ביאור:בראשית כז יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כז יד: "וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז יד.

וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא[עריכה]

ליעקב אין יותר תירוצים מדוע עליו לא לשקר לאביו ולגנוב את ברכת אחיו. יעקב מוותר ועושה כמצות אמו.

יעקב הבין שאביו מפלה אותו לרעה שלא בצדק. העובדה שיצחק פעל בחשאי ולא הזמין אותו לשיחה משותפת מעידה שליצחק יש כוונות רעות נגדו.

יעקב הבין שיצחק לא פקד על המחנה להיטהר, כמו כן הוא לא בנה מזבח, לא העלה קורבנות, ולא ביקש הדרכה מאלוהים. לכן יעקב רשאי לסרב לקבל את דעתו האישית של יצחק.

וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו[עריכה]

יצחק לא פירט איך להכין לו את מטעמי הבשר.

זאת היתה כאין סיסמה סודית שיצחק ידע שעשו יבין. כאשר יעקב הופיע מוקדם מדי, יצחק שאל בסקרנות וחשד: "מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי" (ביאור:בראשית כז כ), כדי לוודא שעשו זכה בציד מהיר ומוצלח מאת אלוהים, והביא בשר כשר של איל מכובד, כפי שאלוהים העניק לו בעקידה. יעקב נמנע מלהוסיף שקר, ורק ענה: "כִּי הִקְרָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי" (ביאור:בראשית כז כ).

רבקה ידעה את מטעמי הבשר שיצחק אוהב, והיא הכינה לו. כך יעקב עבר את הבחינה הראשונה - ריח וטעם הבשר.