ביאור:בראשית כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית כז)


יעקב גונב מעשו את ברכת יצחק

א וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת, וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "בְּנִי", וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "הִנֵּנִי". ב וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. ג וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ כלי בו מניחים את החיצים ותולים על הכתף וְקַשְׁתֶּךָ, וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי (צידה) צָיִד. ד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה, בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת". ה וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ, וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא. ו וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר: "הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר: ז הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה, וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי מוֹתִי. ח וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי, לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ. ט לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים, וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב. י וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ". יא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. יב אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ כמלגלג ומתעה אותו, וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה". יג וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ: "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי, אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי". יד וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ, וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. טו וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת הבגדים היפים אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת, וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן. טז וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו, וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו איזור בצואר שחלק משיער. יז וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ.

Isaak zegent Jakob Rijksmuseum SK-A-110.jpeg
יצחק מברך את יעקב, מאת גוברט פלינק, 1638

יח וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר: "אָבִי", וַיֹּאמֶר: "הִנֶּנִּי, מִי אַתָּה בְּנִי?". יט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו: "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי, קוּם נָא מהמיטה שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי מבשר הציד שהבאתי, בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ. כ וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ: "מַה זֶּה איך זה קרה שמצאת ציד כל כך מהר? מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי?", וַיֹּאמֶר: "כִּי הִקְרָה הזמין, סידר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי". כא וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב: "גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי, הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא?". כב וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ, וַיֹּאמֶר: "הַקֹּל קוֹל קולך דומה לקולו של יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". כג וְלֹא הִכִּירוֹ, כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת, וַיְבָרְכֵהוּ. כד וַיֹּאמֶר: "אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו?", וַיֹּאמֶר: "אָנִי". כה וַיֹּאמֶר: "הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי, לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי", וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ. כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו: "גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי". כז וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ, וַיֹּאמֶר: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה. כח וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי וּמִטּוּב הָאָרֶץ, וְרֹב דָּגָן תבואת שדה הגדלה בשיבולים וְתִירֹשׁ עסיס היוצא מענבי גפן. כט יַעַבְדוּךָ עַמִּים (וישתחו) וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים. הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ".

ל וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב, וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו, וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ. לא וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו, וַיֹּאמֶר לְאָבִיו: "יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ, בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ". לב וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו: "מִי אָתָּה?", וַיֹּאמֶר: "אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו". לג וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד, וַיֹּאמֶר: "מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל, בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ - גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה?". לד כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד, וַיֹּאמֶר לְאָבִיו: "בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי". לה וַיֹּאמֶר: "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה, וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ". לו וַיֹּאמֶר: "הֲכִי האם בגלל ש- קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי רימה אותי זֶה פַעֲמַיִם? אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי?", וַיֹּאמַר לאחר זמן המשיך עשו לשאול: "הֲלֹא אָצַלְתָּ האם לא שמרת לִּי בְּרָכָה?". לז וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו: "הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ, וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים, וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו תמכתי וחיזקתי אותו בהן - וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי?". לח וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו: "הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי? בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי!", וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. לט וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. מ וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד תנדוד מארץ כנען למקום אחר וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ".

עשו מתכנן להרוג את יעקב - רבקה שולחת את יעקב לחרן

מא וַיִּשְׂטֹם שנא עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ: "יִקְרְבוּ יגיעו ויעברו יְמֵי אֵבֶל אָבִי על מות אבי (כדי לא להעציבו) וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי". מב וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם מנחם את עצמו על כעסו, במחשבה להורגך לְךָ לְהָרְגֶךָ. מג וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי, וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי, חָרָנָה. מד וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים, עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. מה עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ, וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם. לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד באותו יום (אם עשיו יהרוג גם אותך מיד לאחר שיצחק ימות)?". מו וַתֹּאמֶר כדי להסביר ליצחק למה היא שולחת את יעקב לחרן רִבְקָה אֶל יִצְחָק: "קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת. אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים?".


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "וַיֹּאמֶר: הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם? אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי?, וַיֹּאמַר: הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה?" (פסוק לו) - שני ה"ויאמר" מיוחסים לעשו והסיבה ל"ויאמר" השני (כפי שהדבר במקומות רבים במקרא) היא הפסקה בין שני המשפטים. כנראה שעשו חיכה לתשובה מיצחק אך יצחק הירהר ולא ענה. על מה חשב יצחק לאחר המשפט הראשון? ניתן להסביר שרק כעת גילה שעשו ויתר על בכורתו ואם כן הברכה שבירך את יעקב אכן מגיעה לו.
  • "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד תנדוד מארץ כנען למקום אחר וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (פסוק מ) - פרשנו תָּרִיד כדוגמת ירמיהו ב לא והושע יב א - כך ב'דעת מקרא' בשם ר"י החסיד. והראיה היא שאכן עשו עבר ל"אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" (לב, ד), הנמצאת מזרחית לים המלח, מחוץ לארץ כנען.