יבמות סה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אהוא אמר אפלת בגו עשר והיא אמרה לא אפלית א"ר אמי אף בזו היא נאמנת דאם איתא דהפילה נפשה בעקרתה לא מחזקה הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים בהוא אמר אפילה תרי והיא אמרה תלת אמר רבי יצחק בן אלעזר עובדא הוה בי מדרשא ואמרו היא מהימנא דאם איתא דלא אפלה נפשה בניפלי לא מחזקה:
מתני' גהאיש מצווה על פריה ורביה דאבל לא האשה רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר (בראשית א, כח) ויברך אותם אלהים ויאמר להם [אלהים] פרו ורבו:
גמ' מנא הני מילי אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון אמר קרא (בראשית א, כח) ומלאו את הארץ וכבשוה איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש אדרבה וכבשוה תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק וכבשה כתיב רב יוסף אמר מהכא (בראשית לה, יא) אני אל שדי פרה ורבה ולא קאמר פרו ורבו ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע רבי אבא אומר חובה שנאמר (משלי ט, ח) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (בראשית נ, טז) אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ר' נתן אומר מצוה שנאמר (שמואל א טז, ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו' דבי רבי ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו דמעיקרא כתיב (בראשית יח, יב) ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי:
רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
אתמר רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה וחד אמר אין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה תסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר אין הלכה דיתיב ר' אבהו וקאמר משמיה דרבי יוחנן הלכה ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו ואיכא דאמרי רבי חייא בר אבא אמר ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו אמר רב פפא בשלמא למאן דאמר רבי אבהו אמרה משום כבוד בי קיסר לא אמרו ליה ולא מידי אלא למאן דאמר רבי חייא בר אבא אמרה לימרו ליה לא אמר רבי יוחנן הכי מאי הוה עלה ת"ש דאמר ר' אחא בר חנינא אמר ר' אבהו אמר ר' אסי עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דקיסרי ואמר יוציא ויתן כתובה ואי ס"ד לא מפקדה כתובה מאי עבידתה דלמא בבאה מחמת טענה כי ההיא דאתאי לקמיה דר' אמי אמרה ליה ההב לי כתובה אמר לה זיל לא מיפקדת אמרה ליה מסיבו דילה מאי תיהוי עלה דהך אתתא אמר כי הא ודאי כפינן וההיא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמר לה לא מיפקדת אמרה ליה לא בעיא הך אתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה אמר כי הא ודאי כפינן יהודה וחזקיה תאומים היו אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה ואחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה יהודית דביתהו דר' חייא הוה לה צער לידה שנאי מנא ואתיא לקמיה דר' חייא אמרה אתתא מפקדא אפריה ורביה אמר לה לא אזלא אשתיא סמא דעקרתא לסוף איגלאי מילתא אמר לה איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא דאמר מר יהודה וחזקיה אחי פזי וטוי
רש"י
[עריכה]
הוא אמר אפלת בגו עשר - כשאנו באין לכופו להוציא הוא אומר הפילה בתוך עשר ועדיין אין זמן להוציא דתנן מונה משעה שהפילה:
והיא אמרה לא אפלית - אלא עקרה אני:
הוחזקה לנפלים - ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה:
אפילה תרי - ולא אוציא:
היא מהימנא - וכופין אותו ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה:
מתני' אבל לא האשה - וטעמא מפרש בגמרא:
גמ' לומר דבר הנשמע - דכתיב (ויקרא יט) הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל הימנו:
אביך צוה - יעקב לא צוה אלא הם שינו מפני דרכי שלום:
איך אלך - וכתיב ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח וגו' הקב"ה צוה לשנות:
ואדוני זקן - שרה אמרה לשון בזוי וכשגלה הקב"ה הדבר לאברהם כתיב למה זה צחקה שרה וגו' ואני זקנתי ושינה הדבר מפני השלום:
משמיה דרבי יוחנן - הלכה כר' יוחנן בן ברוקה:
ואהדרינהו לאפייהו - דלא אמרה רבי יוחנן מעולם וחלקו לו כבוד ולא רצו להכחישו:
רבי אבהו קרוב למלכות הוה כדאמר בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דמשרן אמהתא דבי קיסר רבא דעמיה מדברנא דאומתיה:
עובדא הוה - והיא תובעתו לגרשה לפי שלא היו לה בנים:
דאתאי לקמיה דרבי אמי - ותובעתו לגרשה:
לא מפקדת - ואם רוצה את לצאת אין לך כתובה:
מסיבו דילה - בזקנתה מה תהא עליה:
חוטרא לידה - עץ שתשען עליו לעת זקנתה ואם תמות יקברנה:
איכו ילדת לי חדא כרסא - ומי יתן שלא שתית ותלדי לי עוד כרס אחד שני בנים:
אחי - תאומים:
תוספות
[עריכה]אפילה תרי והיא אמרה תלתא והשתא ניחא הא דקאמר הוא אומר מינה שהרי עכשיו הוחזקה בתלת זימני ויש לה להפסיד כתובתה והיא אמרה מיניה ומסיק דנאמנת ואם טוענת דאין יכול להזקק פסקו רבותינו דנאמנת אפילו למשנה אחרונה דדוקא כשטוענת שאין יורה כחץ חיישינן שמא משקרת לפי שבעלה לא ידע בה דמשקרת כדאמרי' בסוף נדרים (דף צא.) אבל במילתא דידע בה דמשקרא נאמנת מדרב המנונא לפי שאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה:
ולא קאמר פרו ורבו. אע"ג דלאדם הראשון קאמר פרו ורבו ההוא ברכה בעלמא ולא למצוה:
ואי סלקא דעתך דלא מיפקדא כתובה מאי עבידתה. משמע דאי מיפקדא ניחא דיש לה כתובה ותימה דאי מפקדא א"כ מיענשא אפריה ורביה ואית לן למימר דאדרבה איהי היא דלא זכתה כדמוכח לעיל ותירץ ר"י בן ר' מאיר דהכא בידוע שהוא עקור אבל ק"ק אמאי פריך כתובה מאי עבידתה ולא פריך נמי אמאי יוציא:
כי הא ודאי כפינן. פר"ח דכל הנך דכופין מחמתה דוקא מנה ומאתים אית לה אבל תוספת לית לה דאדעתא למיפק לא אוסיף לה ודייק מהא דאמר בריש אע"פ (כתובות דף נד:) תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למורדת כו' ולא קאמר נפקא מינה לבאה מחמת טענה וכיוצא בה והא דלא קאמר נ"מ לשהה עמה עשר שנים שיש לה נמי תוספת דלא גרעה מאילונית דאמר בסוף אלמנה ניזונת (שם ד' קא.) דיש לה תוספת מילתא דפשיטא היא כיון דלא מחמתה כופין דמה היא יכולה אם ב"ד כופין אותו משום פריה ורביה ור"ת מפרש דלכל מילי הוי תנאי כתובה [ככתובה] וממאנת וחברותיה דאין להם כתובה אע"פ שיש להם תוספת התם משום דאיגלאי מילתא דלא נתקדשה מעולם ולא יתכן דלענין פרעתי לא הוי תנאי כתובה ככתובה דאכתובה לא אמר כלום ובתוספת נאמן לומר פרעתי כדמוכח בעובדא דשבתאי בריה דרבי מרינוס (ב"מ יז.) ויש לדחות דהתם לא הוסיף חתן עצמו כ"א שבתאי אביו ולא חשיב כשאר תוספת ואין להאריך כאן כן מצאתי בתשובה אחת שפסק ריצב"א על אשה שהיתה טוענת על בעלה כי אין לאיש גבורתו והאיש היה טוען כי היה לו גבורת אנשים אך היא בועטת וגורמת שאין יכול לבעול דלא מהימנא מדרב המנונא כיון שהיתה תובעת כתובה והיכא שהודה הבעל שאין יכול לבעול פסק דצריך ליתן גט וכתובה אפילו אינה באה מחמת טענה כיון דאין יכול כלל לקיים לה עונה ודוקא מנה ומאתים אבל תוספת לא יתן דהא בנכנסה לחופה ולא נבעלה עמד בתיקו בריש אע"פ (כתובות דף נו. ושם) דשמא לא כתב אלא ע"מ חיבת ביאה ולרב האי גאון דכל תיקו חולקין שייך כאן דין חולקין אבל נדוניתה שהכניסה לו יחזיר הכל מה שידעו שהכניסה לו אבל מה שכותבין נדוניא גדולה לכבוד הכלה נראה לו דהוי כעין תוספת ומיהו אם יכול להתקשות ויש כאן לכל הפחות הכנסת עטרה אבל אין לו כח למרק על זה נראה לו דיש תוספת דיש כאן חיבת ביאה בהכנסת עטרה ואם אין יכול לבעול מחמת שרחמה צר כתב דאם המתין ג' שנים דימתין עוד שנה ואף על הקשוי כתב שאין לה למהר לסתור בנינה כי רחמי שדי מרובים ומטעם דפסק ר"ח דאין תוספת בבאה מחמת טענה משום דאדעתא למיפק לא כתב לה זה הטעם אין שייך באין יכול ליבעול דמידע ידיע דנישאת לו מתחילה לכך:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו (עריכה)
קכג א מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף י"ג:
קכד ב מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף י"ד:
קכה ג מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' א' סעיף א':
קכו ד מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' א' סעיף י"ג:
קכז ה ו מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף ז':
ראשונים נוספים
הוא אומר אפילה וכו'. י"מ כגון שיתבעוהו ב"ד לגרש מפני שראו ששהה עמה עשר שנים וכן הוא אומר אפילה תרי וכו' כגון שהוחזק קול בב"ד שהפילה שלש ובאו לכופו להוציא והיא אינה תובעת גירושין בזו אמרו נאמנת אבל תובעת היא הגירושין מעצמה אינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר ור"ש נמי כתב היא מהימנא וכופין אותו ולא שהיא תובעת גירושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה ולא ידעתי מדבריו ז"ל אם רצה לומר דבתובעת גירושין אינה נאמנת או שלא רצה לדחקה בבאה מחמת טענה שאם באנו לחוש אפילו כשב"ד באין לכוף אותו לגרש והוא אומר אפילה בנו עשר והיא רואה שמאמינין אותו יש לחוש שמא עיניה נתנה באחר ומפני כך אומרת לא אפילי אלא טעמא דהימנותא כדמפורש בגמ' אם איתא דאפילה נפשה בעקרתא לא מחזקא וכי האי טעמא איתמר בנדרים (דף צ"א) בטעמא דמשנה ראשונה משום דלא עבידא לבזויי נפשה ואפילו משנה אחרונה לא פליגא אלא משום דלא פגם גופה הוא אבל הכא מודו [אפילו תובעת להתגרש] והא דאמר ר' אמי אף בזו היא נאמנת ה"ק אף בזו שהיא טוענת להתגרש וליטול כתובה נאמנת כשם שנאמנת בראשונה דמיניה כשאינה תובעת גירושין.
והא דאמרינן הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים. ראינו לרבינו ולראשונים שכתבוה בפסוקות שלהם ומהם ז"ל ללמוד שאף ר' מודה בה והטעם לפי שהיא יושבת תחת בעלה ואין מחזיקין אותה להוציאה בתרי זימני כיון שנשאת בהתר וא"נ לרבי בשתים הוחזקה אנן מיהא לקולא אזלינן בה כיון שנשאת בהתר דלאו בכל דוכתא מחזקינן בתרי זימני כדפרישית לעיל (יבמות דף ס"ד) נשואין ומלקיות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג וכן הא דאמר רבא והוא דאיתחזק תלתא זימני משום דלקולא אזלינן דלא שייך בה איסורא א"נ דמשפחתה כולה אינה מחזקת אלא בשלשה פעמים וזהו שכתב רבינו ז"ל אבל תרי אקראי בעלמא הוא, ושלום.
הא דאמרינן הוא אמר הפילה והיא אמרה לא אפלי והא נמי דאמרינן הוא אמר לא הפילה אלא תרי והיא אמרה אפלי תלתא: איכא מאן דמפרש להו (רמב"ן) בדהוחזק קלא בהכי כדקאמרה היא כלומר דלא אפילה כלל. א"ר דאפילה תלתא ואתו ב"ד לאפוקה מיניה והיא אינה תובעת גרושין הלכך מהימנא. אבל בתובעת להתגרש אינה נאמנת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר. והכי נמי משמע מלשון רש"י ז"ל (בד"ה היא מהימנא) שכך כתב היא מהימנא וכופין אותו ולא שהיא תובעת גרושין אלא שעלינו לכופו לקיים פריה ורביה. ואיכא מאן דמפרש דבתובעת להתגרש נמי הוא הדין והוא הטעם שאם אתה חושש לכך אפילו כשב"ד באין לכופו לגרש יש לך לחוש, שהרי בית דין מאמינים אותו אלא שהיא מכחישתו אם כן הכל תלוי בטענתה ויש לך לחוש שמא עיניה נתנה באחר, אלא דלא חיישינן להכי מהאי טעמא דאתמר בגמרא דאם איתא לא מחזקא נפשה בעקרתא ולא מחזקה נפשה במפלת. [3].
הא דאמרינן הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפלים: פסקוה הראשונים ז"ל בחבוריהם[4] ואף על פי שנפסקה הלכה כרבי בנשואין, יש לומר דבהא לקולא אזלינן כרשב"ג מפני שנשאת בהיתר והיא יולדת, וכי היכי דאזלינן לקולא בוסתות ושור המועד וכן נמי במשפחות כדאיתא לעיל (סד, א), הכי נמי בהא אזלינן לקולא כרשב"ג. ואי נמי אפשר דרבי גופיה מודה בהא מהאי טעמא דאמרן.
- סליק פרק הבא על יבמתו בס"ד
הוא אומר אפלת תוך עשר פי' ויש לנו למנו' י' שנים משנה שהפיל' להוציא והיא אמרה לא אפילית וכבר עברו י' שנים א"ר אמי אף בזו נאמנת פי' אף בזו ששניהם טענת בריא. מ"ט אם איתא דאפילה נפש' בעקרתא לא הוה מחזקא יש שפי' לזו אפי' כשהיא תובעת להתגרש ולא חיישי' שמא עינה נתנה באח' שגדולה חזקה זו ופגם זה דלא הוה משקרא ביה ולא נהירא דכל שהיא מזנה ונותנת עיניה לא תחוש לכלום ומימרא אמר כל גנאי שבעולם על עצמה אלא הכא כשהוא בא להוציאה ע"י ב"ד שכופי' אותו והי' לא הית' רוצה לצאת כלל ומ"מ מודה על האמת לב"ד וכן פרש"י ז"ל וא"ת ויהא נאמן במגו דאי בעי אמר נתקררתי ואיני ראוי להוליד שהוא נאמן כדפי' לעיל י"ל דהכ' כיון שכב' הוליד אלא שהפיל' ריעה טענתיה לבטולי חזק' גדולה כזו שיש לה:
הפילה וחזרת והפילה הוחזקה וכו' פי' רז"ל דבהא אפי' ר' מודה דמגו שלשה זמני לא הויא חזקה כיון שנשאת בהתר והי' יולדת ויש הרבה נשים שמפילות עובריהם. וכבשה כתי' פי' ואפי' למאן דסבר יש אם למסורת בהא מודה כיון דאיכא טעמ' רבה שאין האשה דרכ' לכבוש:
כך מצוה לומר דבר שאינו נשמע פי' לרבים אבל לחבירו עד הכא' כדאמרי' בערכי' (דף ט"ז ע"ב) והא דאמרי' בפ' במה בהמה יוצאה (שבת דף נ"ה ע"א) לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא א"ל לא שמעי' מנאי א"ל אע"ג דלא מקבלי לוכחינהו התם כשלא הוכיחם כלל אלא שמכיר בהם שלא ישמעו כי אולי ישמעו ועוד כדי שלא יהא להם פתחון פה אבל אחר שהוכיח' פעם אחרת ולא שמעו ומכיר בהם שלא ישמעו עוד מצוה שלא לומר להם כלום:
איך אלך ושמע שאול פי' היה שואל עצה היאך מתנצל משאול ואף על גב דשלוחי מצוה אינם נזוקים היכא דשכיח היזקא שאני כדאמרי' עלה בפ"ק דפסחים עגלת בקר תקח בידך כלומר קרבן לכפר על הרהורי החטא שחושד בכשרים ומ"מ אין זה עיקר הליכתו אלא שהוא משנה לומר כי זה לבד הולך מפני שמותר לשנות בדברי שלום כש' ונכון הוא:
דמעיקרא אמר ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי יש מקשים והא מעיקרא כתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה וליתא דההוא קרא ה"ק אני אחרי בלותי היתה לי עדנ' עדון בשר ואעפ"י שחדל ממנו בתחל' אורח כנשים הרי חזר אליה כדאמרן בהשוכר דאותו יום פירסה נידה אבל מה נעשה ואדוני זקן:
אמר כי הא ודאי כפינן וכן הלכתא והוא שאין לה שום ולד אפי' חד וי"א דאפילו ביש לה בת נמי חשיב דאית ליה חוטרא לידה ומרא לקבורה:
הויא לה לידה פי' צער בלא סכנה דאי לאו אפי' מפקדה אפריה ורביה אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ונפקא מינה לגבי האיש' שהוא אסור לעקר את עצמו (ע"י סם) כיון דמפקד אפריה ורביה דמשו' צער תשמיש אין לו לעקר את עצמו ע"י סם אבל יש לו סכנה מותר:
(אמר המגיה כתב אדמ"ו מופת הדור הי"ו בספרו הבהיר ברכי יוסף אבן העזר סי' ה' אות י"ב וז"ל ובמקום סכנה מותר לשתות הרי"טבא בחי' שלהי הבע"י וכ"כ בחי' פ' שמנה שרצים הביאו הרב זרע אברהם א"ה סי' א' וכ"כ בס' אדמת קדש סי' כ"ג מסברא מנפשיה יע"ש.)
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ו (עריכה)
הוא אומר אפילה תוך עשר והאי אומרת לא אפילה א"ר אמי אף בזו היא נאמנת דאם איתא דאפילה נפשה בעיקרתא לא מיחזיק אפילה כששהה עמה י"ש ולא ילדה ואנו באים להוציא לכופו. הוא אמר הפילה בתוך עשר ועדיין אין זמן להוציא דתנן מונין משעה שהפילה היא נאנמת ויוציא ויתן כתובה:
ת"ר הפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפל פי' ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה לבנות ממנה. הוא אומר אפילה ב' והיא אומרת ג' אר"י ב"א עובדא הוי בו מדרשא ואמרו היא נאמנת דאם איתא דלא אפילא נפשה באפילה לא מחזקה:
האיש מצוה על פו"ר ואתמר ר"י ור"ל ר"א ה"ל כר"י וח"א אין ה"ל כר"י ואסיקנא אין הל' כר"י:
מה"מ א"ר אלמאי בשם ר"י ברר"ש א"ק ומלאו את הארץ וכבשה איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש אדרבה וכבשוה תרי משמע ארנב"י וכבשה כתיב:
ההיא דאתא לקמי' דר"א א"ל לא מפקדת. א"ל ומסיבו דילה מה תהא עלה דהך איתתא אמר כה"ג ודאי כייפינן. פי' בתוך עשר הוה ואיהו אמרה מיני' דאיהי מהימנא ובעבור שבאה מחמע טענה כייפינן לי' להוציא וליתן כתובה:
ההיא איתתא דאתא לקמי' דר"נ א"ל לא מפקדת א"ל לא בעי הך אתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה אמר כה"ג ודאי כייפי'. פי' גם זה בתוך עשר שנין והיא אמרה מיני':
יהודית דביתהו דר"ח הו"ל צער לידה שאי נפשא במנהא ואתאי' לקמי' דר"ח א"ל איתתא מופקדת אפו"ר א"ל לא אזלא ואשתתאה סמא דעקרתא לסוף גליא לי' מילתא א"ל איכו ילדת לי חדא כריסי אחרת דבמר מר יהודה וחזקי' תואמים היו, א' נגמרה צורתו לסוף ז' וא' נגמרה צורתו לסוף ט' יהודה וחזקי' אתי פזי ועוזי אחוותה. ולא מפקדא והאמר ר"ח ב"ק אר"י מעשה באשה א' שחצי' את חורין חכפו את רבה ועשאה ב"ח פי' לומר כריב"ב ארנב"י מנהג הפקרה נהגו בה פי' ובעבור זה שחררה שתנשא ולא בעבור שהיא מצווה על פו"ר:
אמר ר"י [א"ש] פצ"ד בידי שמים כשר פי' שנולד במעי אמו פצוע ומעולם לא הי' לו שעת הכושר דיקא נמי דאמרינן א"ר היינו דקרינן פצוע דכה ולא קרינן הפצוע, פי' אי הוי כתיב הפצוע הוה משמע הפצוע מעיקרו דהיינו במעי אמו השתא דכתיב פצוע דכה משמע ששלם נולד והי"ל שעת הכושר ואח"כ נפצע, במתניתא תנא נאמר לא יבא פצ"ד ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם. ואי קשיא כיון דפצ"ד בידי שמים הוא ממעי אמו א"כ היינו סריס חמה כהן שנשא ב"י מאכילה בתרומה פי' מפני שרשאי הוא לבא בקהל ור"י מאי אתא לאשמיענן מתני' היא. תשובה. א' פצ"ד מן השמים וא' הוא סריס חמה שס"ח כל גופו לקוי ממעי אמו כדאמרי' לקמן בפירקין ומחמת זה אינ' מוליד ואע"פ שאין לו שום ליקויי בביצו גופו לקוי הוא דומי' דאיילנות והוא ניכר בסמניו אבל פצ"ד כל גופו שלם הוא אלא שנולד בביציו פצועים הלכך הא' אע"ג דסריס חמה כשר לבוא בקהל פצ"ד לא יבא ואע"פ שנפצעו ממני אמו ואין לחלק בו בין אם הי"ל שעת הכושר בין אם לא הי"ל ש"ה להכי איצטריך ר"י למימר שגם פצ"ד בידי שמים שלא הי' לו שע"ה כשר, והמורה פי' פצ"ד מן השמים ע"י רעמים וברד או ממעי אמו וכן פי' לעיל בפ' כיצד סריס אדם שסירסו אדם ולא מחמת חולי או שנסתרס מאיליו. ואינו נ"ל שאל היה מכשיר ר"י כ"א פצ"ד ממעי אמו דומיא דסריס חמה דאמרי' לקמן שלא הי"ל שע"ה והוא שאינו בר חליצה ומותר לבא בקהל אבל אם יצא שלם ממעי אמו אע"פ שנעשת לאחר מכאן ע"י רעמים או ע"י חולי סריס אדם נקרא והוא בר חליצה ואסור לבוא בקהל. וגם המורה פי' בדיוקו של רבא אי הוה כתיב הפציע משמע מעיקרו וכגון במעי אמו וש"מ דלא מכשיר ר"י אלא אותו שהי' פצוע מעיקרו ממעי אמו שלא הי"ל שע"ה דומיא דסריס חמה דסוגיא דשמעתין משמע דפלוגתי' דר' ישמעאל ות"ק שהכשיר בביצה א' בפצ"ד בידי אדם מיירי דבמאי דקא מיירי ת"ק מהדר ר"י ות"ק ה"ק כל שנפצעו ביצים שלו אפילו א' מהן ושמענה ר"י ואמר דכל שאין לו אלא ביצה א' ה"ה כסריס חמה וכשר ור' יהודה אמר דפצוע דכא בידי שמים אפילו בב' ביצים וליכא מאן דפליג בידי שמים כ"א בידי אדם דמכשיר ר' ישמעאל, ולית הל' כוותי' אלא כת"ק דאין הל' כיחיד, ותו דהו"ל מחלוקת בברייתא וסתם דמתני' דנתן איזהו פצ"ד כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו א' מהן וקי"ל מחלוקת בברייתא וסתם דמתני' ה"ל כסתם. אבל בהל' בה"ג כתב בהל' מיאון שחבר והיכא דאתיליד חדא ביצא הוא דהו"ל כשר דחניא ר"י אומר משום ריכ"ב כך שמעתי וכו' לעיל. ונראין דבריו שהוא ר"ל שאל נפצעה ביצתו לאחר שנולד אלא כך נולדה ממעי אמו וקשה לי דא"כ הו"ל פצ"ד בידי שמים ומאן פליג עלי' ותו מאה ארי' ביצה א' אפילו שתיהן נמי כדר"י. ומצאתי שגם בירושלמי מפרש דר' ישמעאל שממעי אמו נולד כן דגרסי' התם אית תני בידי אדם פסול ובידי שמים כשר ואית תני בין בידי שמים בין בידי פסול למ"ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר יליף להו מממזר, דכתיב לא יבא ממזר ולא יבוא פצ"ד מה ממזר בידי אדם אף פצ"ד בידי אדם, מ"ד בי בידי אדם בין ב"ש פסול מנ"ל א"ר מנא לא יבוא פצ"ד לעולם. א"ר יוסי ב"ר אבין עוד הוא יליף לי' ממזר לא יבא פצ"ד מה ממזר בידי שמים אף פצ"ד בידי שמים ממזר בידי שמים יצירתו בידי שמים אף פצ"ד בידי שמים ממזר בידי שמים יצירתו בידי שמים הוו בעיין מימר מ"ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר"י בנו של ר"י בן ברוקה מ"ד בין ב"א בין ב"ש פסול רבנן. אלמא מוכח דר' ישמעאל בידי שמים מיירי ובהא פליגי דת"ק פוסל אפילו ב"ש ור"י מכשיר אבל בא. אם נפצעה בבציו לאחר שנולד מודה ר"י דפסול. ובין לפי גמרת ירושלמי ובין לפי גמרת שלנו פצ"ד בידי אדם אפי' בביצה א' ופצוע ב"ש כשר אפילו בשתי ביצים וכן הל':
אמר רבא פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו חוטי הביצים דך בכולן פי' בין שנדך הגיד בין שנדכו ביצים בין שנדכו חוטי ביצים. כרות בכולן פי' שנכרת הגיד בין שנכרתו ביצים בין שנכרתו חוטי ביצים, פי' פצוע הוא ע"י חבורה כמו פצע תחת פצע. דיכה היא שע"י חולי ומכה נתיכו ונמיקו. כריתה הוא ע"י סכין. נקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מן העטרה. סבר רחב"א לאכשורי א"ל ר"א הכי אמר ריב"ל עטרה כ"ש מכרבת פי' נקב הגיד למטה כלפי קרקע למטה מן העטרה ועולה הנקב ויוצא כנגדו למעלה מן העטרה סבר ר"ח לאכשורי כיון שאין כל הנקב למעלה מן העטרה וא"ל ר"א עטרה כ"ש מעכבת כיון שיוצא פי הנקב העליון למעלה מן העטרה אפילו שפיו התחתיון למטה מן העטרה פסול הוא:
אם נשתייר מן העטרה אפי' כחוט כשר, יתיב רבינא וקמבעי' לי' מלא החוט שאמרו על פני כולה או על פני רובא א"ל רבא תוספתאה לרבינא מלא החוט ע"פ כוהל ועל פי ראשה, פי' העטרה היא גובה אצל הגוף ולמטה משפלת ויורדת וצריך שישאר החוט הגבוה הסמוך אצל הגוף שהוא הראש של העטרה ומשם ולמטה אין דרך כלום אבל אם נחתך אותו החוט הסמוך לגוף שהוא ראש עטרה ולמטה ממנו נשאר שלם (חסר בכת"י) ופוסל הוא.
אר"ה כקולמוס כשר כמרזב פסול האי שליט בי' אוירא והאי לא שליט בי' אוירא, ור"ח אמר כמרזב כשר כקולמוס פסול האי גריר והאי לא גריר א"ל רבינא למרימר אמר מ"ז משמי' דר"פ הל' בין כקולמוס בין כמרזב כשר מיהו מבעי' לי' למטה מעטרה או למעלה פשיטא למעלה אפילו נכרת נמי. הוי עובדה בפומבדיתא דאיסתתם גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים סבר רבב"א לאכשורי. א"ל ר"פ משום דאתי ממולאי אמרי' מילי ממוליאתא במקומה מבשלא שלא במקומה לא מבשלאפרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שתיקותיך יפה ליך מדבוריך. משום דאמר לה אילו הייתי יודע שכן הוא אפי' אם נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשך ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ותימה דבגיטין משמע דלא מצי אמר לה הכי אלא כשאומר לה משום שם רע אני מוציאך. אבל הכא לא פירש לה דמשום עקרות הוא מוציאה וא"כ מציא אמרה ליה לא גרשתני משום עקרות כי לא פירשת כשנתת לי גט דמשום עקרות אתה נותן גט דודאי משום שנאה גרשתני. וי"ל דה"נ מיירי שפי' דמשום עקרות הוא מוציאה ועוי"ל דמיירי שפיר שלא פירש ואעפ"כ יש הוכחה בדבר דמשום עקרות הוציאה שהרי יצתה בלא כתובה ויכול לומר אילו הייתי יודע שלא היתה עקרה לא הייתי מוציאה אכן לא הייתי יכול לבודקה. אבל המוציא אשתו משום שם רע צריך לפרש דאם לא לא אמר משום שם רע אני מוציאה לא מצי אמר לה אילו הייתי יודע וכו' שהרי היה יכול לבודקה. ומדלא בדקה כאשר אנחנו רואים לבסוף כי שקר היה ודאי אמרינן שמחמת שנאה נתן לה גט ואפילו היה יודע בודאי שהשם רע שקר היה מגרשה. וגם כי לשם גרשה מדעתו. אבל הכא ב"ד צוו אותו לגרשה:
אי איהי שתקה אנן מי שתקינן. וא"ת התם גבי המוציא את אשתו משום שם. רע ואיילונית דאמרינן ר"י אומר אומרין לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך כי נשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה. אמאי לא פריך תלמודא אי איהו שתיק אנן מי שתקינן וי"ל דודאי הא דקאמר גט בטל ובניה ממזרים לא הוי אלא לעז בעלמא. וגם קשה אמאי לא קאמרי רבנן התם השתא הוא דבריאת כדאמרינן הכא וגם ר' יהודה למה לי טעמא דאמרינן שתיקותיך יפה ליך מדבוריך תיפוק לי דשמא השתא הוא דבריאת ומעיקרא הוות איילונית כשיגרשה ואין לה כתובה וצ"ל דבאיילונית לא מצי למימר השתא הוא דבריאת דלא שכיח דאיילונית תתרפא:
א) אכן הכא קשה דלא מיירי בעקר מדקאמר איהי קים לה ביורה כחץ א"כ אין אנו יודעין כלל שהוא עקר וי"ל דהכא קאי אהא דאמרינן לעיל נשאת לשלישי ולא היו לה בנים ושהתה עם שני אנשים עשר שנים עם כל אחד והיא אומרת מיניה ואין לו להוציאני בלא כתובה אע"פ שיש לו לגרשני בדין מ"מ לא הוחזקתי לעקרה כי לא שהיתי כי אם שתי פעמים עשר שנים וזאת הפעם אינה מן המספר כי בשבילך הוא וכתובה אין לי להפסיד בשתי פעמים כדפרישנא דדוקא להנשא אסירה והוא אומר מינה והויא הוחזקה לעקרה ואין לה כתובה. אכן בהלכות גדולות איתא דהכא מיירי בתוך עשר שנים ובבאה מחמת טענה וההיא דנדרים מיירי באינה באה מחמת טענה ואי תקשי א"כ היכי הוה אמרינן מתחלה יוצאת ונוטלת כתובה לימא לה זיל לא מפקדת ומה לנו לדבריה. וי"ל דהתם מיירי דקאמרה שאין זרעו יורה כחץ ולא נהניתי מביאתו:
לשנות בדבר השלום. א) י"מ דאין זה שנוי גמור שהרי אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה בניחותא כלומר איני נבהלת אם אלד כי פרסתי נדה וחזרתי לנעורי אכן ואדוני זקן יוליד בנים. והמפרשים שאין זה שנוי גמור לפי שנוח לומר כן מפני כבוד שכינה. וגם גבי שמואל י"ל דאין זה שנוי גמור שהרי היה הולך למשוח לדוד ולזבוח זבח זבחים כאשר קרא לדוד. והשם אמר לו שלא יגלה לשאול שהולך למשוח ולזבוח רק לזבוח לבד:
ואי ס"ד לא מפקדא כתובה מאי עבידתה. פי' הרי אמר לה אם תרצי להיות עמי הרי זה טוב ואם אין את רוצה להיות אצלי ה"ז גיטיך בלא כתובה ומשמע אבל אי מיפקדא ניחא [ותימה] דאדרבה אז תיקשי אמאי יתן לה כתובה דלמא איהי לא [זכתה] דלעיל פרכינן הכי ומשני כיון דלא מפקדא ב) מיענשא ולא יתן כתובה וי"ל להא דפרישית לעיל ניחא דמיירי הכא דידעינן ביה שהוא עקור וא"כ אי מיפקדא יתן לה כתובה דמיניה הוא מסתמא כיון שידוע הוא לעקור אבל פריך שפיר דאי לא מיפקדא כתובה מאי עבידתה הרי לא יבנה לעולם מאחרת ומשום האשה אין קפידא דהא לא מיפקדא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה