ביאור:בראשית מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית מא)


יוסף פותר את חלום פרעה, וממונה למשנה למלך. בשנות השובע אוגר לקראת שנות הרעב

א וַיְהִי מִקֵּץ כעבור שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. ב וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת ומלאות, שמנות בָּשָׂר, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ בעשב שעל יד היאור. ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר, וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת ליד הפרות השמנות עַל שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת, וַיִּיקַץ פַּרְעֹה. ה וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית, וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד, בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים שנפגמו על ידי רוח קדים חמה (רוח הבאה מהמזרח), צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן. ז וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת, וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם שני החלומות הם בעצם חלום אחד הרומז לרעיון אחד.

Peter von Cornelius 002.jpg
יוסף פותר את החלום לפרעה, פטר פון קורנליוס, 1816

ח וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם נפעמה, נזדעזעה רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מכשפים מלומדים מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ, וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה. ט וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר: "אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: י פַּרְעֹה קָצַף רגז (הוא מדבר אל פרעה בגוף שלישי, מתוך כבוד) עַל עֲבָדָיו, וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים, אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים. יא וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ. יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ, אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר. יג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ - כֵּן הָיָה, אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה". יד וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ והוציאוהו במרוצה מִן הַבּוֹר, וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה. טו וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: "חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר: תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ". טז וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר: "בִּלְעָדָי אני כשלעצמי לא חשוב, אלא, אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה". יז וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: "בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר. יח וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. יט וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר, לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ. כ וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת. כא וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, וָאִיקָץ. כב וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי, וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד, מְלֵאֹת וְטֹבוֹת. כג וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת רזות דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים, צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם. כד וַתִּבְלַעְןָ הָשִׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת, וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי".

Famine stela.jpg
אסטלת הרעב המתארת שבע שנות רעב במצרים

כה וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה: "חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא, אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה. כו שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת - שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת - שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, חֲלוֹם אֶחָד הוּא. כז וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן - שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. כח הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה, אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה. כט הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת, שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. ל וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי שנות רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ. לא וְלֹא יִוָּדַע לא יזכר הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן, כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד. לב וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם, כִּי נָכוֹן מוכן ומזומן כבר הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ. לג וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם, וִישִׁיתֵהוּ ימנה אותו עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ, וְחִמֵּשׁ יאגור חמישית מכל התבואה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. לה וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה, וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים, וְשָׁמָרוּ. לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב". לז וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו. לח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו: "הֲנִמְצָא כָזֶה, אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?".

לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת - אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק יאכל, מלשון מֶשֶׁק כָּל עַמִּי, רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ". מא וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: "רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם". מב וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ. מג וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה במרכבה שנייה ההולכת אחרי מרכבת המלך וסמוך לה אֲשֶׁר לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו 'אַבְרֵךְ' תואר כבוד, כמשנה למלך, וְנָתוֹן ומינה אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: "אֲנִי פַרְעֹה, וּבִלְעָדֶיךָ ולמרות שאני המלך, בלי רשותך לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף 'צָפְנַת פַּעְנֵחַ' מפענח הצפונות וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן שם עיר לְאִשָּׁה, וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ לשלוט על מִצְרָיִם.

Bartholomeus Breenbergh 002.jpg
יוסף שליט מצריים, Bartholomeus Breenbergh, משנת 1655)

מו וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעְבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מז וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ האדמה הצמיחה בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, לִקְמָצִים בשפע, כל שיבולת הצמיחה מלוא כף יד גרעינים (קומץ הוא יד מלאה, כמו בויקרא ה יב). מח וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים, אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ. מט וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד, עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר.

נ וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן. נא וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה, "כִּי נַשַּׁנִי הִשכיחני אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי יסורי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי". נב וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם, "כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי צערי, שיעבודי".

נג וַתִּכְלֶינָה הסתיימו שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. נד וַתְּחִלֶּינָה התחילו שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף, וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם. נה וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם: "לְכוּ אֶל יוֹסֵף, אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ". נו וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ, וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. נז וְכָל הָאָרֶץ וכל הארצות מסביב בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף, כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "וַתִּכְלֶינָה... וַתְּחִלֶּינָה..." (נג, נד) - לשון נופל על לשון, וכן מדובר בשני שורשים דומים בעלי משמעות הפוכה. רבי צדוק הכהן בספרו "מחשבות חרוץ" מבאר שמכיון שלשון הקודש היא לשון מהותית ולא הסכמית (שכך הסכימו האומות) אנו יכולים למצוא רק בלשון זו שאותו השורש מבטא דבר והיפוכו כגון לקלס זה לשבח אך קלס זה בזיון, לחטוא –זה לזהם את הנשמה ומאידך אפשר לחטא (מלשון חיטוי וניקוי), לסקול – זה להשיב אבנים ולסקל זה להוציא, להשריש זה לחבר צמח לאדמה ולשרש זה לעקור מן השורש, אפשר לברוא – ליצור ואפשר לברא – לחסל, יש דבר שהוא ניכר ויש המתנכר, יתכן שאתה חלש ועל כן אתה תחת מישהו אחר ויתכן שאתה חולש בחזקה על אחרים... שכן זה כנגד זה עשה האלוקים. מתוך אתר דרך ארץ