שולחן ערוך אבן העזר קנד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · קנד · ו · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

האשה שתובעת גט בטענה שאינה ראויה לבנות ממנו, אין שומעין לה. ואם טענה שחפצה לילד כדי שיהיה לה בן שתשען עליו, ואין לה כבר שום בן, ואומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ, אם שהתה עמו עשר שנים ולא נתעברה, ואינה תובעת כתובתה כדי שנחוש שתובעת גט כדי לגבות כתובתה, וגם אין לתלות תביעת הגט בשום דבר אחר, שומעין לה, אפילו יש לו בנים מאשה אחרת, דשמא נתקלקל אחר כך, וכופין אותו להוציא, ויתן מנה מאתים, אבל לא תוספת, ויתן נדוניתא מה שהכניסה לו. ויש לו להחרים סתם על מה שטוענת דבר שאינה יודעת בו בודאי, ואחר כך יתן כתובה. ואם אמר אשא אשה אחרת עליה ואבדק עצמי, שומעין לו. ואם ילדה השניה, תצא הראשונה בלא כתובה, ואם לאו יוציא שתיהן ויתן כתובה, או ישא שלישית, אם אפשר לה למיקם בספוקייהו. ויש מי שאומר, שאם אמרה גם השניה שאינו יורה כחץ, יוציא שתיהן ויתן כתובה. ובכל גוונא, אם ידוע שהוא עקר, והיא באה מחמת טענה, יוציא מיד.

הגה: והוא הדין אם שהה י' שנים ולא ילדה, ובאה מחמת טענה, שכופין אותו להוציא וליתן כתובה, והתם לא מהני מה שאומר: אבדק עצמי ואשא אחרת, דמכל מקום לא אבדה הראשונה כתובתה, הואיל ולא הוחזקה בג' אנשים. והא דצריכה לטעון שאינו יורה כחץ, היינו שידוע שהיו לו כבר בנים, אז תלינן בדידה אם לא שטוענת שאינו יורה כחץ, או בבעל השלישי שכבר הוחזקה כך נראה סברת הטור והוא מסקנת התוס' והאשר"י:

מפרשים

בית שמואל

(י) ואין לה כבר שום בן:    ב"י כתב אפי' בת אם יש לה לא כייפינן ליה:


(יא) ואומרת שהוא גורם וכו':    לשיטו' תוס' והרא"ש הא דצריכ' לומר שאינו י"כ משום דע"כ איירי בשהה עמה י"ש דאל"כ ליחוש שמא עיני' נתנה באחר כיון שהיא תובע' גט אלא איירי בשהה עמה י"ש ע"כ אם עדיין לא קיים פו"ר ת"ל דכופין אותו לגרשה מדינא דש"ס כדי שיקיים פו"ר אלא ע"כ איירי דהוא כבר קיים פו"ר מ"ה לא כייפינן ליה אלא מחמת טענות דידה מ"ה צריכה לומר שאינו יורה כחץ כיון שכבר הוליד מסתבר' דהיא הגרם שאינו מוליד לכן צ"ל שאינו י"כ אבל לדידן דאין כופין על ביטול פו"ר אפי' בשהתה י"ש א"כ אפי' אם הוא י"כ מ"מ כשבאת' בטענה בעינן חוטרא לידי ושהתה י"ש ועדיין לא הוליד כופין אותו לגרש ונותן לה הכתובה ולפי תירוץ של הר"ש בתו' אז בבעל שלישי צריכ' לטעון שאינו י"כ כיון שהוא מוחזקת בשלשה אנשים והיינו מ"ש בסמוך בהג"ה מיהו הנ"י כתב בשם כמה פוסקים דחולקים ע"ז וס"ל בבעל השלישי אינה נאמנ' אפי' כשאמר' שאינו י"כ לשיטות הרי"ף לפי' הרמב"ן והרא"ש כל שהוא טוען ברי מינה הוא כגון האומר שפולטת הזרע אפי' אם היא מכחש' אותו אין לה כתובה והוא ישבע ע"ז אא"כ שהיא אומרת שאינו י"כ וזאת הוא א"י אז היא נאמנת ודוקא אחר י"ש וגם הוא א"י לגרשה תוך י"ש דאל"כ מה הועילו חז"ל בתקנת' כי כ"א יאמר מינה הוא כדי להפסיד לה הכתוב' ועיין במלחמות ה', ולהרא"ש גם תוך י"ש יכול לגרשה כשאומר מינה הוא ותפסיד הכתובה אא"כ שתאמר שאינו י"כ וברמב"ם פט"ו ה"א נראה דס"ל לעולם צריכה היא לומר שהוא אינו י"כ אפי' בבעל הראשון ולא הוליד עדיין והוא אינו טוען ברי כדמשמע שם דין י' וכל שאינה טוענת ברי שאינו י"כ מפסדת הכתובה דאוקמי' ממון בחזק' בעלי' ודוחק לומר דהרמב"ם סומך את עצמו דמוכרח הוא דאיירי בהוליד הוא דאל"כ למה לא כפינן ליה לקיים פו"ר ובדין ט' איירי באומר ברי מינה הוא כל זה דוחק הוא לפ"ז מ"ש לדעת הרמב"ם צ"ל מ"ש בש"ס שמא לא זכה להבנות ממנו והיינו שמא לא זכה שיורה כחץ וי"כ תליא בזכות כי מחמת שאינו י"כ אינו מוליד ובזה מיושב קושי' התו' שם בד"ה שבינו לבינה כתבו תימא במאי איירי אי בשהת' י"ש ל"ל י"כ ת"ל לפי שלא זכה לבנות ממנה וכו' ע"ש ולדעת הרמב"ם לק"מ ולכאורה היה נראה גם המחבר חושש לדעת הרמב"ם מ"ה סתם וכתב בדין שאומר' שאינו י"כ אפילו דאינו אומר ברי ומכחיש אותה גם משמע דאיירי אפילו בבעל הראשון ואפילו אם אין לו בנים מדכתב אפי' יש לו בנים ש"מ דין זה איירי אפי' אין לו בנים צריכה לומר שאינו י"כ ולא כהגה' רמ"א שהביא דעת תוס' על דברי המחבר כאלו לא היה חילוק ביניהם:


(יב) אם שהתה עמו י"ש:    נראה אף לשיטות הרי"ף אחר עשר שנים כשהיא באה לגרשו לא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר אף על גב על סוגיא זו דאיירי אחר י"ש כתב הא דלא חיישינן שמא עיני' נתנה באחר משום אנן מפקינן בע"כ משמע לכאורה אפי' אחר י' שנים אם היא מבקשת לגרשו חיישינן שמא עיניה נתנה באחר א"א לומר כן דהא הסוגיא ההיא דאתי' לקמי' ר"א וכו' דאיירי דהיא היתה תובעת הגט ומ"מ לא חיישינן שמא נתנה עיני' באחר גם בהרי"ף מ"ש על הסוגיא דנדרים מבואר אחר י"ש לא חיישינן שמא עיני' נתנה באחר וע"כ הרי"ף לדיוקא קאמר אף שאיירי דהוא רוצה לגרשה מ"מ דוקא אחר י"ש איירי ובתוך י"ש א"י לגרשה להפסיד לה הכתוב' כמ"ש בסמוך:


(יג) ויש לו להחרים:    כיון דאין לו טענות ברי להכחישה א"י להשביעה:


(יד) תצא הראשונה:    כיון שמבורר דהוא יורה כחץ תלינן המניעה בה ולא אמרי' שלא זכה להבנו' ממנו אפי' לרמב"ם שכתבתי הזכות מונע שאינו י"כ מ"מ כל שראינו שהוא י"כ לא אמרי' שהוא לא זכה אלא אמרי' היא גרמה וכן ס"ל לתו' לשיטת' אם ילד כבר תלינן הקלקול בה ולא אמרי' שלא זכה להבנות ממנה:


(טו) יוציא שתיהם:    כן הוא דעת הטור כלומר יוציא מיד וא"צ להמתין י"ש בשניה וכ"כ בלבוש כיון דשהה עם הראשונ' י"ש ואם הראשונה באה תוך י"ש לגרשו ובדק נפשי' תוך י"ש ושניה אומרת שאינו י"כ מ"מ א"י הראשונה לגרשו תוך י"ש דאכתי חיישינן שמא עיני' נתנה באחר כיון שהוא תוך עשר שנים והיא רצונה לגרש ועיין בטור:


(טז) יוציא מיד:    כ"כ תוס' ד"ה שבינו לבינה וכ"כ הטור ומהרא"ש לא משמע כן ונראה דס"ל אפי' אם הוא עקר חיישינן שמא עיני' נתנה באחר כיון שהיא תוך י"ש וכן הוא להדיא בהרא"ש ס"פ הע"י בעובדא האי דאתי' קמי' דר"א ע"ש:


(יז) וה"ה אם שהה י"ש וכו':    בש"ס איתא הוא אומר מינה והי' אומרת מיניה נאמנת אמר איזיל ואבדוק נפשאי רשאי, וכבר כתבתי השיטות ולכ"א לפי שטתו ברישא הוא אמר מינה כן הוא בסיפא אם אמר איזיל ואשא אשה אחרת ולשיטות הרמב"ם שכתבתי כל אשה צריכה לומר שאינו י"כ והיינו מ"ש בש"ס שמא לא זכה להבנות ממנה ואם אמר אשא אשה אחרת אז אם ילדה מבורר דמניעה ממנה ולא אמרי' שמא לא זכה להבנות ממנה, והטור הביא תשובת הרא"ש שכתב אם נשא אשה שניה וילדה לא הפסידה הראשונה ואמרי' שמא לא זכה להבנות ממנה עד שהיא מוחזקת לא ילדה לג' אנשים ואח"כ כתב הטור דין זה אם אמר אשא אחרת ואם ילדה תצא הראשונה בלא כתובה ובד"מ מחלק בין שני דינים הללו וכתב דאיירי כאן דהיא לא ילדה לב' אנשים ונשאת לג' ולא ילדה ואומר' דהוא אינו י"כ נאמנת ויש לה כתובה ואם נשא אחרת וילדה אז לא אמרי' דלא זכה להבנות אלא היא מוחזקת דלא ילדה והיינו כתירץ הר"ש בתוס' שהבאתי לעיל דסוגיא הוא אמר מינה וכו' איירי בבעל ג' אז מ"ש שם בסוגיא ע"ז אמר איזיל ואבדוק לנפשי' ע"כ קאי על בעל ג' אבל לשיטו' הרי"ף דס"ל הסוגיא איירי אף בבעל הראשון והשני והוא טוען ברי ע"כ מ"ש איזיל ואבדוק לנפשי' איירי נמי בטוען ברי אז אם ילדה השני' תצא הראשונה בלא הכתובה אבל בשלא טוען ברי אפילו אם ילדה השני' אמרי' שמא לא זכה להבנות מהראשונ' אבל אם טוען ברי מינה היינו שפולט' ש"ז והוא נאמן בטענתו אלא היא טוענת אף הוא אינו ראוי להוליד משום דאינו י"כ א"כ כשילד' השני' מוכחש טענת' הראשונ' וברי שלו קיים בזה מתורץ שפיר דברי הטור ולא כד"מ שדוחה חילוק זה ומה שהקשה שם אנ"ל וכן מהרש"ל וב"ח פירשו דטור איירי כשטוען ברי וכן לתירץ של תוס' כשהיה לו כבר בנים צריכה לומר שאינו י"כ דאל"כ לא תלינן הזכות גורם שלא זכה להבנות ממנה אלא תולין הקלקול בה איירי נמי מ"ש איזיל ואבדוק לנפשי' בכה"ג להכחיש טענתה שהיא אומר' שאינו י"כ כלומר השתא תש כחו ואם ילדה השני' הוברר דלא תש כחו, מיהו לתירוץ זה של התוס' אם ילד כבר לא תלינן בזכות לכן צריכה לומר שאינו י"כ ע"כ אף אם לא ילד ומוליד השתא מן השני' תצא הראשונה בלא כתוב' דהא תש כחו א"י לומר וכיון שהוא מוליד לא תלינן שלא זכה להבנות ממנה ומה שפסק בתשו' הרא"ש אף שילדה השני' לא תפסיד הראשונה משום שדוחה שם בתשוב' תירץ זה וכן בפסקיו משמע דלא ס"ל תירוץ זה ותפס' בתשובה לעיקר תירוץ של הר"ש הנ"ל כל שלא הוחזק' בג' אנשים אמרינן שהוא לא זכה להבנות ממנה אף על פי שמוליד מנשים אחרים לפ"ז דברי רמ"א בהג"ה תמוהים בעיני שכתב בסמוך כתירוץ של תוס' כשהיה לו בנים צ"ל שאינו י"כ דאל"כ לא תלינן שזכות גורם אלא אמרינן שהיא עקרה א"כ איך אפשר לומר בשהה י"ש דאי"ל איזיל ואבדוק לנפשי' דהא אם יוליד מאחר' אז לא תלי' תו בזכו' אלא היא גרמ' ואין נראה לומר דס"ל אפילו לדברי תוס' אם ילד כבר תלי' הקלקול בה אבל אם לא ילד כבר לא אמרינן שיבדוק לנפשי' חדא מלשונו משמע אפילו אם הלך ובדק נפשו וילדה שני' לא תפסיד הראשונ' ולתוס' בוודאי אם ילד' השני' תלי' הקלקול בראשונ' כדמשמע בתשובת הרא"ש שם גם מנ"ל לחלק בזה וצ"ע ודברי הטור ג"כ לכאורה תמו' מ"ש בדין כשהיא באה בטענת בעינן חוטר' לידי ואומר' שאינו י"כ קשה דהא איירי דהוא אינו טוען נגד' כלום גם לא איירי בבעל ג' דהא לא אידכר מזה א"כ לשיטות הרי"ף גם לתירוץ הר"ש בתוס' אצ"ל שאינו י"כ ואי ס"ל לתירוץ של תוס' ביש לו בנים צ"ל שאינו י"כ קשה חדא הרא"ש בתשובה הנ"ל דוחה תירוץ זה עוד קשה איך כתב אפילו יש לו בנים הא איירי דוקא כשיש לו בנים גם קשה קושי' הנ"ל דא"כ איך הביא תשובת הרא"ש כשמוליד מן השני' דתולין דלא זכה להבנות ממנה ואם ס"ל כהרמב"ם כמ"ש לעיל סק"ט ג"כ קשה איך הביא תשובת הרא"ש דהא אם היא צריכ' לטעון ברי דהמניע' ממנה א"כ ע"כ הסוגיא איזיל ואבדוק לנפשי' איירי נמי בכה"ג ואם בדק נפשיה וילדה השניה תו לא תלינן בזכות, מיהו בטור יש לומר דפוסק בתוספו' היינו כשהיא באה לגרשו אז אמרינן כיון שילד כבר י"ל הקלקול באה ממנה והיא א"י לגרשו ובתשו' הרא"ש איירי כשהו' בא לגרשה ולפחות לה הכתובה אז י"ל להיפוך אפי' שמוליד מנשים אחרות שמא לא זכה להבנות ממנה והא שכתב בסעיף ל' דהיא טוענת שהוא אינו י"כ ושם איירי דהוא רוצה לגרשה י"ל משום דהוא טוען ברי מינה הוא המניעה מ"ה צריכה לטעון ברי שהוא אינו י"כ ובזה י"ל דברי הטור אבל רמ"א קשה דא"א ליישב כהנ"ל דהא הוא כתב דיני' הללו אהא שהיא רוצה לגרשו:


באר היטב

(יד) שום בן:    בנ"י כתב אפי' בת אם יש לה לא כייפינן ליה ב"ש.


(טו) גורם:    עיין ב"ש.


(טז) תוס':    היינו תוספת שמוסיף לה דרך מתנה. אבל תוספת שליש הנהוג בינינו נותן לה מהרי"ק שורש פ"א. עיין כנה"ג קפ"א ע"ב סעיף כ"ח. ודף קפ"ב ע"א סמ"ג. דורונות ומתנות ששלח לה הבעל בשעת שידוכין הם של הבעל. הרש"ך ח"ג סימן קי"ב. וכן המתנות שנתנו לבעל. הם לבעל. מהרח"ש בתשובה סי' מ"א. דורונות ומתנות שנתנו לה אחרים בשעת נשואין הם שלה בין שנתנו לה קרובי החתן בין קרובי הכלה הרש"ך וכנה"ג הביא תשובת ב"י דאף אלו הם של בעל ע"ש קפ"א ע"א סעיף נ"א.


(יז) כתובה:    כיון שמבורר שהוא יורה כחץ תלינן המניעה בה.


(יח) כתובה:    ר"ל יוציא מיד ואין צריך להמתין י"ש בשניה. כיון דשהה עם הראשונה ואם הראשונה באה תוך י"ש לגרשה ובדק נפשיה תוך י"ש ושניה אומרת שאינו י"כ מ"מ אינו יוכל הראשונה לגרשה תוך י"ש דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר כיון שהוא תוך י"ש והוא רוצה לגרש ב"ש.


(יט) יו"ד שנים:    ב"ש האריך והעלה דדברי רמ"א תמוהים ע"ש.







▲ חזור לראש