ביאור:בראשית כז לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כז לח: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ."



הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי[עריכה]

עשו מעלה כאן בעיה קשה: "האם יש לך רק ברכה אחת? ברך גם אותי במשהו.”

עשו שמע שיצחק מינה את יעקב לגביר והפך את אחיו לעבד שלו. עשו התעלם מזה ולא חשב שהוא כפוף לזה. יצחק לא סיפר לעשו שהוא נתן רכוש או אדמה ליעקב, כך שלעשו לא היה ממה לדאוג.

מה היתה הבעיה?[עריכה]

יצחק ידע ששני לאומים יצאו מבניו, ושתהיה מלחמה נצחית ביניהם "ולְּאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" (ביאור:בראשית כה כג). תוכניתו של יצחק היתה לברך בן אחד ולהפוך את האחר לעבדו של אחיו, וכך לאום אחד לא ייווצר ולא תהיה מלחמה. אם יצחק יברך גם את עשו, אז שני הלאומים ייווצרו. אם כן, מה על יצחק לעשות?

  • לסרב ולמנוע מעשו להפוך ללאום, וכך לשלול מעשו את ברכת אלוהים: "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל" (ביאור:בראשית כו ד).
  • לתת ברכה לעשו, כך שעשו יהפוך ללאום שיהיה במלחמה תמידית עם הלאום של אחיו.

להיות או לא להיות - זאת השאלה?

וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ[עריכה]

כנראה גם עשו הבין את הבעיה הזו, ולכן היה עליו לחשוב מה עדיף.
בסופו של דבר, עשו בכה וביקש: "בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי".
כלומר, עשו אמר: 'אני רוצה לאום, ומוכן לסבול מלחמות. כל עם סובל מלחמות. לא תצליח למנוע זאת. לכן אני מעדיף להיות לעם.'