באר היטב על אבן העזר קנד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אבן העזר קנד |

סעיף א[עריכה]


(א) כתובה:    ולענין תוספת כתובה פסק הב"ש דאין לה תוס' בכל הני אפילו במוכה שחין דצריך לגרשה לטובתו אפ"ה אין לה תוספת ע"ש והא דכופין היינו כשאינו רוצה לגרש כלל אבל אם רוצה לגרש בתנאי אין כופין רשד"ם חא"ה ס"ס מ"א. כל היכא דכופין להוציא ולתת כתובה אם לא יכפוהו להוציא כגון דליכא קמן האשה תובעת גיטה וכתובתה: ב"ד יורדין לנכסיו ומגבין לה הרד"ך בית ב' חדר יו"ד.


(ב) בהן:    ולכמה פוסקים אפי' ידעה בהן י"ל סבורה הייתי שאני יוכל לקבל ועכשיו א"י לקבל. לכן נראה אפילו להרמ"א שכתב אין כופין להוציא מ"מ אין דינה כמורדת אם אין רצונה לדור עמו וי"ל קים לי כהני פוסקים עיין ב"ש.


(ג) שחין:    מוכה שחין שאומר שנתרפא ואשתו אינה סומכת עליו יש להסתפק אי מהימנינן ליה הר"א ששון סימן רי"ד. הי' לו נגעים בפיו ומוציא ליחה סרוחה כופין אותו להוציא הר"י אדרבי סימן מ"ב. מי שמשתין בתוך המטה ואינו מרגיש אין כופין אותו להוציא ואין כופין אותה להיות עמו הרדב"ז ח"ב סימן ר"ס וכ"כ באר שבע דף קי"ב. וע"ל סי' ל"ט ס"ק ד' חולה הצרפתי אם יסכימו הרופאים שהתשמיש ממיקתו וגם יש בו מיאוס וסרחון חזק כופין אותו להוציא עיין כנה"ג קפ"א ע"א וכן בנכפה אם התשמיש קשה לו מפרישין אותו ממנה הרמ"ט (ח"ב) [ח"ג] סימן רי"ב.


(ד) ממיקתו:    פי' בשרו נופל חתיכות חתיכות מלשון המק בשרו.


(ה) בעדים:    ולא צריכין שיהיו העדים יושבין ושומרין כל הלילה אלא כדרך כל הישנים בבית א' סגי הראנ"ח ח"א סימן ז'.


(ו) זונות:    ראובן שבא על א"א וחוזר בתשובה ואשתו תובעת ממנו גט וליתן לה כתובה. פסק חכם צבי בתשובתו סימן קל"ג דאין כופין אותו להוציא. דל"ד לרועה זונות דמוחזק לכך ועומד במרדו ורועה זונות יאבד הון וסופו לא יהיה בידו לפרנסה משא"כ כאן דשב בתשובה ע"ש.


(ז) בדבר:    ואין להחרים אחר עדות זה דכל ישראל בחזקת כשרות ב"ש.

סעיף ג[עריכה]


(ח) מפרנס:    ל"ד האומר איני זן אלא כי היכא דלית ליה פשיטא שכופין. וכתב מהר"ם מטראני ח"א סימן ע"ו. אין לך אינו רוצה גדול מזה שיש כמה שנים שנפרד ממנה ולא רצה לשלוח לה מזונות ולא קרב אליה והולך ובורח ממקום למקום. ע"ש ועיין כנה"ג קפ"א ע"ב. טען חמיה תבא לביתי ואזונה אין לכופו בשוטים אבל במילי כייפינן ואם אינו רוצה להוציא יכולה לקחת כל הנכסים הנמצאים אתה בין מנדונייתה בין מתכשיטין שנתן לה בעלה וללכת לבית אביה וחייב ליתן לה מזונות כל זמן שאינה מוציאה בגט. אלא שאם מזונות שבעיר דירתו הם יותר בזול ממה שהם במקום דירת אביה שמין כשער הזול ממהרי"ט ח"א סימן קי"ג.


(ט) לזון:    לכמה פוסקים כופין אותו לגרש ע"כ אם היא אינו רוצה לדור עמו אין נעשית מורדת וי"ל קים לי כהני פוסקים כמש"ל בס"ק ב'.


(י) לשמש:    כלומר בענין הכפיה שווין הדינין. אבל לענין מורד להוסיף על הכתובה אין שווין. דבתשמיש מוסיפין על הכתובה. ובאינו רוצה לזון אין מוסיפין עיין ב"ש.

סעיף ד[עריכה]


(יא) ידיו:    והיינו שנולדו בו אבל אם היה בו לסברת הרמ"א סעיף א' אין כופין להוציא דסברה וקבלה. ועכ"פ (דהיא) [היא] לא נעשית מורדת די"ל סבורה הייתי שיכולה לקבל כמש"ל ס"ק ב' ב"ש.

סעיף ה[עריכה]


(יב) מום:    אע"ג דבאשה הוי מום כמ"ש בסי' (קט"ז) [קי"ז] מ"מ אשה ניחא לה בכל דהו ודוקא דאין סכנה בדבר אם משמשת עם בעל נכפה דאם היה סכנה בדבר כופין אותו להוציא כמש"ל ס"ק ג' בשם מהרמ"ט.


(יג) באיש:    עיין כנה"ג דף קפ"ג ע"ב שהעלה אם נתיישן החולי נכפה אצלו וגם הרופאים אמרו נואש אם יראה בעיני חכמי הדור שנכוף אותו לגרש אף אני אהיה סניף להם ע"ש ועמ"ש דף קל"ב ע"א מש"ש.

סעיף ו[עריכה]


(יד) שום בן:    בנ"י כתב אפי' בת אם יש לה לא כייפינן ליה ב"ש.


(טו) גורם:    עיין ב"ש.


(טז) תוס':    היינו תוספת שמוסיף לה דרך מתנה. אבל תוספת שליש הנהוג בינינו נותן לה מהרי"ק שורש פ"א. עיין כנה"ג קפ"א ע"ב סעיף כ"ח. ודף קפ"ב ע"א סמ"ג. דורונות ומתנות ששלח לה הבעל בשעת שידוכין הם של הבעל. הרש"ך ח"ג סימן קי"ב. וכן המתנות שנתנו לבעל. הם לבעל. מהרח"ש בתשובה סי' מ"א. דורונות ומתנות שנתנו לה אחרים בשעת נשואין הם שלה בין שנתנו לה קרובי החתן בין קרובי הכלה הרש"ך וכנה"ג הביא תשובת ב"י דאף אלו הם של בעל ע"ש קפ"א ע"א סעיף נ"א.


(יז) כתובה:    כיון שמבורר שהוא יורה כחץ תלינן המניעה בה.


(יח) כתובה:    ר"ל יוציא מיד ואין צריך להמתין י"ש בשניה. כיון דשהה עם הראשונה ואם הראשונה באה תוך י"ש לגרשה ובדק נפשיה תוך י"ש ושניה אומרת שאינו י"כ מ"מ אינו יוכל הראשונה לגרשה תוך י"ש דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר כיון שהוא תוך י"ש והוא רוצה לגרש ב"ש.


(יט) יו"ד שנים:    ב"ש האריך והעלה דדברי רמ"א תמוהים ע"ש.

סעיף ז[עריכה]


(כ) נאמנת:    הטעם כל שהבעל יודע אם משקרת אין מעיזה להכחישו מש"ה אפי' תוך י"ש נאמנת. ודוקא שאמרה כן בפניו כמ"ש בסימן י"ז באמרה גרשתני. ואפילו לא טענה בעינא חוטרא לידי מהני כאן כיון דא"י לקיים העונה עיין כנה"ג קפ"ב ע"א סעיף ל"ב. והרדב"ז ח"א סימן קי"ח. כל שלא אמרה בפניו אעפ"י שנשמעו הדברים להבעל שלא בפניו מיקרי ואינה נאמנת. הראנ"ח ח"א סי' ס"ג. אבל בספר בנימין זאב כתב דאם נשמעו דבריה לו בפניו מיקרי ע"ש סימן קכ"ו וכנה"ג קפ"ד ע"א.


(כא) כתובה:    כיון דהוא מכחישה ואם הוא מודה צריך ליתן לה כתובה. ולענין תוספות כתובה צ"ע. ואם תפסה מהני תפיסה. ותוספת דידן נוטלת דדין נדוניא יש לו ואם היא מכחישה צ"ע אי נוטלת אפי' נדוניא שלה עיין בפוסקים.


(כב) כתובה:    ולענין תוספת כתובה נמי צ"ע. ואם יוכל להתקשות ויוכל להכניס עטרה ואין לו כח למרק נמי צ"ע אם יש לה ת"כ עיין ב"ש. הטוענת על בעלה ששכב עמה בנידתה ובעלה מכחישה בדורות הללו שהנשים פרוצות אינה נאמנת מהר"מ ווייל סי' כ"ז משפט צדק ח"א סי' נ"ט כ' אם תובעת כתובה אינה נאמנת אבל אם אינה תובעת כתובה נאמנת ודוקא שטענה כך בפני הבעל ובפני הב"ד. היכא דאיכא קטטה בינו לבינה מתחלה ואמרה ששכב עמה בנדתה אינה נאמנת. אבל אם אין אנו יודעין סבת הקטטה מה היא והיא טוענת שבשביל שרוצה לשכוב עמה בנידתה מריב עמה נאמנת. משפט צדק שם.


(כג) כתובתה:    ל"ד תובעת כתובתה בפירוש אלא אפי' הזכירה ברמז אינה נאמנת וכל דבר הנראה לב"ד שמערמת היא להסתיר טענת הכתובה לא מהימנא כנה"ג קפ"ד ע"א. אם תפסה מנכסי בעלה כדי כתובתה שאינה צריכה לתבוע כתובתה יש להסתפק שמא טענה שקר רלנ"ח סי' כ"ט.

סעיף י[עריכה]


(כד) כתובה:    עי' ב"ש. והיכא דלית ליה למיתב לה כתובה תהא כתובתה חוב עליו עד שתשיג ידו ע"ל סימן קי"ט ס"ק ז' מש"ש ועיין כנה"ג קפ"ב ע"ב סנ"ג ונ"ד.


(כה) להוציא:    והיינו כשהיא ראויה להוליד עוד אבל כשהיא זקנה כופין להוציא ב"י בשם הריב"ש ע"ש ובד"מ. ואם היו לו בנים ומתו עיין ב"י וד"מ וכנה"ג קפ"ד ע"ב.

סעיף יא[עריכה]


(כו) בסחורה:    ואם הלך מח"ל לא"י מונין י"ש מיום ביאתו לא"י טור.

סעיף יב[עריכה]


(כז) ג"פ:    כאן בעינן ג"פ משום הרבה נשים מפילים בתחלת עיבורם בית יוסף.


(כח) לאחר:    ולא תנשא אלא למי שקיים פו"ר ש"ג.

סעיף יג[עריכה]


(כט) היא נאמנת:    היינו כשאין חשש דעיניה נתנה באחר כגון שהב"ד כפו אותו לגרש רק הוא אמר שהפילה תוך י"ש נ"י עיין ב"ש אם יש עדים שהפילה אפי' הן נשים אינה נאמנת רשד"ם חא"ה סי' ק"ג וכתב כנה"ג נראה היכא שבא להוציאה אחר עשר מפני שלא ילדה והיא אומרת שהפילה תוך עשר דהיא אינה נאמנת דבהא ליכא טעמא דאם איתא דהפילה לא הוי מחזקת נפשה בעקרה ומיהו אם יש עדות נשים נאמנת ע"ש קפ"ב ע"ב שנ"ה.

סעיף טו[עריכה]


(ל) היסת:    כיון דיש טענת ברי מה שהוא טוען ומכחיש אותה.

סעיף יז[עריכה]


(לא) לשלישי:    דקי"ל בנשואין כרבי שני פעמים הוי חזקה. אבל לענין ממון קי"ל כרשב"ג דלא הוי חזקה עד ג"פ מש"ה אית לה כתובה מן השני תוס'. והא דצריך ג"פ בהפילה כתבתי בסמוך ס"ק כ"ז.


(לב) בכתובה:    היינו תצא מיד אפי' הכיר בה דהא אסורה לו כשלא קיים פו"ר ואין לו אשה אחרת. אלא לענין ממון יש חילוק אם הכיר בה צריך ליתן לה כתובה ואם לא הכיר בה הוי כמקח טעות ואין לה כתובה אפי' לא שהה עם הג' י"ש. ואם נשאת למי שקיים פו"ר או שיש לו אשה אחרת צריך ליתן לה כתובה אפי' לא הכיר בה ולא אמרינן מקח טעות הוא ב"ש.

סעיף יח[עריכה]


(לג) תחזיר:    משום דאמרי' השתא היא דכחשי. ודוקא אם גבתה כבר אז לא תחזיר מחמת טענה זו. אבל אם לא גבתה עדיין אפילו תפיסה שלה לא מהני כיון דאין לה טענת ברי דהשתא כחשה עב"ש.

סעיף כא[עריכה]


(לד) בשוטים:    עיין דינים אלו בתוס' ובהרא"ש ס"פ הבע"י ובמר' ר"פ המדיר. ובכה"ג קפ"ג ע"א. וב"ש כתבו כללא הוא הנושא אשה בעבירה כופין אפי' בשוטים וכן אם נשא שניה וכן כל הני דאי' בסימן ז' לכ"ע כופין בשוטים. משום דמפורש בש"ס דכופין אותם. וכל הני דכופין מחמתה אין נותנים להם תוספת כתובה. אבל כשהב"ד כופין לגרשה כשלא ילדה י"ש יש לה תוספת כתובה דלאו מחמתה הוא. וכשבאה מחמת טענה. בש"ס איתא דכופין והיינו בשוטים. והרשב"א בתשובה סימן אלף קצ"ב כתב דלא כפינן ליה בשוטים אלא מוסיפים על הכתובה כדין מורד ומי ששהא עם אשתו י"ש. לדעת הרי"ף כופין בשוטים וכ"כ הרמב"ם פט"ו מה"א. ובהג"מ פרק הבא ע"י כתב צ"ע בזמן הזה אם יוכל לגרשה בע"כ כיון שגזר ר"ג שלא לגרש בע"כ. ואח"כ הביא תשובת ר"ג דפסק דיוכל לגרשה בע"כ. ובתשובת ריב"ש סימן ט"ז כתב דהעלימו חכמי דורות את עיניהם בענייני הזיווגים משום דהיה צריך לכפות את כולם לכן כל שאינו איסור מצד הנשואים העלימו עיניהם. וב"ש כתב עליו מ"מ האיסור במקומו עומד אף שחכמי הדור אין כופין מ"מ האיסור חל על כל אדם לכן נראה אפילו בזמן הזה דאיכא חר"ג מ"מ אם לא ילדה י"ש יוכל לגרשה בע"כ. ובכל אלו נראה אפי' הורה חכם להתיר ונשאת כופין אותו להוציא ב"ש ע"ש.

סעיף כב[עריכה]


(לה) העומדים:    יזהיר הדיין שלא תתייחד עמו ולא תדור בשכונתו ולא תתן מעות מידו לידה משפטי שמואל סי' קכ"ג. המנהג לקרוע הגט אחר הנתינה סדר הגט.

סעיף כג[עריכה]


(לו) גט:    הנשבע שלא לגרש וגירש אי הוי גט עיין בהרשד"ם חי"ד סי' קמ"ו. כנה"ג דף קפ"ג ע"ב. ועיין קפ"ו.