קטגוריה:בראשית יח יב
נוסח המקרא
ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן.
וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן׃
וַ/תִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּ/קִרְבָּ֣/הּ לֵ/אמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִ/י֙ הָֽיְתָה־לִּ֣/י עֶדְנָ֔ה וַֽ/אדֹנִ֖/י זָקֵֽן׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְחַיֵּיכַת שָׂרָה בִּמְעַהָא לְמֵימַר בָּתַר דְּסֵיבִית תְּהֵי לִי עוּלֵימוּ וְרִבּוֹנִי סִיב׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּתְמָהַת שָרָה בְּלִבָּה לְמֵימַר בָּתַר דִי סֵיבִית הֲוֵי לִי עִדוּיֵין וְרִבּוֹנִי אַבְרָהָם סִיב: |
ירושלמי (קטעים): | וְחַיְיכַת שָרָה בְּלִבָּהּ לְמֵימָר בָּתַר דְסָבִית אֶפְשַׁר דְאַחֲזוֹר לְיוֹמֵי טִלְיוּתִי לְמֶהֱוֵי לִי עִידוּי וְאַבְרָהָם סִיב: |
רש"י
"עדנה" - צחצוח בשר ול' משנה משיר את השער ומעדן את הבשר ד"א ל' עידן זמן וסת נדות
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עֶדְנָה – צִחְצוּחַ בָּשָׂר (ב"מ פז ע"א), וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה "מַשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וּמְעַדֵּן אֶת הַבָּשָׂר" (מנחות פ"ו ע"א). דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן "עִדָּן", זְמַן וֶסֶת נִדּוּת (בראשית רבה מח,יז).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
עדנה — כמו עֵדן ועונג, וכן "ויתעדנו" (נחמיה ט כה). והטעם: אחרי שבלותי וזקנתי, איך תתחדש לי עדן ועונג הנער? ועוד כי אדוני זקן.
וטעם בקרבה — בנפשה. והשם גלה סודה למלאך:ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(יב – טו) למה צחקה שרה ולא האמינה לדברי המלאך, ואיך כחשה לאמר לא צחקתי. שרה אמרה ואדוני זקן וה' אמר ואני זקנתי:
(יב) "ותצחק שרה". עי"כ צחקה שרה ושמחה מאד לאמר "אחרי בלתי היתה לי עדנה", כי כבר שמעה מפי אברהם שהבטיח ה' שתלד בן וששנה שמה להקרא שרה, ובודאי האמינה לדברי ה', רק שבאשר עד עתה לא היה לה וסת, וכפי הטבע א"א שתתעבר כי מזון הולד הוא מן הדמים, ואשה שפסקו דמיה א"א שתתעבר אם לא עפ"י נס גדול כבריאה חדשה, וכל העושים לו נס מנכין לו מזכיותיו, כי מי שיצטרך ה' לשנות עבורו סדרי בראשית יחקרו אחר מעשיו, וגם אם ימצא ראוי לזה ינוכה לו משכרו, משא"כ עתה שאחרי בלותי היתה לי עדנה וחזרתי לימי עלומי, שיהיה לי וסת הדמים שמעתה אוכל להתעבר כפי הטבע, וע"ז שמחה מאד כי לא ינוכה מזכיותיה. אולם "אדוני זקן", הוא לא חזר לימי עלומיו ואצלו יצטרך ה' לעשות חדשות ולהפליא פליאות וינוכה מזכיותיו, והיה הצחוק והשמחה מה שהיא לא תצטרך לנס גדול:
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
אחרי בלותי היתה לי עדנה. אחר שנתבלה הבשר נתפשטו הקמטים וחזר היופי למקומו. גדול השלום, שהקב"ה שינה בו, שנאמר: "ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי":
ותצחק שרה בקרבה לאמר. זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך (כתוב ברמז ג'). אחרי בלותי היתה לי עדנה. האשה הזאת, כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטין, ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה, תכשיטין, כמה דאת אמר "ואעדך עדי". האשה הזאת כל זמן שהיא ילדה יש לה עמו ולדות. דבר אחר: עדנה – עדנין; וסתנית. ואדני זקן, טוחן ולא פולט. אמר ר' יהודה בשם ר' סימון: אתם מילדים עצמכם ומזקינים אדוניכם! ואני זקנתי מלעשות נסים. בר קפרא אמר: גדול השלום ששינה הכתוב; היא אמרה ואדני זקן, והקב"ה אמר "ואני זקנתי", כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח יב.
אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה
- "בְלֹתִי" - בלוי, משומש, פגום, מובס, מבוזבז, מיואש, תשוש, חלש, גמור או זקן; לאו דווקא הפסקת המחזור. לדוגמא, נעל יכולה להיות בלויה אבל אין זה מחייב שאי-אפשר להשתמש בה כנעל.
- "עֶדְנָה" - אהבה, רוך, חמדה, הנאה (מינית), פאר, הדר, גן-עדן.
ניתן להבין שמדובר בלידה: אחרי שהייתי בלויה ועזובה הנה אקבל אהבה וכבוד, רוך ואמהות.
ניתן להסתכל על המשפט כהצהרה או כשאלה:
- הצהרה: שרה מדברת בזמן עבר: "הָיְתָה לִּי", כלומר היא ששה ושמחה לקראת העתיד שיביא לה "עֶדְנָה", כאילו שהעדנה כבר הגיעה.
- שאלה: יש הקוראים את דברי שרה כשאלה מעליבה וזלזול בכוחו של אלוהים, במיוחד לאור תגובת המלאך "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר" (ביאור:בראשית יח יד).
וַתִּצְחַק
המילה צחוק אינה מוגדרת. צחוק יכול להיות צחוק עם מישהו או צחוק על מישהו. צחוק יכול להיות מתענוג, שמחה או מבוז וכל רגש אחר ביניהם. אי-אפשר לדעת למה צחקה שרה מבלי לדעת את מחשבותיה. אמנם אסור להשתמש בדברי אלוהים לאברהם המסברים למה צחקה שרה כי לאלוהים היתה מטרה ושמא הוא לא תיאר את דברי שרה נכון. לדוגמא, שרה אמרה "ואַדֹנִי זָקֵן", ואלוהים ציטט אותה "הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד ואֲַנִי זָקַנְתִּי".
לא בטוח ששרה צחקה בלבה, אבל עניין הצחוק היה ההוכחה היחידה ששרה שמעה את דברי המלאך, וכאשר היא עונה "לֹא צָחַקְתִּי" היא מאשרת שהיא שמעה את כל השיחה, וכך אברהם הבין ששרה שמעה והיא יודעת שהוא יודע. זאת היתה הדרך של המלאך לקיים את השיחה האינטימית הזאת כאשר שרה ואברהם נמצאים רחוקים אחד מהשני.
יצחק קיבל את שמו בגלל שאברהם צחק, ואחר כך שמו אושר בשנית כאשר שרה צחקה. השם הזה הוא שם חיובי, לזכר הצחוק של שני הוריו שנבע משמחה ופליאה, לא מכעס או בוז.
וַאדֹנִי זָקֵן
שרה לא יכולה להאשים את אברהם בעקרות כי נולד לו ילד מהגר. מהמצב שנוצר הגר הוחזרה להיות שפחה של שרה, איבדה את מעמדה כאשת אברהם ולא יכלה ללדת יותר ילדים לאברהם.
שרה טוענת שאברהם זקן ושהיא רק בלה, משומשת. ניתן להבין שהיחסים ביניהם לא היו טובים ושאברהם לא שכב עם שרה. שרה מצידה חשבה שאין לו יכולת או צורך לשכב איתה יותר, ולכן היא חשבה שהוא זקן. היא לא הרגישה שהיא זקנה. לעומתה, אברהם חשב שקשה להביא ילד בגיל הזה: "הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָלֵּד, וְאִם שָׂרָה, הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד" (ביאור:בראשית יז יז), אבל לא חשב שאי-אפשר ליהנות מיחסי מין.
השימוש במילה "עֶדְנָה" (אהבה) מראה שמודבר על היחסים בינה לאברהם, ולא רק הולדת ילד.
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ
כל מטרת הביקור של המלאכים היתה להודיע לה את ברכת אלוהים לאברהם ולה: "וְאֶת בְּרִיתִי, אָקִים אֶת יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶהּ" (ביאור:בראשית יז כא). מכאן ניתן ללמוד:
- שרה שמעה את דברי המלאך שהיה ליד העץ ממקומה, בפתח אוהלה, והגיבה.
- אברהם לא סיפר לה את ברכת אלוהים, וששם הילוד יהיה יצחק בגלל שהוא עצמו צחק לאפשרות הזו.
- אברהם לא סיפר לה כי חשש שהיא תצחק עליו ולא תסכים לשתף פעולה בכניסה להריון.
- אברהם לא הגיב, מכאן שרה הבינה שהוא כבר ידע את הבשורה הזאת.
- כשם שאברהם צחק, כך גם שרה צחקה, ולכן שמו של הבן הוא יצחק כי שניהם צחקו.
- אברהם לא הבין את סיבת בואם של האנשים, ולכן הוא לא קרא לשרה לבוא כאשר האנשים שאלו: "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"? (ביאור:בראשית יח ט), ואפשרי שזה היה להפך, אברהם ידע שידברו בעניין יחסי המין שלהם, ולכן הוא לא קרא לשרה לבוא.
"וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ" - למרות שהיא צחקה בקרבה, אין מן הנמנע שחיוך לא הופיע על פניה, או לחילופין כל תנועת גוף אחרת המעידה על צחוק וגיחוך פנימי.
היא חשבה שזו בדיחה מצחיקה. לא היה כעס או זלזול בדבריה כלפי אלוהים. היא רוצה לקבל "עֶדְנָה". אולי יש מעט מרירות על שהיא היתה צריכה לחכות ולסבול כל כך הרבה שנים. הן אם אלוהים יכול לעשות את זה עכשיו, אזי מדוע הוא לא עשה זאת קודם? היא לא הבינה את תוכניתו של אלוהים לחכות עד שאברהם יהיה מוכן לבן: יאסוף רכוש, ירכוש ניסיון חיים, יוכיח את אמונתו, ינצח במלחמה, יגדל את ישמעאל ויקבל ניסיון בחינוך ילדים, היינו, רק אז הוא יהיה ראוי לקבל את היורש האמיתי, יצחק.
מקורות
נלקח בחלקו מ-"ראש השנה: ישמעאל ילד לתרגול" סנדובסקי - sendowski , אילן - ilan. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. 11/08/2010 http://www.articles.co.il/article/77458
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית יח יב"
קטגוריה זו מכילה את 22 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 22 דפים.