ביאור:בראשית יח טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית יח טז: "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח טז.


וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם[עריכה]

וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם[עריכה]

במעשיהם המלאכים רמזו לאיפה הם הולכים. הם הלכו לכיוון סדום ועצרו להשקיף על סדום. הם העריכו את זמן ההליכה כדי להגיע עם ערב, ככתוב: "ויַָּבֹאו שְּׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב" (ביאור: בראשית יט א).

המידע הזה מאפשר לדעת איפה שכנה סדום ואיפה היה אלון ממרא שממזרח לחברון. במרחק הליכה מסוים מאלון ממרא, בקצה ההר שמעל למדבר יהודה, היה מקום שממנו ירד שביל לכיוון ים המלח וערי הככר, ומשם ניתן היה להשקיף על סדום שבצד המזרחי של הירדן, מצפון לים המלח.

וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם[עריכה]

מנהג כבוד של ליווי אורחים.

  • חוקי חמורבי מספר 23 ו-24 מטילים אחריות למותו של איש או לשדידתו על ראש העיר הקרובה למקום. זה הגיוני שאנשי המקום יהיו אחראים לאדמתם ולאנשים בסביבתם, ובמידה שקורה דבר רע, הם אחראים לפצות על הנזק לנפגע. אברהם למעשה קיים את החוק ווידא שלא יעונה כל רע לאורחיו במרחק סביר ממאהלו.
  • גם בחוקי משה נאמר שאם נמצא אדם מת בשדה, העיר הקרובה אחראית לקבורתו, ככתוב: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה: לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ. ... וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל" (דברים כא ג).

אפשרי שאברהם קיווה לדעת מה היא תוכניתם של המלאכים.

איך משלחים אורח?[עריכה]

הרבנים דנו רבות בסוגיה הזו (סוטה מו ב).
מאברהם אנו למדים את הבאים:

  1. אברהם הלך איתם כברת דרך עד לקצה ההר.
  2. אברהם לא שאל אותם שאלות בטלות ומה היא מטרתם או עיסוקם.
  3. אברהם נשאר לעמוד ולהסתכל עליהם עד שהם נעלמו מעיניו - "וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי יְהוָה" (ביאור:בראשית יח כב)
  4. אברהם לא עיכב אותם בדרכם.