אדוני היה חייב ששרה ואברהם ישמעו אותו ביחד, מכיוון שכדי לעשות ילד חייב להיות שיתוף פעולה בין אברהם ושרה המזדקנים. אם אלוהים היה מדבר ישירות עם שרה, אברהם לא היה יודע שהיא יודעת ומה בדיוק היא יודעת, וכך גם שרה לא היתה יודעת שאברהם יודע ושהיא יודעת. המלאך שאל את אברהם היכן שרה, "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ"? (ביאור:בראשית יח ט), במשמעות של 'הבא אותה לפנינו'. אולם אברהם סירב וענה "הִנֵּה בָאֹהֶל". לכן המלאך הגביר את קולו כך ששרה תוכל לשמוע אותו מפתח האהל. בזו הדרך דיבר אדוני לאברהם ושרה ביחד: כאשר הם עומדים בריחוק ולא צריכים לדון ביחסי המין שלהם בציבור.

מי דיבר?
לפני כן המלאך אמר: "שׁוֹב אָשׁובּ אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ", ושרה ששמעה את זה צחקה בקרבה. ועכשיו נאמר: "ויַֹּאמֶר יְהוָה, אֶל אַבְרָהָם", ולא לשרה. אולם בכל זאת אנו יודעים ששרה שמעה, כי היא הכחישה שהיא צחקה, וזה המקום היחיד בו הדובר מזכיר את הצחוק. מכאן ניתן להבין שהמלאך דיבר בשם אלוהים ושרה ואברהם שמעו את דבריו.

מדוע הדובר שינה מדברי שרה?

• שרה אמרה: "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן" (ביאור:בראשית יח יב)
• אלוהים אמר שהיא שאלה: "הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד[?], וַאֲנִי זָקַנְתִּי"
• בעבר אברהם שאל: "וְאִם שָׂרָה, הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד"? (בראשית יז יז)

אלוהים/המלאך טען ששרה שאלה רטורית, ובכך היא זלזלה ביכולתו של אלוהים. ממבנה המשפט של דברי שרה אין הוכחה שזו היתה שאלה מזלזלת.להפך, זה נראה כהצהרה מכבדת כאילו שהיא כבר זכתה בעבר ב-׳עדנה׳.
שרה לא אמרה שאין באפשרותה ללדת או שאלוהים לא יכול לעשות זאת. היא אמרה שהיא כבר בלויה והנה היא תקבל עדנה, למרות שבעלה כבר זקן ולא בא למיטתה יותר.
ניתן לראות שדברי אלוהים/המלאך הללו אינם מדויקים. אולם כדי להשיג את מטרתו, אלוהים שינה את דברי שרה בשביל אברהם ושלום-בית.

1. ע"פ רש"י, "שינה הכתוב מפני השלום" ( רש"י ) - ה' אכן שינה מהאמת, כדי שלא לפגוע בשלום-הבית בין אברהם לשרה; ראו שקרים "לבנים" ושקרים אחרים .
2. אמנם, רמב"ן הדגיש, שאין מדובר כאן בשקר, שהרי שרה אכן אמרה גם שהיא עצמה זקנה, "ואני זקנתי - הוא פירוש אחרי בלותי , ודבריו אמת, אך מפני השלום לא רצה לגלות מה שאמרה ואדוני זקן , כי היה ראוי שיאמר "ואני ואדוני זקנים", כי שרה בשניהם תצחק" ( רמב"ן ) ; אם כך, ה' אמר את האמת אבל לא את כל האמת - ואכן זו ההנחיה גם בתורה - לא ללכת רכיל - לא לגלות עובדות שעלולות לגרום למריבות, (משלי כ יט): "גולה סוד הולך רכיל, ולפתה שפתיו לא תתערב"( פירוט ).
3. ואולי אפשר לקרוא את דברי ה' אחרת: "למה זה צחקה שרה לאמר 'האף אמנם אלד'; ואני זקנתי?!": וכי אני , ה', זקן?! אתה אולי זקן, היא אולי זקנה, אבל אני לא זקן... (בראשית יח יד): "הֲיִפָּלֵא מה' דָּבָר?! לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן".
4. אלוהים אמר לאברהם מה שאברהם חשב ששרה חושבת, ואת מה שהוא חושב עליה כבר שמענו "וְאִם שָׂרָה, הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד"? (בראשית יז יז), כך שהמלאך פשוט החזיר לו מה שהוא עצמו אמר. אברהם לבטח שמח שהוא ושרה חושבים אותו הדבר.
5. קיימת אפשרות שאלוהים אמר למלאך מה להגיד לפני שהוא יצא למשימתו, והוא אמר את דבריו בלי לדעת או בלי להתיחס למה ששרה עשתה או חשבה באמת.

אם ה' לא רצה ללכת רכיל, מדוע בכלל אמר לאברהם ששרה צחקה?

1. ייתכן שהיה חשוב להעביר לשרה את המסר, שהיא אכן תהרה ותלד, כדי שתתחיל לשמור על עצמה כבר מעכשיו, שמירה בריאותית ורוחנית. כמו שאמר המלאך לאשת מנוח, (שופטים יג ז): "ויאמר לי: הנך הרה וילדת בן, ועתה אל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמאה, כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו". לשרה לא היה צריך להגיד את זה בפירוש, אולם היה צריך להגיד לה שאכן יהיה לה ילד.
2. וייתכן שהיה צריך גם להודיע לאברהם את המצב הנפשי של שרה אשתו, שיבין עד כמה היא מיואשת, עד כדי כך שכאשר היא שומעת שיהיה לה בן, היא חושבת שזו בדיחה. המטרה היא לעורר באברהם חמלה כלפי אשתו.
3. אברהם לא סיפר לה את ברכת אדוני שיהיה לו בן משרה כי היא היתה צוחקת עליו. לכן היא צחקה כאשר היא שמעה את זה בפעם הראשונה, כמוהו. אולם היה חשוב לאדוני ששרה תדע ולכן הוא שלח את המלאך, והיה חשוב לאדוני ששרה ואברהם ידעו ששניהם יודעים, ולכן חובה עליהם לקיים יחסי מין ועדנה. וכך פעל אלוהים לפתור את הנושא. עניין הצחוק היה הדרך היחידה להוכיח לאברהם ששרה שמעה הכול כאשר היא הכחישה שהיא צחקה והמלאך סרב לקבל את הכחשתה.

אם ה' רצה להוכיח את שרה - מדוע הוא לא פנה אליה ישירות?

1. יש אומרים, שאין זה לכבודו של ה' לדבר עם אישה;

• אך לפי דברי חז"ל, שרה היתה נביאה (ולא סתם נביאה, אלא נביאה גדולה יותר מאברהם), והיו עוד נביאות רבות שה' דיבר איתן!

2. ע"פ שד"ל , המדבר בפסוק הוא מלאך ה', שנקרא בשם שולחו. רק עכשיו, בפסוק זה, נודע לקוראים בבירור שהוא מלאך ה' שיודע את מחשבות ליבה של שרה, ולכן הוא נקרא כאן בשם שולחו. מכיוון שמלאך ה' ישב עם אברהם מתחת לעץ, הוא פנה אל אברהם, ושרה שמעה את הדברים מפתח האוהל.