ביאור:בראשית יח ו
בראשית יח ו: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח ו.
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה
[עריכה]למה אוהל שרה?
[עריכה]לאברהם היו שתי נשים: שרה והגר. הגר הביאה לו ילד שהוא אוהב מאוד, אך היא היתה ביחסים רעים עם שרה, האישה הראשית.
אברהם נתן בשנית את הגר לשרה לעשות בה כרצונה (בראשית טז ו), וכידוע הגר לא ילדה עוד ילדים לאברהם. מכאן ניתן להסיק שאברהם כנראה הפסיק לקיים עם הגר יחסי מין ושהיא חדלה להיות אשתו (ראה חוקי חמורבי מספר 146).
אברהם מיהר לאוהל שרה כדי להעניק לה את הכבוד שבכיבוד האורחים בעוגות. אולי אברהם קיווה שכשם שהיא תכין עוגות כך אלוהים יכין לה תינוק. אנשים רואים כבוד במי שמכין להם אוכל, כך ביקש יצחק מעשו, כדבריו: "ַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (בראשית כז ד), יוסף פקד על האיש אשר על ביתו להכין, אישית, את האוכל לאחיו. (בראשית מג טז), ולפרעה היו שרים שהיו אחראים, אישית, לאפיה ולמשקה שלו (בראשית מ ב).
וַיֹּאמֶר מַהֲרִי
[עריכה]ייתכן שמדובר כאן בחוסר כבוד מסוים כלפי שרה בדרישה שהיא תמהר, אבל מכיוון שאברהם רץ לקראת האורחים ומיהר לאוהל שלה, הרי שהיה מדובר בעניין באמת חשוב ודחוף. אברהם הטיל על שרה את הכנת העוגות. איכות העוגות תהיה על אחריותה.
שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת
[עריכה]"סאה" מידת נפח קדומה, כ–8 ליטרים. שלוש סאים של קמח נראה מוגזם כדי להכין אוכל לשלושה אורחים. אפשרי שאברהם ביקש כמות גדולה שכללה גם את ארוחת הערב לכל המחנה, כדי לא להכין אוכל פעמים.
לוּשִׁי
[עריכה]אברהם דרש משרה לעשות עוגות חדשות, ולא להשתמש בשאריות.
ישמעאל היה כבר נער בן 13, בכל זאת אברהם לא הזמין אותו לאורחיו ולא נתן לו הזדמנות להשתתף בהכנות, לשמוע חדשות וללמוד על מנהגי מבוגרים.
כל עניין לישת הבצק, תפיחתו, ואפייתו רומזים על גדילת העובר ברחם אימו, כלומר יתכן שאברהם רמז שאלוהים יעשה לך ולי ילד חדש במקום ישמעאל.
עֻגוֹת
[עריכה]לעוג זה לעשות מעגל. כלומר, העוגה היתה למעשה מאפה עגול עשוי מקמח, "ויַֹּאפו אֶּת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאו מִּמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצוֹּת כִּי לֹא חָמֵץ" (שמות יב לט). לא מדובר כאן על עוגה מתוקה כמקובל היום, אלא על לחם, חלה עגולה, פיתה או מצה. מכיוון שאברהם דרש ששרה תשתמש בקמח טרי, ומכיוון שלא היה זמן לקמח לתפוח, סביר מאוד שהיה מדובר בפיתה או מצה.
אברהם לא ביקש שלוש עוגות אלא 3 סאות של קמח, ומכל סאה ניתן להכין מספר עוגות. כך שאם אדם מתחיל לאכול עוגה, הרי עדיף שהיא לא תהיה גדולה מדי, אחרת האוכל לא יהיה מסוגל לגמור את כולה ויצטרכו לזרוק את השאריות לחיות הבית. הרעיון היה שתהיה קערה מרכזית עם הרבה עוגות ושכל אחד ייקח כרצונו, מי יותר ומי פחות, כך שבסופו של דבר יישארו עוגות כדי להראות שאברהם העניק לאורחיו אוכל בכבוד ובשפע.