ביאור:בראשית יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - מהדורות מעומדות של התנ"ך

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית יח)


אברהם מארח שלושה מלאכים
Avraham angels.jpg
אברהם והמלאכים, מאת אבל פן

פרשת וירא
סיכום הפרשה ומאמרים

א וַיֵּרָא ← התגלה אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו ← עמודים בסמוך לו, וַיַּרְא ← הבין שהם רוצים שהוא יקרא להם וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ ← השתחווה (אברהם) אָרְצָה. ג וַיֹּאמַר: "אֲדֹנָיהאדונים שלי, אברהם פונה לשלושת האנשים (לחץ על המילה לפירוט)! אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ ← פונה רק לגדול שבשלושתם, אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. ד יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ. ה וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר ← ואחר כך תַּעֲבֹרוּ, כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם ← אם כבר עברתם פה עַל עַבְדְּכֶם ← בסמוך אלי". וַיֹּאמְרוּ: "כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ". ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה, וַיֹּאמֶר: "מַהֲרִי ← תזדרזי ותביאי מהקמח שיש לנו בבית שְׁלֹשׁ סְאִים ← סאה היא מידת נפח, כ-8 ליטר בערך קֶמַח סֹלֶת, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. ז וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ ← עגל צעיר וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. ח וַיִּקַּח חֶמְאָה ← שֻמָן מחלב בקר, שמנת וְחָלָב, וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם, וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם ← לידם, כדי לשרת אותם אם יצטרכו משהו תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.

המלאכים מבשרים על הולדת בן

ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ?", וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה בָאֹהֶל". י וַיֹּאמֶר ← אחד מהמלאכים בשם ה': "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה ← בעונה זאת בעוד שנה, (וכן "חַיָּה" במשמעות של יולדת), וכבר הובטח כי זה יקרה בעוד שנה (לעיל יז, כא) וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ", וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל ← דרך פתח האוהל שהיא בתוכו וְהוּא אַחֲרָיו ← האוהל מאחורי המלאך. יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים, חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים ← דרך נשים, וסת תקינה. יב וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: "אַחֲרֵי בְלֹתִי ← זקנתי הָיְתָה לִּי ← תהיה עֶדְנָה ← וסת (מלשון עידן, דבר המתחדש מעת לעת)? וַאדֹנִי זָקֵן ← וגם הרי אברהם כבר זקן". יג וַיֹּאמֶר יְהוָה ← המלאך בשם ה' אֶל אַבְרָהָם: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר 'הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד, וַאֲנִי זָקַנְתִּי ← שרה גם אמרה שאברהם זקן, אך המלאך לא הזכיר זאת כדי לא להביך אותה?'. יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר? לַמּוֹעֵד ← שהבטחתי אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וּלְשָׂרָה בֵן". טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר: "לֹא צָחַקְתִּי" כִּי יָרֵאָה, וַיֹּאמֶר: "לֹא, כִּי ← את כן צָחָקְתְּ".

ה' מספר לאברהם על כוונתו להשמיד את סדום, ואברהם מנסה למצוא בה זכות

טז וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם, וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. יז וַיהֹוָה אָמָר: "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? יח וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ בוֹ ← יאמרו אחד לשני: "תבורך כמו זרעו של אברהם" כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. יט כִּי יְדַעְתִּיו ← הכרתי אותו לטובה, בחרתי בו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו". כ וַיֹּאמֶר יְהוָה: "זַעֲקַת ← צעקת העשוקים ב סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה ← אכן רבתה, וְחַטָּאתָם ← וחטאיהם של העושקים כִּי ← אכן כָבְדָה מְאֹד. כא אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה: הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ ← אם באמת עשו ככל שהעשוקים צועקים - כָּלָה ← אכלה, אשמיד את העיר, וְאִם לֹא - אֵדָעָה ← אדע מה לעשות איתם, אתן להם עונש קל יותר".

כב וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה, וְאַבְרָהָם, עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה. כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?".

כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר, הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא ← תסלח לַמָּקוֹם ← לאנשי המקום לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ? כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע, חָלִלָה לָּךְ. הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?". כו וַיֹּאמֶר יְהוָה: "אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר, וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם".

כז וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי ← הוספתי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. כח אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה - הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר?", וַיֹּאמֶר: "לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה".

כט וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו, וַיֹּאמַר: "אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים?", וַיֹּאמֶר: "לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים".

ל וַיֹּאמֶר: "אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים?", וַיֹּאמֶר: "לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים".

לא וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים", וַיֹּאמֶר: "לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים".

לב וַיֹּאמֶר: "אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה?", וַיֹּאמֶר: "לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה".

לג וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ.

ביאורי פסוקים


הערות

  • לשיטת הרמב"ם כל התגלות של מלאכים במקרא היא במראה הנבואה. לכן מהפסוק הראשון בפרק "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" ועד סופו (ואולי אפילו עד "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" - להלן יט, כז) הכל בחלומו של אברהם. (ראה במורה נבוכים ח"ב פרק מב). הרמב"ן חלק עליו וכתב "והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה... ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם" (עיין בכל טענותיו בפרושו לפסוק הראשון בפרק).
  • (ב) ...וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם... (ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה, וַיֹּאמֶר מַהֲרִי (להכין) שְׁלֹשׁ סְאִים... (ז) וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ - בולטת ההשתדלות של אברהם למהר להאכיל את האורחים, ואולי גם מרוב שנזדרז, חסך במילים וויתר על המילה "להכין" בדבריו לשרה.
  • "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה" (פסוק יז) - ה' רצה להראות לאברהם את הדין שהוא יעשה עם סדום ועמורה, כדי שילמד את זרעו אחריו לעשות משפט וצדקה, כדי שלהם לא יקרה מה שקרה לסדום ("לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו" - פסוק יט).

ראו גם