי פעם נקלע אדם לעיר ורצה ללון ולוט ידע את הצרות שגרמו אנשי העיר לזר. לוט לבטח לא האמין שהוא ייקלע למצב שבו הוא יאלץ להציע את בנותיו, ואנשי העיר יתקיפו את אורחיו ויעיזו לאיים עליו ועל משפחתו בגלל שהוא מרשה לעצמו להיות שופט ולעבור על החוק.

החוק היה למנוע ממהגרים לבוא לגור בסדום. הם לא רצו מתנחלים.[1]

אולם אנשי סדום הוציאו לפועל את החוק באלימות זבעתית, מעל ומעבר לנדרש. הם נהנו להתעלל, וזה היה חטאם.[2]

כידוע, תפקיד המלאכים היה לוודא שאנשי העיר הם חוטאים, ככתוב: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂו כָּּלָה; וְאִם לֹא, אֵדָעָה" (בראשית יח כא). תוכניתם היתה ללון ברחוב כדי לעבור בכוונה על החוק בפומבי. כאשר הם הגיעו והוזמנו לביתו של לוט הם חששו שהם לא ייחשפו לחטאיהם של אנשי העיר, ולכן העדיפו לישון ברחוב כדי להרגיז את אנשי העיר, "ויַֹּאמְרו לֹּּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין" (בראשית יט ב). כלומר, זו היתה בחינה לראות מי הם הצדיקים בעיר ואם יש עשר צדיקים, וגם לראות מה יעשו אנשי העיר לזרים המחפשים מחסה בלילה.

המלאכים חיכו לראות מי מנכבדי העיר היושבים בשער העיר יבאו לעזרתם. לוט בא לעזור, אולם בצורה זו הוא מנע מאחרים לבוא לעזרת המלאכים, כך שלא היה ניתן לבדוק האם יש עשר צדיקים. בנוסף אם לוט ייקח את המלאכים לביתו לפני שאנשי העיר יראו אותם אולי אנשי העיר לא ידעו שהמלאכים נשארו לישון בעיר. לכן המלאכים סירבו במשך זמן רב, וכך התפרסם בעיר: שלוט לקח שני זרים הרוצים לישון ברחוב, לישון בביתו.

לאחר שנוכחו המלאכים שלוט עבר את הבחינה ושהוא צדיק אשר זכאי להצלה, הם הסכימו ללון בביתו ולהמשיך את הבחינה לרשעתם של אנשי העיר כאשר הם לנים אצל לוט במקום ללון ברחוב. כאשר המלאכים ראו שצדיקים נוספים לא באו לעזרתם, הם הרשו ללוט לבחור מי מאנשי העיר, לוט חושב שהם זכאים להנצל, ואמרו לו להודיע להם. לוט ניסה להציל את חתניו ובנותיו הנשואות, נכשל ולא הודיע לאנשים אחרים.




  1. ^ חוק כזה קיים בהרבה מדינות בעולם, כולל ערים שלו מרשות לחנות בלילה בתחומי העיר בלי אישור, ואיסור לישון בגנים ציבוריים.
  2. ^ ראה את התנהגות דאעש והאינקוויזיציה הספרדית.