מ"ג בראשית יח יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יח · יג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָהָם לְמָא דְּנָן חַיֵּיכַת שָׂרָה לְמֵימַר הַבְּקוּשְׁטָא אוֹלֵיד וַאֲנָא סֵיבִית׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָהָם לָמָה דְנַן גַחְכַת שָרָה לְמֵימַר הַבְּרַם בִּקְשׁוֹט אוֹלִיד וַאֲנָא סָבִית:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האף אמנם" - הגם אמת אלד

"ואני זקנתי" - שינה הכתוב מפני השלום שהרי היא אמרה ואדוני זקן

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואני זקנתי — פירושו "אחרי בלותי", והמלאך אמר אמת.

ומ"ם אמנם — נוסף, כמ"ם "שלשם" (בראשית לא ה).

ומפרשים אחרים אמרו כי אלו ג' אנשים נביאים היו. ואם טען טוען: והלא אברהם נביא היה, ואיך בא נביא אל נביא? רק אם היה גדול ממנו בנבואה, כמשה ואהרן. ותשובתם, שלא באו לאברהם, רק לשרה, וכן אמרו: "איה שרה אשתך" (בראשית יח ט). והשנים הלכו אל סדום. ואל תתמה על מלת "כי משחיתים אנחנו" (בראשית יט יג), כי כן כתוב: "ומשה ואהרן עשו את כל המופתים" (שמות יא י), והשם עשאם, וסמכם אליהם בעבור שנעשו על ידם. והנה יהיה פירוש "ויאכלו" (בראשית יח ח) כמשמעו. ופירוש "ויאמר: אדני! אם נא מצאתי חן" (בראשית יח ג)איננו קדש, רק הוא כמו "רבותי", על כן פתוח הנו"ן ולא נקמץ כמשפטו. ובספרים שהוא קמוץ, יהיה פירושו "נביא השם". וטעם "בעיניך" (שם), שדיבר מתחילה עם הגדול שבהם ואחר כן עם כולם. ומצאנו שנקרא הנביא "מלאך" בחגי (חגי א ג).

ויש אומרים, כי אברהם ביקש רשות מהשכינה. ויש אומרים שהוא מוקדם ומאוחר, וכן הוא: "וישא" (בראשית יח ב) – וכבר נשא עיניו ועשה כך וכך, ואחר כך נראה אליו השם (כאמור בבראשית יח א) ואמר: "המכסה אני מאברהם" (בראשית יח יז), גם "זעקת סדום" (בראשית יח כ). ואלו ההולכים הגיעו אל סדום, "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" (בראשית יח כב). ועל כל פנים, "וה' אמר" (בראשית יח יז), עם אברהם ידבר, או עם המלאכים שיאמרו לו, רק "ויאמר ה' זעקת סדום" (בראשית יח כ) עם אברהם דיבר, ואברהם ניגש ואמר "האף תספה" (בראשית יח כג). ונכנס פסוק "ויפנו משם האנשים" (בראשית יח כב), להודיע כי בעת שבאו אל סדום אז אמר ה' לאברהם "זעקת סדום". וכן "אמור לנער ויעבור לפנינו ויעבור ואתה עמוד כיום" (שמואל א ט כז). ואין לנו צורך לתיקון סופרים (ראו קטע:רש"י על בראשית יח כב). והעד, שאמר באחרונה: "אל המקום אשר עמד שם את פני ה'" (בראשית יט כז). והנכון בעיני תמצאנו רמוז בפרשת "ואלה שמות":

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואני זקנתי" - הוא פירוש אחרי בלותי ודבריו אמת אך מפני השלום לא רצה לגלות מה שאמרה "ואדוני זקן" כי היה ראוי שיאמר "ואני ואדוני זקנים" כי שרה בשניהם תצחק

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יג)" ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה". לשמחה מה זו עושה, היא חושבת לאמר "האף אמנם אלד ואני זקנתי", שבדרך הטבע א"א שתלד בעודה בזקנותה מסולקת דמים, ולא יהיה זה רק עפ"י נס, וע"ז שמחה מה שאינה זקנה עוד שלא תצטרך לנס: