קטגוריה:בראשית כז כא
נוסח המקרא
ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא.
וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא׃
וַ/יֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁ/ה־נָּ֥א וַ/אֲמֻֽשְׁ/ךָ֖ בְּנִ֑/י הַֽ/אַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥/י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב קְרַב כְּעַן וַאֲמוּשִׁנָּךְ בְּרִי הַאַתְּ דֵּין בְּרִי עֵשָׂו אִם לָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יִצְחָק לְיַעֲקב קָרֵב כְּדוֹן וַאֲמוּשִׁינָךְ בְּרִי הַאַנְתְּ דֵין בְּרִי עֵשָו אִין לָא: |
רש"י
[י] אין שם שמים שגור בפיו. אבל לא שהיה מסופק מחמת הקול - שהיה קול יעקב, דאם כן מיד אחר שאמר יעקב "אנכי עשו בכורך וגו'" היה ליצחק לומר "גשה נא וכו'", אבל אחר שלא היה רוצה לבדוק אחריו רק אחר שאמר "כי הקרה ה' וגו'", שמע מינה כי הדבור הזה היה מביא לו הספק. ומה שלא היה מסופק מיד בשביל הקול, מפני שהיה נגד חזקת הקול גם כן חזקה שאין יעקב משנה, שאין דרך האדם לעשות עצמו לאיש אחר, אבל כששמע גם כן שהיה שם שמים שגור בפיו, דהשתא הוי תרתי הוכחות - אז היה רוצה לבדוק אחריו, דיש שתי הוכחות שהוא יעקב, והוכחה אחת - דהיינו שאין אדם משנה לאביו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז כא.
גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא
כאשר עשו בא אל יצחק, יצחק רק שאל: "בְּנִי", ועשו ענה: "הִנֵּנִי" (ביאור:בראשית כז א) - זה הספיק ליצחק על מנת לזהות את עשו. כמובן שיצחק בטח במשרתים שלו שיעשו את עבודתם כראוי, ולא יביא אליו את יעקב במקום עשו.
עכשיו, כשעשו (לכאורה) חזר מהר מדי ולא סיפר מה הוא צד בתגובה לשאלתו של יצחק, יצחק דאג וערך חקירה: "גְּשָׁה נָּא ואֲַמֻשְׁךָ בְּנִי, הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא". לאחר בדיקת המישוש יצחק עדיין היה נבוך: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (ביאור:בראשית כז כב).
יעקב לבש את עורו של הגדי כחולצה, וזאת לאחר שראשו של הגדי הוסר והעור קולף בשלמות מרגליו הקדמיות ומחלקו העליון של גופו של הגדי.
לפחות בזמן הקריטי הזה, יצחק היה יכול לדרוש ממשרתיו להודיע מי בא, אך הוא לא עשה זאת. יצחק כנראה לא האמין שדבר כזה יכול לקרות לו, וזאת חרף חשדותיו ושאלותיו, והוא התבייש לחשוף את מצבו הבריאותי או חשש לחשוף את ספקותיו למשרתיו.. אך ליצחק היה זמן. תחילה הוא יאכל את המטעמים וישתה יין, וייתכן שעד סוף הארוחה הדברים יתבהרו. לא ברור למה יצחק האמין לאיש שהציג את עצמו כעשו. אם האיש היה מוכן לשקר, אזי הרי שהאיש ימשיך לשקר ושום תשובת אמת לא תתקבל ממנו.
יעקב לא פחד מאביו משום שיצחק היה זקן ועיוור, לכן אם שקרו היה נחשף, הוא היה יכול לברוח מהאוהל מבלי שיצחק ירדוף אחריו או יזהה אותו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כז כא"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.