ביאור:בראשית יח כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית יח כט: "וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח כט.


וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו[עריכה]

אברהם זרק באוויר, כאילו שהוא לא מדבר עם אדוני: "אולַּי יִמָּצְאוןּ שָׁם אַרְבָּעִים".

אלוהים ענה מיד שהוא לא יחריב את סדום אם יימצאו בה ארבעים צדיקים, "לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבורּ הָאַרְבָּעִים". כלומר, אלוהים שאל את אברהם: ביקשת ארבעים, הסכמתי, האם עכשיו אתה מרוצה?

מתשובת אלוהים אברהם הבין שאין בסדום ארבעים צדיקים, ואם הוא לא ימשיך לרדת במספר הצדיקים, הרי שהוא ייכשל בתפקידו, להוכיח שהוא צדיק המוכן לסכן את נפשו כדי להציל אחרים.

אברהם היה יכול להוסיף את החפים מפשע לצדיקים, למשל ילדים ונשים, אבל הוא החליט לא לשנות את בקשתו הראשונה: "וְהָיָה כַצַדִּּיק, כָּרָשָׁע" (ביאור:בראשית יח כה).