ביאור:בראשית יח ג
בראשית יח ג: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח ג.
אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ
[עריכה]פנה אליהם ביחיד
[עריכה]למרות שאברהם ראה שלושה אנשים ניצבים מעליו (ביאור:בראשית יח ב), ולמרות שבהמשך הוא מדבר אליהם בלשון רבים, "וְרַחֲצו רַּגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנו,ּ תַּחַת הָעֵץ...וְסַעֲדו לִּבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרו,ּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל עַבְדְּכֶם" (בראשית יח ד-ה), במשפט הפתיחה הוא מתייחס אליהם בלשון יחיד. מדוע?
- רש"י מסביר שאברהם פנה לחשוב מביניהם, מכיוון שהשאר יעשו כרצון מנהיגם, ולכן השימוש בלשון יחיד.
- רמב"ן מסביר שאברהם פנה אישית לכל אחד בלשון יחיד, וכך חלק כבוד לכל אחד.
- אברהם לא ידע אם לכולם יש משימה אחת ואם כל אחד מודע למשימות האחרים. לכן כאשר הוא שאל בלשון יחיד, כל אחד מהאורחים יכול לסרב או להסכים, ביחיד, ללא שהות להתייעצות ממושכת בין האורחים.
- מכיוון שהאנשים הופיעו באורח פלא, "נִצָבִּים עָלָיו" (ביאור:בראשית יח א), דבר המתאים לשליחי אלוהים, אברהם בעצם פנה לאלוהים, בלשון יחיד, ולא לשליחיו, ככתוב בשיחת אברהם: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח כז)
- אברהם לא היה יכול להגיד 'אדוני' ברבים, כי לעבד או משרת יכול להיות רק אדון אחד.
לפי תגובת המלאכים, "ויַֹּאמְרו,ּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (בראשית יח ה), רואים שכל אחד מהשלושה ענה לאברהם, הרי המילה "ויַֹּאמְרו"ּ מופיעה בלשון רבים. ניתן גם להבין שהרמב"ן צודק ושכל אחד הבין שפנו אליו אישית ובכבוד, אחרת רק הגדול היה עונה.
אולם, אם אברהם דיבר ישירות לאלוהים, ככתוב: "ויֵַּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (ביאור:בראשית יח א), אזי כאשר שלושת האנשים ענו יחדיו, הם פעלו כמקהלה ודיברו בשם אלוהים. אישוש לכך ניתן למצוא במילה "כֵּן" המציינת פקודה אלוהית או מלכותית, כמו שכתוב: "ויַֹּאמֶר אֱלֹהִים ... ויְַהִי כֵן" (בראשית א ז).
בכל מקרה אברהם נתן כבוד לאלוהים ונתן כבוד לכל אחד משלושת האנשים.
אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ
[עריכה]זו פתיחה מקובלת בפניית בקשה למלך או לאדם חשוב מאוד. לכן אברהם פותח "אֲדֹנָי ... עַבְדֶּךָ" כדי לתת להם כבוד ואת נכונותו לשרתם.
אַל נָא תַעֲבֹר
[עריכה]אברהם לא מנסה לעצור את המלאכים בדרכם או לשכנע אותם לישון אצלו, הוא אפילו לא מבקש שהייה ארוכה או מזמין אותם לארוחת ערב כמקובל. אם כן, אברהם רק מבקש שהם יעצרו לזמן קצר ולא יעברו על פניו כי חשוב לו שהם יחשבו שהוא מכניס אורחים.
- אברהם לא הכניס אותם לאוהלו, לא הושיב אותם על כסאות וכרים, לא הכין ארוחה מלאה אלא רק ארוחה קצרה (עם זאת, שהוא בחר אוכל מעולה לאורחיו).
- אברהם לא השקה אותם יין, כפי שיוסף עשה לאחיו, "ויִַּשְׁתּו וּיִַּשְׁכְּרו,ּ עִמּוֹ" (ביאור:בראשית מג לד), כי הוא ראה שהם שליחים הנמצאים בתפקיד.
- אברהם לא נתן להם לאכול "מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, ומְּעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים ושְּׁקֵדִים" (בראשית מג יא) ולא נתן להם צידה לדרך. לוט ראה שאין להם אוכל, והוא ערך לכבודם משתה, "ויַַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה" (ביאור:בראשית יט ג).
- אברהם לא שאל את המלאכים מה משימתם או לשמם. הוא לא רצה מהם דבר ולא רצה להתערב בעסקיהם. ואכן בהמשך כאשר הוא שמע שהם הולכים להפוך את סדום הוא התערב ונדנד לאלוהים בטענה שאלוהים יספה "צַדִּיק עִם רָשָׁע" (בראשית יח כג).