ביאור:בראשית כז יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כז יד: "וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו."



וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא[עריכה]

ליעקב אין יותר תירוצים מדוע עליו לא לשקר לאביו ולגנוב את ברכת אחיו. יעקב מוותר ועושה כמצות אמו.

יעקב הבין שאביו מפלה אותו לרעה שלא בצדק. העובדה שיצחק פעל בחשאי ולא הזמין אותו לשיחה משותפת מעידה שליצחק יש כוונות רעות נגדו.

יעקב הבין שיצחק לא פקד על המחנה להיטהר, כמו כן הוא לא בנה מזבח, לא העלה קורבנות, ולא ביקש הדרכה מאלוהים. לכן יעקב רשאי לסרב לקבל את דעתו האישית של יצחק.