יבמות סה א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים ואין מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלש פעמים ושור המועד דתנן אאין השור נעשה מועד עד שיעידו בו שלשה פעמים:
ת"ר בניסת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו לה בנים לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים נישאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה איבעיא להו נישאת לשלישי ולא היו לה בנים מהו דליתבעוה הנך קמאי מי מצו אמרי לה איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת או דלמא מצית אמרה להו השתא הוא דכחשי גמסתברא מצית אמרה להו השתא הוא דכחשי איבעיא להו נישאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתיתבעיה לשלישי אמרינן לה שתיקותיך יפה מדיבוריך דמצי אמר לה אנא אדעתא דהכי לא גרשתיך מתקיף לה רב פפא אי איהי שתקא אנן מי שתקינן נמצא גט בטל ובניה ממזרין דאלא אמרינן השתא הוא דברייתא:
ההוא אמר מינה והיא אמרה מיניה אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה נאמנת וטעמא מאי היא קיימא לה ביורה כחץ הוא לא קים ליה ביורה כחץ ואמר איהו איזיל אינסיב איתתא ואיבדוק נפשאי אמר רבי אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה רבא אמר זנושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאית ליה למיזיינינהי
רש"י
[עריכה]
קובעת לה וסת - לסמוך עליה להיות דייה שעתה דתנן (נדה דף ב.) כל אשה שיש לה וסת דייה שעתה ולא מטמאינן לה למפרע מעת לעת ועוד דאם קובעת לה וסת והגיע זמן וסתה ולא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:
ואינה מטהרת מן הוסת - אפילו נעקרה פעמים שבדקה בב' וסתות ולא ראתה ושינתה ראייתה ליום אחר ב' פעמים אפילו הכי מחזקינן וסתה לכשיגיע ואם לא בדקה טמאה דאורח בזמנו בא:
אדעתא דהכי לא גרשתיך - אילו הייתי יודע שאת בת בנים לא גרשתיך ונמצא גט בטל למפרע:
מתקיף לה רב פפא - ואי מצי בעלה לבטולי גט בהכי כי שתק מאי הוי אנן מי שתקינן הא ודאי אדעתא דהכי לא גירשה אלא מדשתקינן ודאי לא מצי לבטולי דאמרינן ליה מספיקא קא מגרשת לה ולא איכפת לך בה וגמרת בדעתיך לגרושין:
אלא - אי איכא למפטריה הכי פטרינן ליה דאמרינן ליה השתא היא דאיברית שחזרה להיות בריאה מחולייה:
מינה - יודע אני שמחמתה הוא שאין לי בנים ולא אתן כתובה: כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת:
תוספות
[עריכה]
ושור המועד. רבי לא פליג אקרא אלא כלומר התם מתקיימין דברי רשב"ג דלא מיתחזיק אלא בתלת זימני:
נישאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה. משמע דמן השני יש לה כתובה וכן משמע בסמוך דקאמר נישאת לשלישי ולא היו לה בנים מהו דליתבעוה הנך קמאי משמע שהשני נתן לה כתובה ותימה לר"י דאמאי יש לה כתובה מן השני הא כיון דאסר לה לשלישי א"כ סבר דבתרי זימני הויא חזקה וכ"ת משום דאמרה ליה השתא הוא דכחשי ונסתחפה שדהו אם כן מאי קבעי נישאת לשלישי כו' מי מצי אמרי לה דאיגלאי מילתא דאת גרמת או דלמא מציא אמרה השתא הוא דכחשי הלא אע"ג דלא נישאת לשלישי אין לה כתובה מן השני אלא מטעם דמצי אמרה השתא הוא דכחשי ואר"י דלענין ממון מודה רבי דלא הוי חזקה עד דאיתחזיק בג' זימני כדאשכחן בשור המועד דבשור המועד לא פליג כדפירשתי לעיל ומיהו תימה דהשתא לענין איסורא לא סמכינן ארוב נשים דחזיין לבנים משום דאיתרע רובא ע"י דאיתחזק בתרי זימני ולענין ממון סמכינן אהאי רובא אע"ג דאיתרע בתרי זימני ובעלמא אמרי' איפכא דאזלינן בתר רובא לענין איסורא ולענין ממונא לא אזלינן:
תצא בלא כתובה. לכאורה נראה דוקא בשהתה עם השלישי דומיא דנשאת לשלישי ולא היו לה בנים דבסמוך וטעמא דלענין ממון לא מחזקינן לה בעקרה עד דאיתחזק בתלת זימני וא"ת מן השלישי נמי לא תפסיד כתובה דתימא ליה השתא הוא דכחשי כמו שאומרת לראשון ולשני י"ל דטענה דהשתא הוא דכחשי לא מהני להוציא אלא לענין שלא תחזיר מה שגבתה מראשון ומשני אבל קשה דאי בשהה עמה י' שנים היכי קאמר בסמוך גבי נישאת לרביעי והיו לה בנים או דלמא מצי אמר לה אדעתא דהכי לא גרשתיך והא אע"ג שהיא בת בנים על כרחו הוא צריך לגרשה כיון דלא זכה ליבנות ממנה לכך נראה לר"י דלאלתר תצא שלא בכתובה ולא משום קנס דקנסוה כמו בשניות לפי שנישאת באיסור מדקבעי בסמוך נישאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתיתבעיה לשלישי ואי קנס הוא היכי תיתבע לשלישי אלא נראה לר"י דבשלא הכיר בה איירי ותצא שלא בכתובה משום דהוי מקח טעות ומ"מ כשיש לה בנים מן הרביעי חוזרת ותובעת לשלישי דאיגלאי מילתא דלאו מקח טעות הוא וכן מצא ר"י בהלכות דרב יהודאי גאון דבלא הכיר בה איירי אבל הכיר בה יש לה כתובה והא דקתני בתוספתא נישאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה מפני שנישואיה נישואי מינות נראה שהסופרים טעו וכתבו מינות במקום טעות דלא שייך כאן לשון מינות כלל:
אי איהי שתקא אנן מי שתקינן. וא"ת דתנן בהשולח (גיטין מו: ושם) המוציא אשתו משום אילונית רבי יהודה אומר לא יחזיר כו' נשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה א"ר יהודה אומר לה שתיקותיך יפה מדבוריך והשתא תקשה התם אי היא שתקה אנן מי שתקינן וי"ל דהתם כיון דתקינן לרבי יהודה דלא יחזיר ליכא למיחש לקלקולא ורבנן אע"ג דיחזיר לא חיישינן התם לקלקולא כיון דלא חשיב לבדוק יפה בסימני אילונית גמר בדעתו לגרש בכל ענין ולהכי שתקינן וכי תובעת כתובתה מצי אמר לה אדעתא למיתב כתובה לא גירשתיך אבל הכא דליכא תקנה דלא יחזיר פריך שפיר היכי שתקינן ואפי' רבנן דלא חיישי התם לקלקולא היינו דוקא בספק אילונית דכיון דלא חשש לבדוק יפה גמר לגרש בכל ענין אבל הכא אין בידו לבדוק ומוכיח הדבר שמשום בנים מוציאה שכבר נישאת לשנים ולא היו לה בנים איכא קילקולא ולהכי פריך לכ"ע אנן מי שתקינן ואתי נמי שפיר הא דמשמע בהשולח דלא מצי מקלקל לה אלא כשאמר לה משום שם רע ונדר ואילונית אני מוציאך והכא אע"ג דלא אמר לה משום עקרות אני מוציאך מצי מקלקל לה כדפי' ומשני דהכא לא שייך קילקולא דאמרינן השתא הוא דברייתא ובשעה שגירשה לא היתה ראויה אבל בשם רע ונדר ואילונית איכא קלקולא כשנתגלה לבסוף שהשם רע היה שקר ולא היתה אילונית גם מתחלה דאם היתה לא הוה בריאה לעולם ונדר נמי כיון שיכול להפר כאילו לא היה נדר ואם תאמר דבפ"ק דנדה (דף יב: ושם) אמר גבי אשה שאין לה וסת לא יחזיר אפי' הדר ואיתקן משום קלקולא והשתא והא אין יכול לקלקלה דאמר השתא הוא דבריאת כדאמרי' הכא ואר"י דלא דמי דקלקול בנים אין רפואה מועלת כ"כ ולכך בשעה שגירשה לא היתה בת בנים דלא שכיח שתרפא לגמרי מגרש לה אבל קלקול דוסת שכיח להתרפאות ולא גמר ומגרש דיאמר אילו הייתי יודע שסם מועיל לה לא הייתי מגרשה וה"ר שלמה מדריו"ש תירץ דהתם יש לחוש שתקבע וסת כמו שהתחילה לקבוע סמוך לגירושין דליכא למימר השתא הוא דבריאת דהא איגלאי מילתא למפרע דבעוד שהיתה תחתיו איבריאת:
שבינו לבינה היא נאמנת. תימה דבמאי איירי דאי בשהתה עשר שנים עמו למה לי טעמא דאין יורה כחץ אפילו יורה כחץ נמי יוציא ויתן כתובה לפי שלא זכה ליבנות ממנה ואי לא שהה ניחוש שמא עיניה נתנה באחר כמשנה אחרונה דסוף נדרים (דף צ:) דתנן בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה השמים ביני לבינך פי' גלוי לשמים שאין יורה כחץ דהכי משמע התם בגמרא כו' חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה יבקשו שניהם רחמים או כמו שפר"ח שיעשו סעודה ויתפייסו וכ"ת דהתם באינה באה מחמת טענה והכא בבאה מחמת טענה מ"מ ניחוש שמא נתנה עיניה באחר ועוד דהתם אם אין באה מחמת טענה מאי נפקא לה מיניה ובמשנה ראשונה למה אמרו יוציא ויתן כתובה וההיא דסוף שמעתין דכופין בבאה מחמת טענה ולא חיישי' שמא עיניה נתנה באחר איכא לאוקמא בידוע שהוא עקור או בשהתה עמו י' שנים ויש לו בנים מאשה אחרת דאי לאו דבאה מחמת טענה לא היו כופין משום ביטול פריה ורביה כיון דיש לו בנים והך דהכא ליכא לאוקמה בשהה י' שנים ויש לו בנים ובאה מחמת טענה דא"כ אפי' יורה כחץ נמי כופין כיון דלא זכה ליבנות ממנה ומיהו י"ל קצת דכיון דיש לו בנים אין לתלות באונס שלו אלא אית לן למימר דאדרבה איהי היא דלא זכתה כדאמר לעיל ולכך צריכה טעם דיורה כחץ ואע"פ שיש לו בנים מאשה אחרת שמא אח"כ נתקלקל ויש להאמינה דמוכח מילתא דשהה י' שנים ולא ילדה ומה שלא אמרה מיד משום דעד י' שנים לא היינו חוששין לדבריה דהוה תלינן בעיניה נתנה באחר א"נ איכא לאוקמא בדלא שהה עמה י' שנים ובבאה מחמת טענה דכיון שיש לה טענה מעליא לא רצו להפסידה ואוקמוה אדין משנה ראשונה דלא חשו לעיניה נתנה באחר וההיא דנדרים באינה באה מחמת טענה ומ"מ למשנה ראשונה יוציא ויתן כתובה משום דשמא אין לה הנאת תשמיש כ"כ כשאין יורה כחץ או שטוענת שרוצה שיהא לה זכר דמי שאין לו בנים חשוב כמת והר"ר יצחק בן רבינו מאיר פירש דהכא אניסת לשלישי קאי דאמרו תצא בלא כתובה וקמ"ל דאי אמרה דאין יורה כחץ דנאמנת ולא תפסיד כתובתה ממנו דחזיא ליה כיון דאין ראוי לבנים וקשה לר"י דמתוך הלשון משמע דהוא אמר מינה והיא אמרה מיניה דמחמת שהיו יחד הרבה ולא הולידו מחמת כן באים לב"ד ועוד ק"ק דלמה אין לחוש שטוענת כן ומשקרת בשביל כתובה וה"ר שמואל ב"ר חיים פירש דהכא איירי כששהתה עם השלישי י' שנים וכרשב"ג דאמר בתלת זימני הויא חזקה דמסקנא דשמעתין כוותיה אתיא כדקאמר הוא אומר
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו (עריכה)
קיז א מיי' פ"ו מהל' נזקי ממון הלכה א':
קיח ב מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה י"ד, סמ"ג עשין מט, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף י"ז, [ וברב אלפס עוד סוף פ"ז דכתובות דף קב. ]:
קיט ג טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף י"ח:
קכ ד טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף י"ט:
קכא ה ו מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף ו':
קכב ז מיי' פי"ד שם, סמג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' א' סעיף ט', וטור ושו"ע אה"ע סי' ע"ו סעיף ז':
ראשונים נוספים
נשאת לשלישי למי שאין לו בנים תצא בלא כתובה. פי' בשלא הכיר בה כאותה ששנינו באיילונית ואם מתחלה נשאת לשם איילונית יש לה כתובה וכן כתב בעל הלכות גדולות והכי נמי בתוספתא מפני שהן קדושי טעות אבל מ"מ צריכה גט שאין כאן טעות ודאי אלא חששא היא וגבי ממון עלי' להביא ראי' ולענין איסורא לחומרא וצריכה גט.
ותמהני אפי' נשאת למי שיש לו בנים נמי יוציא בלא כתובה שהרי קדושי טעות הן ודמיא לאיילונית דתנן אין לה כתובה ולא חלקו בין מי שיש לו בנים למי שאין לו ונ"ל דמשום תצא קתני לומר דממי שאין לו בנים מוציאין אותה על כרחה בלא כתובה הא ממי שיש לו בנים לא תצא אבל אם בא להוציאה וטען עליה משום מקח טעות ודאי אין לה כתובה דומיא דאיילונית שלא הכיר בה.
וראיתי למקצת המחברים שלא סברו כן ואיפשר לדחוק שמי שיש לו בנים אינו יכול לטעון עלי' טעות כיון שאין בעצמה שום סימן של עקרות ואפשר שלא זכתה ליבנות משניהם אבל מי שאין לו בנים אינו רוצה לעמוד בספיקתה ולמחות שמו הילכך עליה הראי' דכתובה ואין זה נכון ולא דרך הסוגיא.
מדקתני הך ברייתא לשלישי לא תנשא ש"מ ר' היא. ואפי' הכי משמע דמשלישי היא מפסדת כתובה אבל לא משני כשור המועד מה שור המועד בתרי זימני הוי חזקה לרבי בשלישית משלם נזק שלם אף זו כך ויש חולקין לפי שאינה דומה לשור המועד שור המועד בתרי זימני הוי חזקה אידך כי לא נגח אמאי משלם אבל הכא משני נמי תפסיד כיון ששהתה עשר ולא ילדה וכן לענין מיתתן כשמת בעל שני הוחזקה זו ולמה יהא לה כתובה ועוד דלא קרינא בה כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי והא דקתני בשלישי תצא קמ"ל לומר שאע"פ שנשאת תצא מיד בלא כתובה אבל משני אם גרשה יש לה כתובה עד סוף עשר שלה ורבותא קמ"ל שלא תאמר שלישי שהיה לו לבדוק אחריה סבר וקביל ויוציא ויתן כתובה קמ"ל הא בסוף עשר של שני ה"ה אין לה כתובה שהרי לא הכיר בה ועכשיו הוחזקה עמו ולרשב"ג משלישי בלא היו לו בנים או כשמת אין לה גרשה יש לה והא דאיבעיא נשאת לשלישי ולא היו לה בנים מהו דלתבעוה הנך קמאי אלמא משני אית לה ההיא אליבא דרשב"ג היא ולאו משום דהלכתא כוותי' אלא משום שלא רצו בעלי הבעיא לדחוק עצמם במחלוקת רשב"ג ורבי אלא בעי לה לרוחא דמילתא לרשב"ג וה"ה לרבי. והטעם לפי הדעת הא' משום דכיון שבהתר נשאה ובהתר עמדה עמו לא בעינן שתהא כזונה אצלו למפרע להוציאה בלא כלום.
ומן הירושלמי (ו,ו) יש לנו הכרע במחלוקת זו, דגרסי' התם נשאת לראשון ולא ינדה יש לה כתובה לשני יש לה כתובה לשלישי יש לה כתובה לרביעי אין לה כתובה ר' חנינא בן עגל בשם ר' חזקיה לשלישי עצמו אין לה נבעלה וראת דם אית תנאי תני שני' תבעל שלישית לא תבעל ואית תניי תני שלישית תבעל רביעית לא תבעל הוין בעיין מימר מן דמר שני' תבעל שלישית לא תבעל כמאן דאמר שלישית אין לה כתובה ברם כמאן דמר שלישית תבעל רביעית לא תבעל כמאן דמר שלישית יש לה כתובה היתה יולדת זכרים והיו נמולים ומתים אית תניי תני שני ימול שלישי לא ימול אית תניי תני שלישי ימול רביעי לא ימול הוין בעיין מימר מן דמר שני ימול שלישי לא ימול כמן דמר שלישית אין לה כתובה מאן דמר שלישי ימול רביעי לא ימול כמאן דמר שלישית יש לה כתובה אפילו למאן דמר שלישית יש לה כתובה מודה הוא הכא שלא ימול מפני הסכנה ושמעי' מינה דמ"ד שני יש לה כתובה שלישי אין לה כרבי דאמר בתרי זימני הוי' חזקה ואפ"ה בתר מעיקרא אזלינן שכיון שבדין נשאת יש לה כתובה ואשכחן נמי בשאלתות דרב אחא משבחא ז"ל נשאת לשני ולית לי' בני תצא ותטול כתובה והכי נמי כתוב בגדולות.
מיהו כיון דהכי הוא דינא קשיא לי' הא דבעי' נשאת לשלישי ולא הי' לו בנים מהו דליתבעי הנך קמאי והלא משני הוחזק ואעפ"כ פרעת לה כתובה והאיך תחזור עליה עכשיו להחזירה לך מה ראית ויש שסבור לומר דמשני יש לה משום זה הטעם שפשטו בגמרא השתא הוא דכחשי והם אמרוהו גבי שלישי בחוזר ותובעה ולמדוהו משני עצמו ואינו נכון שאין הטעם מספיק אלא במוחזקת אבל במוציאה מיד בעל עלי' להביא ראיה שהרי הוחזקה, וצ"ע.
אי איהי שתקה אנן מי שתקינן נמצא גט בטל. פי' והי' להם לומר שהמוציא אשתו משום ששהה עשר שנים ולא ילדה שלא יחזיר עולמית ויתרו בו מתחלה בכך כמו שתקנו במוציא אשתו משום איילונית במסכת גיטין (דף מ"ה) .
אלא לפיכך אין לה כתובה דאמרי' לה השתא הוא דברית ואין הגט בטל לעולם שמתחלה על הספק הוציאוה כולם שמא לא זכו ליבנות הימנה או לא זכו שתבריא תחת אחד מהם ואע"פ שאנו כפינוהו לשלישי משום ספק כפינוהו שאין אנו רוצין שיעמוד בספיקה ולא משום סימני איילונית ועקרה הוציאוהו כדי שיהא יכול לקלקל עלי' כלום והיינו טעמא דאשה שאין לה וסת דאמרינן בפ"ק דנדה (דף י"ב) יוציא ולא יחזיר עולמית משום דילמא הדר ואיתקן ואתי לקלקולה דכיון דאית לה מכה על הודאי מגרשה ואע"ג דאיכא למימר לי' השתא הוא דברית מקלקל לה מה שאין כן במוציא משום שאינה יולדת בעשר שנים שמא לא זכו ליבנות ממנה ועל כך הוציאוהו מתחלה לספק.
הוא אמר מינה. נראה שרש"י ז"ל מפרש שהוא אומר מתקשה היא בשעת תשמיש ופולטת שכבת זרע שאין לה בית ולד וכיוצא באלו והיא אומרת מיניה שהוא אינו יורה כחץ ואמר ר' אמי היא נאמנת כיון דאיהו לא קים לי' ביורה כחץ נאמנת היא לומר שאינו יורה ואי כדקאמרה אפילו נאמין אותו שהיא אינה ראויה לילד צריך הוא ליתן לה כתובה אם בא להוציאה וכן לשון הגמרא מוכרת שאלמלא אינו טוען עליה אלא שהוא יורה כחץ הוה לן למימר היא אמרה מיניה והוא אמר לאו מנאי כלומר שאין לי מום בעצמי אלא שלא זכיתי ליבנות ממנה כגון שהוחזקה בשלשה.
והראב"ד ז"ל העמידה בנשאת לשלישי שאין לו בנים ובא להוציאה מיד בלא כתובה והיא טוענת עליו שראוי' לו אע"פ שהוחזקה שאף הוא אינו ראוי להוליד וכן חכמי הצרפתים ז"ל והם דקדקו בה דהוא אמר מינה משמע שעמדה עמו ולא ילדה ומתוך כך [טוענת] מיני' הוא שאינו מוליד ואפשר שתפס לו הגמ' לשון זה משום דזמנין דשוהה עמה קודם שיוציאוהו מתחת ידו ולישנא דרויחא נקט ואם סברנו כדעת הכת מן המפסידין כתובה מבעל שני יפה תתפרש בסוף עשר שבא בעל שני להוציאה.
והקושיא שהקשו הראשונים למה אמר ר' אמי היא נאמנת ביורה כחץ משום דלא קים לי' והא (בנדרים דף ד') בהשמים ביני ובינך אינה נאמנת החליף הראב"ד ז"ל בה ענין השמועה ההיא לפי נוסחא שנזדמנה לו אבל לפי גרסת כל הספרים שם בכל שבעלה יודע בה נאמנת לתבוע ממנו גירושין וכתובה דקיימא לן חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וכל שאינו בעלה יודע אינה נאמנת וה"ג התם השמים ביני לבינך תהוי תיובתי' דרבה ומתרץ כיון דלא סגיא דלא אמרה אין יורה כחץ אי לא איתא כדקאמרה לא הוו אמרה כלומר כיון שאי איפשר שלא ישאלוה ב"ד האיך שמים בינה לבינו ותצטרך לפרש שאינו יורה כחץ וזה בושת הוא לה אי לא איתא כדאמרה לא הוה אמרה וכן נמי אמרינן לרב המנונא נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע ומשום הכי משקרת ופי' הענין דהשמים ביני לבינך לשון סתום לכבוד בעלמא הוא, ואני עתיד לפרש הכל בזו המסכתא בע"ה (דף קי"ב) .
נשאת לשלישי[5] למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה: ודוקא בשלא הכיר בה אבל לא הכיר בה יש לה כתובה וכדתנן בפרק אלמנה ניזונית (כתובות ק, ב) ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה.וכן כתב בעל הלכות גדולות (הלכות כתובות סח, א) וטעמא משום שרצה ליזוק בנכסיו. ובתוספתא (יבמות פ"ח ה"ה) נמי תניא מפני שהן קדושי טעות. ומיהו גר צריכה לפי שאין כאן טעות ודאי הילכך גבי ממונא לקולא וגבי גט לחומרא. ומדקתני נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה, משמע הא למי שיש לו בנים אם רצה להוציא יתן כתובה.וכן כתבו מקצת מן הראשונים ז"ל[6]. ואם תאמר ומאי שנא מאיילונית דתנן בפרק אלמנה נזונית האיילונית אין לה כתובה וסתמא קתני אפילו נשאת למי שיש לו בנים. יש לומר דכיון שזו אין טענתה ודאי, מי שיש לו בנים אינו יכול לטעון עליה טענת טעות, אבל מי שאין לו בנים אינו רוצה לעמוד בספיקתיה וליבטל, הלכך עליה הראיה.
ומדקתני לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ודאי רבי היא. ומשמע מינה דאפילו לרבי משני יש לה כתובה הואיל ובהיתר נשאת לו. והכי נמי משמע מדאיבעיא להו נשאת לשלישי ולא היו לו בנים מהו דלתבעוה הנך קמאי, אלמא משני נטלה כתובה. ועל הא ברייתא דתני ר' הוא דאיבעיא להו. ועוד ראיה משור המועד דאפילו לרבי עד נגיחה שלישית לא משלם נזק שלם. ויש מי שאומר דלרבי משני נמי לית לה, דכיון ששהתה עשר שנים כבר איתחזקה ולית לה. ולא דמי לשור המועד דהתם עד שנגח לא אתחזיק ומכי איתחזק לא נגח מאי משלם, אבל הכא מכי שהתה עשר שנים איתחזק כי נפקא לא שקילה כתובה. ועוד דלא קרינן בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי. והא דקתני בשלישי תצא שלא בכתובה לאו משום כתובה נקט לה, אלא משום תצא והא קא משמע לן דשלישי אינו צריך להמתין עשר שנים אלא מיד יוציא ולא יתן כתובה, מה שאין כן בשני, דאם רצה להוציא תוך עשר נותן לה כתובה. והא דאיבעיא להו נשאת לשלישי מהו דליתבעוה הנך קמאי, ההיא אליבא דרשב"ג היא אלא דלא בעו לדחוקי נפשייהו בפלוגתייהו דרבי ורשב"ג ובעו לה לרווחא דמלתא אליבא דרשב"ג, והוא הדין לרבי בשנשאת לשני ולא היו לה בנים דליתבעוה קמא.
ומיהו בירושלמי (ה"ו) מוכח בהדיא כפירושא קמא דגרסינן התם נשאת לראשון ולא ילדה יש לה כתובה לשני יש לה כתובה לשלישי יש לה כתובה לרביעי ולחמישי אין לה כתובה. רבי חנינא בן עגיל בשם חזקיה לשלישי עצמו אין לה כו' עד שתהיה יולדת זכרים והיו נמולים ומתים, אית תניי תני שני ימול ג' לא ימול אית תניי תני שלישי ימול רביעי לא ימול, הוון בעיין מימר מן דמר שני ימול שלישי לא ימול כמאן דמר שלישי אין לה כתובה, מאן דמר שלישי ימול רביעי לא ימול כמאן דמר רביעי אין לה כתובה. אלמא משמע דמאן דאמר לשני יש לה כתובה כרבי, ואי משום תנאי כתובה שכתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, הא נמי ראויה היא לינשא למי שיש לו בנים וכדתניא לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים. ורב אחא משבחא ז"ל (שאילתא יח) הכין כתב וכן בהלכות גדולות (שם) דמשני יש לה כתובה.
ואי קשיא לך מאי קא מבעיא להו נשאת לשלישי ולא היו לה בנים מהו דליתבעוה הנך קמאי, והלא משעה ששהתה עם השני עשר שנים ולא ילדה הוחזקה זו, ואף על פי כן יהבת לה כתובה, כי נשאת לשלישי ולא היו לה בנים מאי נתחדש בה שאתה בא להוציא ממנה כתובה שכבר נטלה משני ויש מי שתירץ (עיין רמב"ן) דמשני יש לה משום זה הטעם שפשטו בגמרא השתא היא דכחשי, והם אמרוהו גבי שלישי דחוזר ותובע ממנה ולמדוהו משני עצמו.
ונראה ליישב עוד דכיון שאין זו מוחזקת מן הודאי ואפשר דהם לא זכו לבנות ממנה מן השני נוטלת כתובתה ויוצא לפי שטענתה אלימא טפי, דאמרה ליה כשנשאתי בהתר נשאתי וראויה אני לילד, ושמא עדיין אני ראויה אלא שאתה לא זכית ליבנות ממני ואחרים ראוים ליבנות ממני. ואפילו תאמר דאנא היא דאיני ראויה, מעיקרא ראויה הייתי דעדיין לא הוחזקתי והשתא הוא דכחשי. אבל כשנשאת לשלישי ולא היו לה בנים היה סבור דאפילו שני יכול לחזור ולתבוע ממנה דריעא טענתה, דאיגלי מלתא דמחמתה הוא, דהאיך אפשר דכולן לא זכו ליבנות ממנו אלא שהיא עקרה מעיקרא. ופשיטנא דאפילו הכי כיון שכבר נטלה כתובה מראשון ומשני לא מפקינן מינה, דאמרה להו השתא הוא דכחשי. ואפשר דאם לא הספיקה לגבות מן השני עד שנשאת לשלישי ולא היו לה בנים שאינה גובה ממנו דהא הורעה טענתה, ובטענה דהשתא הוא דכחשי לא מפקינן ממונה וצ"ת.
אי איהי שתקא אנן מי שתקינן: כלומר אם איתא דאמרינן לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך ובעל מצי מקלקל לה אנן היכי שתקינן, ולעולם כל שמוציאין אותה מבעל מחמת שלא ילדה הוה לן לאודועיה דלא יחזיר עולמית, כמו שתקנו במוציא משום שם רע ומשום נדר (שם מו, ב) ומשום איילונית (עיין גיטין מה, ב) אלא לא מצי מקלקל לה דלא דמו להנהו, דהתם שהוא סבור שמוציאה על הודאי כי אשתכח שקרא מצי לקלקולה ולמימר אלו הייתי יודע שאין הדבר כן אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה, אבל הכא דאנן מפקינן לה מיניה לא מן הודאי אלא מן הספק דשמא כולם לא זכו ליבנות הימנה, אין הגט בטל לעולם דמעיקרא נמי על הספק הוא דאפקה. ובפרק השולח (גיטין מו, ב ד"ה אמרינן) כתבתי יותר מזה בס"ד[7].
הוא אומר מינה והיא אמרה מיניה: רבינו אלפסי ז"ל (סי' צא) נראה שפירשה בראשון או בשני שבא להוציאה בלא כתובה ובבא מחמת טענת ברי ואמר שהיא מתקשת בשעת תשמיש או שפולטת את הזרע וכיוצא באלו, והיא אומרת מיניה שאינו יורה כחץ. ואמר רב אמי שהיא נאמנת לפי שהיא קים לה והוא לא קים ליה. ואפילו נאמין אותו שהיא אינה ראויה לילד אם רצה להוציא יתן כתובה, דלגבי דידיה לאו מקח טעות הוא דמאי איכפת ליה באשה ראויה לבנים והוא אינו ראוי להוליד הלכך הוו להו גבי כתובה ברי ושמא ברי עדיף. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל (ד"ה מינה וכ"כ הרמב"ן) אבל הראב"ד ז"ל[8] פירשה בשלישי שאין לו בנים והוא בא להוציאה בלא כתובה, ואמר דמינה הוא דהא הוחזקה עקרה עם השנים הראשונים והיא טוענת עליו דלגבי דידיה לאו מקח טעות הוא דאינו יורה כחץ. ולשון הגמרא מיושב יותר לדברי ר' אלפסי ז"ל מדקאמר הוא אמר מינה דאלמא הוא בא לה בטענה דממנה היא וצריך הוא לאותה טענה. ואם כדברי הראב"ד לא הוה ליה למימר אלא הוא אמר לאו מינאי. ועוד קשיא לי היכי אמר רבי אמי דהיא נאמנת דאף על גב דברי ושמא הוא לא מפקינן ממונא בהכי דקיימא לן כרב נחמן (ב"מ צז, ב) דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור. והא דתנן בפרק קמא דכתובות (יב, ב) הוא אומר עד שלא אירסתיך והיה מקחי מקח טעות והיא אומרת לא כי אלא משארסתני ונסתפחה שדהו ר"ג ור' אליעזר אומרים נאמנת, הא פרישנא טעמא התם בגמרא משום דאזלינן בתר חזקה גופא, אי נמי משום מגו, והכא מאי מגו איכא. ואי משום חזקה דגופא אדרבה איהו אית ליה חזקה דגופא וחזקה דממונא. אבל לדברי רבינו אלפסי ז"ל ניחא לי, דהתם אי תרוייהו אתו בטענת שמא היא מפסדא כתובה, דהא מכל מקום הרי היא בעולה לפנינו ועליה הראיה, והלכך אי לאו חזקה דגופא אי נמי מגו דאית לה לא מפקינן מיניה ממונא. אבל הכא כיון דבסתמא יהבינן לה כתובה דהא לא איתחזקא, ומשום טענתיה הוא דאתינן לאפסודי מינה כתובתה, כי אמרה היא מיניה ואיהי קים לה ואיהו לא מצי לאכחושה הלכך לא מפסדינן לה כנ"ל.
ואיכא דרמי אשמעתין דהכא משמע דכיון דאיהי קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה איהי מהימנא ויהבינן לה, ובשלהי פרק בתרא דנדרים (צא, א) אמרינן איפכא גבי השמים ביני ובינך דאמרינן התם איהי כיון דידעה דאיהו בביאה הוא דידע ביורה כחץ לא ידע משקרא. וכבר תירצה ר' אלפסי בהלכות (בסוגיין סי' צא) דהתם כיון דאיהי בעיא לאגרושי חיישינן דלמא עיניה נתנה באחר, וכיון דידעה דאיהו לא קים ליה ביורה כחץ משקרא. אבל הכא דאיהי לא בעיא לאגרושי ואנן הוא דמפקינן לה ובכתובה הוא דפליגו, כיון דאיהו לא קים ליה ואיהי קים לה הוה ליה ברי ושמא וברי עדיף. וכן מצאתי בתוספות לרבותינו הצרפתים ז"ל במסכת נדרים (שם בד"ה קסבר).
ת"ר נשאת לראשון ולא היו לו בנים לב' ולא היו לו בנים לג' לא תנשא אלא למי שיש לו בנים פי' הא למי שהיו לו בנים כדי שיעור פריה ורביה תנשא ותטול כתובתה ואין מקח טעות כלל ואפי' לר' יהושוע וכדפרכי' לעיל נשאת לג' למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובת' ואמרי רבוות' ז"ל דדוקא כתובה הוא דלית לה הא גיטא בעיא מדאורייתא ואעפ"י שלא הכיר בה ולא דמיא אילונית שלא הכיר בה דלא בעיא גיטה ואפי' מדרבנן כדכתיב בריש פרקי' דאילונית הוא מקח טעות ברור אבל בזו אפשר שהוא לא זכה ליבנות ממנה שהרי אין בה סימנין שאינ' ראויה לילד אלא דמשום חזקה בעלמא מפקי' להו ומפסדי כתובה אבל אפשר הוא שהיה בת בנים ולא הטעתו וקדושיו קדושין והא דאמרי' תצא בלא כתובה מיירי בשלא הכיר בה אבל הכיר בה יוציא ויתן כתובה דאפי' אילונית שהכיר בה יש לה כתובה דהא ידע ואחיל והכא נמי הוא אחית אנפשיה לספיקא ואחיל. ויש מרבותי' ז"ל שפי' דלר' דאמר דבתרי זמני הויא חזקה ה"ה דמשני נמי אין לה כתובה אם לא הכיר בה שהרי הוחזקה עמו כשבאת לגבו' כתובתה וכדחזי' לעיל גבי חייבי מלקיות בתרי זמני מענשינן ליה בזימנא תנינא דאתחזק ביה ואע"ג דמודה רבי בשור המועד דעד דנגח נגיחה שלישית לא משלם נזק שלם שאני התם דכי לא הדר ונגח מאי משלם והא דקתני הכא גבי שלישי תצא שלא בכתובה ולא קתני לה גבי שני ואע"ג דהא מתני' ר' היא י"ל משום דבעי לאשמועי' דג' כתובה הוא דלית לה הא גטא בעיא ומינה להדיא דמשני נמי לית לה כתובה. ותו אשמועי' דמג' תצא נמי שלא בכתובה לאלתר תוך י' שנים משא"כ גבי שני וקשה לפי' הא דאמרינן בסמוך איבעי' להו נשאת לג' ולא היו לה בנים מהו דלתבעו קמאי אלמא תרי קמאי כתובה יהבו לה ומסתמא דבעיין אליבא דר' היא דעל מתני' דר' בעי לה ועוד דהלכתא כוותיה והם ז"ל דוחי' בעין לרשב"ג היא דלא בעי לאוקומי נפשיה בפלוגת' אבל אליבא דר' אין כאן תביעה אלא מן הראשון. ואחרים פי' דודאי משני לר' ומג' לרשב"ג יש לה כתובה כפשוטה דמתני' וכפשוטה דבעיא וכן מוכח בירושלמי בפי' וכן מוכח מדאביי דלקמן דהוה ג' ונסבה אליבא דרשב"ג כדאית' לעיל. ואשכחן דיהבי לה כתובה כדאיתא בכתובות דאתי' לקמיה דרב נחמן ואמר ליה פסוק לי מזונות ופסיק לה שיראי ופסק לה וליכא למימר דאביי הכיר בה דכיון דאליב' דרשב"ג נסבה ועדיין לא הוחזקת כשנשאת לא חשיב הא הכיר בה ודק' להו וכיון דבשני הוחזקה מה לי שני מה לי ג' י"ל כיון שאין כאן דבר ברור ולא קנסוה בכתובה אלא כשנשאת שלא ברצון חכמים וכמו שלא קנסוה כשנשאת לג' שיש לו בנים ואפילו לר' יהושע ואעפ"י שבמלקות קנסוה בפעם שנית כבר פירשנו כי הטעם כדי לבער עושי רשעה וכשחזר ושנה בחט' מזיד גמור היה ושלא כדין עשה ולכן עשו חכמים לקנסו וא"ת והא תנאי כתובה הוא לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי מינאי י"ל שזו ראויה היא לינש' למי שיש לו בנים או למי שאינו ראוי להוליד ועוד דההו' תנאה אינו אלא לאפוקי היכ' שאינה יכולה לינש' משום דאגיד' ביה שאינה מגורשת גמורה אבל זו מותרת היא לשוק אלא שדבר אחר גרם לה להנש' וכאלו היא חולה או מניקה או מעוברת והשתא אתי שפיר אלמנה לכ"ג שיש לה כתובה ואם אית' לדר' אין לה כתוב' משני משום קטלנית הרי הוחזקה שנית בכהן זה ואפילו באירוסי' נמי לרב אשי דאמר מזל גורם אלא ודאי כדאמרן:
מי מצו אמרי לה איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת וא"ת לפי פירושנו גבי שני הוא איגלאי לה ומאי שנא השת' מאות' שעה וי"ל דא"ה ס"ד דאפי' לר' אלימ' רשות' דידהו בשלישית וכאלו הוא ודאי גמור ודין הוא שתחזיר כתובה אפי' לאותן שנשאת להם בהיתר:
או דילמ' מצי אמרה להו השת' הוא דכחישי. ואסיקנא דיכלה למימר השתא הוא דכחישו וא"ת לג' נמי לימא לי' השת' הוא דכחישי ויתן לה כתוב' י"ל דשאני התם שלא גבתה עדיין. א"נ והוא הנכון דשאני שלישי שנשאת לו שלא ברצון חכמים ואין מקבלין טענה זו לפטור עד שתברר מש"כ בראשון ושני שנשאת להם בהתר נראין דברים דאפי' לא גבתה עדיין מהם תגבה עתה וכן דעת מה' הר"ם ז"ל:
איבעיא להו נשאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתתבעינהו דאמרי לה שתיקותיך יפה ליך ומדבוריך דאמר אדעת' דהכי לא גרשתיך מתקיף לה רב פפ' ואי איהו שתקה אנן מי שתקינן ויש מקשים מהא דתנן בפ' השולח (גיטין דף מ"ו ע"ב) המוצי' את אשתו משום אילונית ר' יהודה אומר לא יחזיר עולמית נשאת והיה לת בנים והיא תובעת כתובה מן הראשון ר' יהודה אומר אומרי' לה שתיקותיך יפה לך מדבוריך פי' דאמר לה אדעת' דהכי לא גרשתיה ואמאי לא פרכינן כדפריך הכא רב פפא דאיהו שתקה אנן היכא שתקי' תי' בתוס' דאנן התם ודאי כי שתקי' איהו לא מצי מקלקל במידי דהא כשגרשה ע"מ שלא יחזיר עולמית ואפי' נמצאת שאינה אילונית וכדפריש התם גבי המוציא את אשתו משום נדר או משום שם רע ומיהו אם הבא היא לתבוע כתובתה יוכל לומר לה אדעתא שלא אוכל להחזיר ושאפרע כתובתה לא גרשתיך אבל הכא גרשה סתם בלא שום תנאי ויכול הוא להחזיר ולהכי אמר רב פפא דאם איתא דיכול לקלקלה כלל אפי' שתקה נמי ואע"ג דאיהי שתקה אנן לא נשתוק והוה לן למימר שיגרש ע"מ שלא יחזיר עולמית:
אמר רב פפא השת' הוא דברית פי' בתוס' דלהכי לא מצי לקלקלה משו' דיכלה למימר השתא הוא דברית מה שאם כן התם דבאילונית ליכא למימר השתא הוא דברות דאלו הות אילונית מעיקרא לית לה בריאותה. רש"י ז"ל פי' אלא אמר רב פפא ודאי דהכא לא מצי לקלקל' כלל ואעפ"י שגרשה סתם דכיון דעל הספק גרשה אדעת' דכל מילי גרשה וטעמ' דלא מצי למתבעי' היינו משום דיכול למימר השתא הוא דברית פי' לפי' דהתם גבי אילונית שנולדו בה קצת סימני אילוני' כשאמר לה משום אילונית אני מוציאך אומדן דעתי' דמוכח דמשום הכי מגרש לה וכשנמצאת שאינה אילונית גרושי' בטעות הוה והיה יכול לקלקלה ודאי אלמל' שאמרו לו ב"ד שיגרשנה בלא שום תנאי ושיור ודכוות' גבי המוציא את אשתו משום ש"ר וכו' כיון שבאו עדים בדבר מכוער שהיו רגלים לדבר וכן לענין נדר ודאי שנמצא ש"ר שאינו שם רע או לא נדרה יכול לקלקל אלמלא שיגרש ע"מ שלא יחזור עולמית ודכוות' גבי אשה שאין לה וסת שבפ"ק דנדה (דף י"ב ע"ב) שיגרש ולא יחזור עולמית דאי לא כיון דאיכא דם בלא וסת ידים מוכיחו' דע"מ כן מגרשה ואלו ידע שיש רפואה לא היה מגרש' אבל הכא שלא נמצ' בה סימנים אלא חזקה בעלמא שעמדה מלדת אין כאן סימן גמור ואולי הוא לא זכה ליבנות ממנה הילכך כשגרשה סתם אפי' על דעת שאולי תלד גרשה ואחי' נפשא לספקא ואינו יכול לקלקל כלל וטעמא דתפסיד כתובה שלה אינו אלא מפני שיכול לומר השתא הוא דברית וא"ת התם נמי תיפוק ליה דיכלה למימר השתא הוא דברית ולמה לו טעמא דשתיקותיך יפה לך מדבוריך. י"ל דהתם ליכא למימר הכי דאילונית לית ליה בריאותה כדלעיל. וא"ת אמאי לא תקינו לה הכא שלא יחזור עולמית כדתקינו התם שלא יכול לקלקל כלל י"ל כיון דבגרושי' התם אינו יכול לערער מטעמא דפרישנא לא רצו חכמים לקנסו:
הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה פי' כל א' מהם בא בטענת בריא הוא דטוען דבריא לו דמינה הוא הדבר הגורם שרואה בה סימנין דאילוני' כגון שמתקש' בשע' תשמיש וכיוצא בו והיא טוענת בבריא מיניה הוא שמרגשת בו שאינו יורה כחץ:
אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת כלומר לענין שלא תפסיד כתובה ויש שפי' דהא מיירי בג' שבא לגרשה תוך י' דקי"ל שאין לה כתובה והיא באה לטעון שאין לה להפסיד כתובה דקים לה דמיניה הוא ובהא אמר ר' אמי שהיא נאמנת ולא אמרו שאין לה כתובה אלא בשותקת אבל לגבי ראשון ושני אפי' בשותקת נמי יש לה כתובה דלא הוי מקח טעות ולמה לה לטעון יותר ולמה הוצרכו להאמינה מטעמו של ר' אמי:
והא דנקט הוא אמר מינה אף על גב דבלאו הכי נמי אין לה כתובה בשותק' רבותא אשמועינן דאפילו הוא בא עליה בטענת בריא ואחר שהוחזקה שני פעמים אי אתיא איהו בטענת בריא יש לה כתובה. ואין זה מחוור דכיון שכבר הוחזקה איהי לאו כל כמינה לגבות כתובתה דא"כ אפסדתא לתקנת' דרבנן ואעפ"י דאיהו לא קים ליה ביורה כחץ והי"ל בריא ושמא אפי' הכי שמא דידיה עדיף כיון דאית ליה חזקה דממונ' והכי מוכח בתו' גבי היא אומרת מוכח עץ אני או היא אומר' משארסתני נאנסתי דאע"ג דאיהי בריא ואיהי שמא לא היתה נאמנת אפי' לר"ג אלא משו' מגו או משום דמסייע לה חזקה דגופ' והכא חזקה דגופא אגרעא לה כיון ששהתה בין עם הראשון בין עם השני י' שנים ולא ילדה וכיון דכן חזקה דממונא עדיף מטענת בריא שלה:
והנכון כמו שפי' קצת המפרשי' ז"ל דהכא עם הראשון ועם השני הוא הנדון כדס"ד דכי אמרי דיש לה כתובה היינו מן הסתם אבל אם הוא בא עליה בטענת בריא דמינה הוא אין לה כתובה מכיון ששהתה י' שנים ולא ילדה ואלו שתקה כך הדין אבל כשהיא טוענ' עליו בריא דמיניה הוא א"ר אמי שהיא נאמנת וכן פסק רב אלפסי ז"ל:
מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה פי' ה"ל ברי ושמא. ואם תאמר נהי דלגבי יורה כחץ הוי איהו שמא הרי טוען עליה בבריא דמינה הוא וה"ל בריא ובריא וי"ל דאפי' יהא כדבריו שהיא אינה ראויה להוליד אם הוא אינו ראוי להוליד ג"כ אין כאן מקח טעות וכיון שכן כל מילתא תליא בדידיה אם ראוי להוליד אם לא וא"ת כי משום דאיהי קים לה ואיהו לא קים ליה מהימנא טפי אדרבה אמרי' בפ' בתרא דנדרים גבי השמים ביני לבינך דמשום הכי אינה נאמנת דכיון דאיהי בביא' ידע' ביורה כחץ ואיהו לא ידע משקרא י"ל כמו שתירץ רב אלפס ז"ל דהתם איהי אתיא למיפק מיניה וחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומעיזה בו לומר טענ' שאינו יודע' בבריא אבל הכא שבא להפסיד' כתובה בטענת ספק לאו כל כמיניה כיון דאיהי בריא וכן פי' בתוס' ובספר המצות יש תירוצים אחרים הרבה יע"ש וזהו הנכון:
אמר איזיל ואינסיב אתתא אבדיק אנפשאי פי' ואינו רוצה להוצי' ולפרוע לה כתובת' קודם לכן והיא מונעת עליו שאלמל' כן אין לב"ד לכופו להוציא כל היכא דעביד הכי והיינו דאמר ר' אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה כלומר שיכולה לעכב ומטעמו של ר' אמי אתה למד כן דקאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה והא לא מתמרא ודאי אלא כשהוא שלא ברצון אשתו יוציא ויתן כתובה ועל הא אתא רבא לומר נושא אדם כמה נשים אפי' שלא ברצון אשתו והוא דיכול למוקים בסיפוקייהו והלכתא כרבא. נמצא כחו של בעל גדול בזה מכחה שהוא יכול לומ' איבדוק נפשאי ואשא אשה אחרת ואם הוא אינו רוצה והיא טוענת עליו שישא אשה אחר' ויבדוק עצמו יכול לומר לה כל כמה דאגידה בי לא יהבו לי אחריתי ואפי' באה לפוטר' מחיוב עונה ושאר דברים וכ"ש אי אינה פוטרתו שיכול לומר לא בעיני למיקי' בסיפוקייהו דתרתי וכבר פי' כי כיוצא בזה שנושא אשה אחר' מפני מצות פריה ורביה כיון שהיא גרמה לו לא החרים רבי' גרשון ז"ל לנוש' אשה על אשתו ולא אזלי' בהא נמי בתר מנהגא כדכתיבנא בפ"ד אחין:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ו (עריכה)
ושור המועד כל שהעידו בו ג"פ. ודוקא נישואין ומלקות דסתם לן כר' הל' כוותי' אבל במקום שלא מצינא סתמא הל' כרשב"ג דהוא רבו של ר'. ואין הלכה כתלמיד במקום כהרב הול' כר' מחבירו והלא מחבריו, ומ"ה ר"י סבר במילה כרשב"ג דאמר לשלישי לא תמול כדאמרי' בגמ', ולגבי משפחת נכפין ומצועין אמר תלמודא והוא דאחזיק ג' זמנין, ולגבי נפלי' דתניא הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפול בתלתה זמני' ברשב"ג, ואמרי בגמ' היא אמר אפילת תרי והאי אומרת אפילו ג' אלמא לא הוחזקה לנופלים אלא בג' זמני כרשב"ג אבל רבינו יצחק ז"נ כי' ומסתברא דבמילה ונישואים דבב' זנמי הוי חזקה דס' נפשות להקל ואינו נ"ל:
ת"ר נישאת לראשון ולא הי"ל בנים לב' ולא הי"ל בנים לג' לא תנשא אלא למי שיש לו בנים. נשאת נמי שא"ל בנים תצא שאל בכתובה דוקא שא"נ בנים אבל למי שי"ל בנים א"י להוציאה שאל בכתובה, ולמי שאין לו בנים נמי דוקאי אם לא הכיר בה אבל אם הכיר בה סבר וקביל דהא אפילו באיילונית תנן בפ"ב דכתובות אם מתחינה נשאה לשם איילונית י"ל כתובה כ"ש שהוחזקה עכשיו עקרה ונ"מ לשני' דיש בה איסורא ומ"ה א"ל כתובה אע"ג דהכיר בה אבל האי אי איסורא להאי שא"ל בנים הא שרא למי שיש לו בנים. ולמי שא"ל בנים נמי שרא אם ישא אשה אחרת והכי תנאי בתוס' עד כמה מותרת לינשא עד ג'. יתר מכן לא תנשא אלא למי שי"ל אשה ובנים הא אם נשאת למי שא"ל אשה ובנים תצא בלא כתובה מפני שנישאת נשואי טעות, ודוקא ג' הוא דמוציא בכתובה אבל ב' אע"ג דשהה עמו י"ש ואמרי' דבתרי הוו חזקה אפ"ה א"י להוציא בלא כתובה מפני שהחזקה אניה מועלת אלא מכאן ואינך אבל לא על הפעם שנעשית בה חזקה דומיא דשור המועד שאע"פ שבפעם הג' הוחזק מועד אינו משלם נזק שגם על אותה הפעם, אלא מכאן ואילך בנגיחה ד':
איבעי' להו נשאת לג' ולא הי"ל בנים מהו, דליתבעוה הנך קמאי כתובתן, ופשיטנא מצי א"ל השתא הוא דבחשאי:
איבעי' להו נשאת לד' והי"ל בנים מהו דתיהדר ותיתבע כתובתה מג' ופשיטני' מצי א"ל הוא השתא דברית:
הוא אמר מינה ואיהי אמרה מיניה א"ר אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מאי טעמה איהי קים לה ביורה כחץ פי' א"א להעמידה כלל בשהא י"ש דההוא אע"ג דמודה ואמרה דיורה כחץ בד' כופין אותו להוציא וחייב ניתן לה כתובה דאמרי' שמא לא זכה לבנות ממנה ובעבור זה אינו מקבלת הריון כדאזלא סוגי' דשמעתין. ואם נשאת לג' יוצאה באל כתובה אע"ג דאינו מורה כחץ דכיון דהוחזקה עקרה לא מהימנא. א"י מינה היא ולא מתוקמא מילתא דר"א אלא קודם י"ש והאי תובמת גירושין ממנו מפני שאינו מוליד. ובבאה מחמת טענה דבעי' תוטרא נידה ומרא נקבורה כדאמרי' לקמן והוא אומר מינה האו שאני בריא כשאר כל אדם והי' אומר ר"א שהאי נאמנת ויוציא ויתן כתובה כדתנן בסוף נדרים ואפילו למשנה אחרונה דתנן השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה משמע שאם אניה רוצה להתרצות אין כופין אותה לעמוד תחתיו אלא יוציא ויתן כתובה וזה יש בין משנה ראשונה לאחרונה שבראשונה היו מפרידין אותן מיד. ונ"ל שהי' סוברים דאשה מפקדה אפו"ר הלכך לא היו רוצים לפייסה שאפילו אם התפייס היא הם לא יתפייסו. אח"כ חזרו לומר דאין אשה מצוה על פו"ר הלכך מבקשים ממנה שלא תחוש על הבנים ואם תתפייס הרי טוב ואם לאו אין מכריחים אותה משמע לשון יעשו דרך בקשה, אלא יוציא ויתן כתובה וא"ל דר"א אליבא דמש"ר קאמר ואין הל' כדבריו שלא בא ר"א לחלוק על משנה אחרונה א"ו גם אליבא דמש"א אחרונה קאמר ואתא לאשמיעינן יעשו דרך בקשה ואם תתפייס הרי טוב וא"ל יוציא ויתן כתובה דהאי נאמנת עיין בערך מ"ח בספר:
אמר איזול אינסוב איתתא ואיבדיק נפשאי אר"א אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, ורבא אמר נושא אדם כמה נשים. והוא דאית לי' למיזנייהו ול' כרבא והלכך טענתו טענה ומתני' דנדרים כגון שלא טען בעלה הכי. א"נ טען ול"ל למיזנייהו.
שור מועד דתנן. וא"ת היאך יחלוק רבי על זה הלא מקראי שמעינן לה בפרק כיצד הרגל וליכא מאן דפליג גבי תמול חד שלשום תרי וכו' דמשמעות דורשים איכא בינייהו וי"ל אה"נ ומ"מ מייתי ראיה ומוכח מקרא כרשב"ג דבתלתא זמני הויא חזקה. וא"כ יש לנו לומר דהדין עמו בכל מקום דבג' זמני הויא חזקה:
א) ומסופק הר"י אם הא דקאמר תצא ר"ל לאלתר או לאחר עשר שנים. ונראה דר"ל לאלתר מדאמרינן לקמן דאמר לה אדעתא דהכי לא גרשתיך. ואי מיירי לאחר עשר שנים מאי קאמר אדעתא דהכי לא גרשתיך הלא בעל כרחו מגרש לה כדאמרינן במתני' אלא ודאי לאלתר תצא וטעמא משום דכיון שעברה על דברי חכמים שאסרוה לינשא לו קנסינן לה. א"נ מ"ה אמרינן תצא משלישי בלא כתובה דמקח טעות דמצי למימר אני לא ידעתי שהיתה עם שני אנשים עשר שנים ולא ילדה ואילו הייתי יודע כן לא נשאתיה. וקשה דאמר לקמן את הוא דגרמת ואי לאלתר מאי קאמר דלמא אם תשהה עמו עשר שנים תלד. לכ"נ דלאחר עשר שנים קאמר תצא. והא דקאמר לקמן דאמר לה אדעתא דהכי לא גרשתיך. ה"ק אם יבא אליהו ויאמר דבת בנים היא לא הייתי מגרשה וכל אשר כפוהו ב"ד להוציא כפיית טעות היתה. ור"ל תצא בלא כתובה ובלא תוספת דנשים שאמרו חכמים דיוצאות ואין להם כתובה אין להם תוספת:
השתא הוא דכחשי. ואין להקשות א"כ משלישי נמי אמאי אין לה כתובה תאמר השתא הוא דכחשי וי"ל דטענת השתא הוא דכחשי מועלת לענין שלא יוציאו שני בעליה את הכתובה שנתנו בידה אבל אינה מועלת להוציא הכתובה מיד השלישי:
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק ו (עריכה)
הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה א"ר אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מ"ט איהי קים לה ביורה כחץ איהו לא קים ליה. ה"ר אלפס פרשה בבאין לדון על עסקי כתובה וכן פרש"י ז"ל. הוא אמר מינה ולית לה כתובה והיא אמרה מיניה ואית לי כתובה (והא) וא"ר אמי היא נאמנת ויש לה כתובה. והקשה עליו הרב ר' אברהם אב"ד ואבא מרי וב"ה למה ליה למימר לאנתתיה מיניה דאינו יורה כחץ אפי' יורה כחץ יש לה כתובה שמא לא זכה ליבנות הימנה ואיהו דמפקיד מענש איהי דלא מפקדה לא מענשא וכתב הראב"ד ז"ל איכא דמתריץ דהאי גברא הוה ליה בני וכיון דאית ליה ליכא למימר לא זכה ליבנות הימנה ואיהי כיון דלא מפקדה לא מענשה בהא דכיון דלא מפקדה לא איכפת ליה ולא ענשינן ליה במידי דלא איכפת ליה. לכך פי' אבא מארי ז"ל דבבאה מחמת טענה מיירי כגון ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה לו והבעל יש לו בנים ולא מפקינן מניה מידי. אלא היא בעיא למיפק מיניה דבעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה ובעיא למיפק בלא כתובה דליכא למימר שמא עיניה נתנה באחר ולפיכך אמר ר' אמי איהי מהימנא ומפקינן לה מיניה בלא כתובה. אבל כתובה לא יהבין לה שמא עיניה נתנה באחר ובלא כתובה נמי לא מפקינן מיניה אלא לאחר ששהתה עשר שנים אבל בתוך עשר שנים אע"פ שבאה מחמת טענה לא מפקינן מיניה אפי' בלא כתובה שמא עיניה נתנה באחר. ורב אחא משבחה פירש אפילו בתוך עשר שנים כיון שבאת מחמת טענה מפקינן לה מיניה בכתובה ולא מסתברא כותיה וב"ה פירש דלאחר עשר שנים דמפקינן לה מיניה היינו בכתובה ולאבא מרי ז"ל מסתברא דלא מפקינן בכתובה לעולם ואפי' לאחר כמה שנים ואפי' באה מחמת טענה. ואע"ג דאמרי' לקמן בשמעתי' אתא עובדא קמיה דר' יוחנן בבי כנשתא דקסרי ואמר יוציא ויתן כתובה ומסקנא מוקמי' לה בבא מחמת טענה ההיא לאו טענה כגון דידעינן בבעל שהוא עקור ולא שייך למימר בה שמא עיניה נתנה באחר אבל הכא דבעינא למיפק מתותיה בטענה דאינו יורה כחץ לא מהמנינן לה למיפק מיניה בכתובה דאמרי' שמא עיניה נתנה באחר ומשקרה במאי דטענה. הרי כאן ג' סברות בבאה מחמת טענה דלדעת ר' אחא מפקינן מיניה אפי' בתוך עשר ובכתובה ולדעת הרב בעל (התוספות) [הלכות] לאחר עשר שנים מפקינן לה מיניה ובכתובה ולדעת אבא מרי ז"ל לא מפקינן לה מיניה לעולם בכתובה אפילו לאחר עשר אבל בלא כתובה מפקינן לה מיניה בעל כרחו בבא מחמת טענה ולאחר עשר שנים ויש לדחוק ולפ' בפי' הרב אלפס ובודאי אי לא הוא הוא דמר איהו מינה לא הוה איהי צריכה למימר מיניה. אלא כגון דאמר איהו בודאי מינה שהיא עקרה ווסתותיה ומעיינה שאינה כשאר נשים ומשום הכי איצטריכה איהי למי' שאינו יורה כחץ אבל בודאי אם היתה אילונית ידועה ואמרה איהי שאינו יורה כחץ לא מהמנינן לה. ויש דמפרשי' דאשלישית וארביעית לרשב"ג קאי דאמר תצא בלא כתובה ואמרה איהי מיניה אית לה כתובה וא"ר אמי היא נאמנת ולא נהירא דא"כ לא משכחת לה שתצא בלא כתובה אם תרצה לטעון מיניה. אלא ודאי במקרה אי אמרה מיניה לא מהימנא ואין לה כתובה. והא דא' אם נשאת לג' [אנשים] לרשב"ג תצא בלא כתובה. איכא מאן דאמר בתוך עשר אם שהתה עמו כדי שלש עיבורין. ומסתברא בלאחר עשר אבל בתוך עשר יש לה כתובה שמא עדיין יזכה ליבנות הימנה. והראב"ד פירש אפי' בתוך עשר אם שהה כדי עבור תצא משלישי בלא כתובה. ודאתן עלה מיהת דאשה לא מפקדה אפריה ורבי'. איכא לעיוני מה ששנינו בנדרים [השמים] ביני לבינך למשנה ראשונה יוצאה בכתובה למשנה אחרונה יעשו דרך בקשה שמא עיניה נתנה באחר והא לא מפקדה וי"ל משנה ראשונה ודאי ס"ל דמפקדה ומשנה אחרונה דקא' שמא עיניה נתנה באחר לדברי המשנה ראשונה קאמ' שמא עיניה נתנה באחר ולמשנה אחרונה אטמאה אני לך ואנטולה אני לך מן היהודים קאי אבל השמים ביני ובינך לא היה צריך לטעם שמא עיניה נתנה באחר דבלאו הכי נמי אינה יוצאה אליבא דהלכתא דלא מפקדה. ועוד יש להעמיד משנת נדרים כבאת מחמת טענה ולפיכך היה צריך לטעם שמא עיניה נתנה באחר וזה שלא כדברי רב אחא משבחה. ויש לפרש שיש מי שאומר שכיון שאינו יורה כחץ כמי שאינו יכול להזקק עמה דמי ולפיכך אי לאו משום טעמא דשמא עיניה נתנה באחר כופין אותו להוציא ולאו מילתא היא והראב"ד פי השמים ביני ובינך שאינו נזקק עמה ומאמינין לה מגו דאי בעיא אמרה אינו יורה כחץ. ומאי דאתמר עלה בגמ' בנדרים צריך הביאור למדחק להאי פירושה ודוק ותשכח:
אמר אזול ואנסיב אתתא ואבדוק נפשאי אמר רב [אמי] אף בזו יוציא ויתן כתובה לפי' רב אחא משבחא ולפי' המאור איכא לפרושי דאמילתא דלעיל קאי דאמרה איהי מיניה ואמר איהו אזול ואבדוק נפשאי דאנסיב אתתא ואם יהיה לו בנים ממנה נמצאו דבריה בדאים. אבל לפי אבא מרי ז"ל לאו אמילתא דלעיל קאי דא"כ היכי קאמר ר' אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה דהא במילתי' דלעיל לית לה כתובה אלא אמתני' קאי דקתני שהה עמה עשר שנים אינו רשאי ליבטל ויוציא ויתן כתובה. אמר הבעל לא אגרשנה אלא אזול ואבדוק נפשאי ואם יהיו לו בנים ממנה א"ר [אמי] יוציא ויתן כתובה. הוא אומ' הפילה בתוך עשר ולא אוציא והיא אומרת לא הפלתי ויש לב"ד לכופו ולהוציא מידו א"ר אמי אף בזו היא נאמנת דאם איתה דאפלה נפשה בעקרתא לא מחזקא ואם נשאת לשלישי ואמרה איהי אפילי' ויש לי כתובה והוא אומר לא הפילה ולית לה כתובה בכה"ג מאי בעל מהימן. א) ואי אמרת נמי הפלית כלומר ויש לה כתובה והוא אומר לא הפילה כלל מסת' דאיהו נאמן ולא אמרי' בהא נפשה בנפלנית לא מחזקה להוציא כתובה מידו. ומאי דפי' הרב אלפס בהיא אמרה מיניה לענין כתובה קא' כדין מנה לי בידך והלה אומר איני יודע. לא נהיר דהיכא דאמר הוא מינה דבעי לאפוקי בלא כתובה ודאי כגון דאומר מינה קודם נישואין דאי בשעת נישואין היתה ראויה לבנים ולבתר הכי אינה ראויה לא מפסדה כתובה בהם דנסתחפה שדהו [וא"כ] איכא לעיוני דהא קי"ל כרב נחמן ור' יוחנן דאמרי מנה לי בידך והלה אמר איני יודע פטור אע"ג דקי"ל כר"ג גבי מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את דאיהי מהימנא דברי ושמא ברי עדיף. הא אסיקנא בפ"ק דכתובות שאני התם דאיכא חזקה מגופיה אי נמי משום דאיכא למימר מיגו אבל הכא כי היכי דאיכא חזקה לדידה דבת בנים איכא חזקה לדידיה דיורה כחץ הוא ואמאי מפקי' מיניה כתובה. וגבי מתני' דנדרים נמי ששנינו דשלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה איכא לעיוני הכי דאפי' משנה אחרונה לא פליג למשנה ראשונה אלא משום עיניה נתנה באחר הא לאו הכי כייפי' לאפוקי ויהיב לה כתובה ומ"ש מנה לי בידך והלה או' איני יודע פטור. וי"ל כיון דנתחייב לו בשעת נשואין בכתובה בכתובה ה"ל כהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך שחייב לדברי הכל כדתנן ההוא בהגוזל זוטא אבל במלתא דר"ג גבי מוכת עץ טוען הבעל שמעולם לא נתחייב לה בכתובה ולפום הכי אי לאו משום מגו א"נ משום חזקת דגופה הוה איהו מהימן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה