ביאור:בראשית יח כז
בראשית יח כז: "וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח כז.
נימוס בוויכוח
[עריכה]אלוהים פתח בשיחה כדי לנסות את אברהם ולראות האם אברהם עצמו הוא צדיק המוכן להילחם למען אחרים ולסכן את נפשו.
- אברהם מנסה לעזור לאלוהים – הוא מסביר לאלוהים שהוא מבין שהנושא חשוב לאלוהים, ולכן הוא חייב להתווכח עמו בנושא, ככתוב: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶהּ" (בראשית יח כה).
- אברהם מוריד בערכו ומודה שאלוהים הוא הצד החזק והחכם, ככתוב: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח כז). גם איוב פותח בצורה הזאת בתלונותיו לאלוהים: "וָאֶתְ מַשֵּׁל, כֶּעָפָר וָאֵפֶר" (איוב ל יט).
- אברהם משאיר את זכות ההחלטה הסופית בידי אלוהים – הוא מבקש בעדינות על ידי שימוש במילה "אולַּי" (בראשית יח כט).
- אברהם מודע לכך שהוא אולי מכעיס את אדוני, אולם אין לו ברירה אלא להמשיך, ככתוב: "אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי, ואֲַדַבֵּרָה" (בראשית יח ל).
- אברהם מנדנד וחוזר על מילים שהוא כבר השתמש בהן מבלי לחוש השפלה עצמית, ככתוב: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי" (בראשית יח לא).
- אברהם חוזר על משפט קודם ומוסיף הבטחה שאלו דבריו האחרונים, ככתוב:"אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי, ואֲַדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם" (בראשית יח לב).
- אברהם שותק ומסכים. הוא לא יכול להפר את הבטחתו שזו בקשתו האחרונה (בראשית יח לג).