ביאור:בראשית יג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו


תוכנית החלוקה של אברהם[עריכה]

ע"פ דוד אקסלרוד, אברהם הציע ללוט לבחור ראשון כי אברהם הוא זה שהציע את השינוי: מי שמציע שינוי הוא הנותן זכות בחירה ראשונה ועדיפות לשותפו.

וע"פ ר' יצחק דב פריז ( במאמר שהתפרסם באתר מכללת שערי משפט ), אברהם נהג כאן על-פי הכלל הידוע "ראשון חולק, שני בוחר"; כלל זה מבטיח הגינות - הוא מבטיח שלראשון תהיה מוטיבציה לחלק באופן שוויוני והוגן, כי אם לא יעשה כן, השני יבחר את החלק הטוב יותר. ואכן, אברהם חילק את הארץ לשני חלקים שווים - צפוני ודרומי: " "לכאורה, הציע אברהם חלוקה שוויונית הוגנת, המזכה כל שותף בנתחים הן ברצועת ההר הצחיח הן בבקעת הירדן הדשנה, ולפיכך הציע ללוט לבחור בין החלק הצפוני לבין החלק הדרומי." "

אולם לוט לא קיבל את החלוקה של אברהם - הוא העדיף חלוקה בין מערב למזרח, ובחר לעצמו את החלק המזרחי של הירדן - ראו ויסע לוט מקדם . ויותר מזה, לוט חילק: לארץ כנען המובטחת לאברהם, ועבר הירדן אשר מחוץ לארץ כנען. לוט ויתר על חלקו בארץ כנען והוציא את עצמו מברכת אלוהים לאברהם. לוט ויתר על יחוסו כיורשו של אברהם, וכל זה ללא מילה, ללא ויכוח וללא תשלום.

פעמים אברם וויתר על חלק מכנען: עכשו הוא נותן חצי ללוט, ובהמשך אברהם משאיר למלך גרר את שפלת החוף באזור גרר (עזה, אשקלון).

לעיון נוסף:



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:תוכנית החלוקה של אברהם


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-03.


על המחלוקת (והכנעני אז בארץ): פירושו של אדמו"ר בימינו[עריכה]

(לפרשת לך לך. רקע: למדנו באותה תקופה בשיעורים לאחר המנחה עם האדמו"ר הלכות מכירת בית כנסת ולשם הפרשה היתה משמעות כפולה והמ"י)

התורה הקדושה אומרת "והכנעני אז בארץ". אני רוצה לדבר בעניין המחלוקת.
והפעם אדבר בצורה גלויה בלי רמז ובלי דרש ובלי סוד - לפי הפשט. אשמח אם תספרו את זה לכולם (ישבו שם כמה מהמועמדים לראשות העיר וגם אנשים הקשורים עם מי שאכן נבחר - והדברים הגיעו ליעדם. חלק מהשומעים בכה בשמיעת הדברים. בינתיים הדברים כנראה נשכחו...).
כשהגעתי ל***** בתחילת דרכי בארץ, וכבר קניתי את הבית שלי, הלכתי ברגלי לראות איפה אגור. אני רואה לפתע קבוצה גדולה של תימנים עומדים מחוץ לבית הכנסת. יהודים עם זקנים ופיאות. שמחתי לקראתם ושאלתי: מה ההתכנסות הזו. הם ענו לי: בתוך בית הכנסת יש כרגע את שר הפנים, יהודי חרדי. הוא מבטיח בתי כנסת לאלו ולאחרים, ולנו לא נותנים בית כנסת. לכן אנחנו פה בהפגנה, והנה הביצים שאנחנו נזרוק עליו כשיצא. עמדתי נדהם. ואז פתחתי ואמרתי להם: כך בונים בית כנסת?! כך כתוב ברמב"ם?! זורקים ביצים?!
נדמה לי שאני מכיר את ההלכות על בית כנסת לרמב"ם:
כל מקום שיש בו עשרה מישראל, צריך להכין בו בית שייכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה, ומקום זה הוא הנקרא בית הכנסת. וכופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת, ולקנות להן ספר תורה נביאים וכתובים. כשבונין בית הכנסת, אין בונין אותו אלא בגובהה של עיר, שנאמר בראש הומיות תקרא, ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל חצרות העיר, שנאמר ולרומם את בית אלוקינו, ואין פותחין פתחי בית הכנסת אלא למזרח, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה, ובונין בו היכל שמניחין בו ספר תורה וכו' אני לא זוכר שום מקום שכתוב שזורקים ביצים כדי להקים בית כנסת!! הרמב"ם אומר: בתי כנסייות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד, מכבדין אותן, ומרבצין אותן. זה הכבוד שלכם, להשפיל שר בישראל?
התימנים שאלו אותי: כבוד הרב מה נעשה? וברוך השם הדברים שלי נכנסו לליבם. עניתי להם: קודם כל תלכו הביתה. תשאירו שלושה איתי, ונכנס ונדבר עם השר. נכנסנו והשר קיבל את פנינו בכבוד. אמרתי לו שגם התימנים רוצים בית כנסת. הוא אמר שהם יכולים להסתדר בתוך בית כנסת אחר, אבל הסברתי: כבוד השר יודע שהנוסח שלהם שונה לגמרי, והם לא יכולים להשתתף, הם צריכים בית כנסת משלהם. ובסופו של דבר קיבלו. אבל, רבותי, העיר הזו נשארה בחורבנה. היו בה **** בתים כשבאתי לשם, ונשארו בה **** בתים. אתם יודעים למה? בגלל המחלוקת! במחלוקת לא בונים שום דבר, רק מחריבים. מי שרוצה לבנות משהו, יש הלכות איך עושים את זה. יש הלכות לשון הרע. יש הלכות גמילות חסדים. היו להם עתודות קרקע שהיו הופכות אותם לאחת הערים הגדולות ביותר. והם נשארו בדיוק כמו בזמן שהגעתי לשם. והכנעני אז בארץ.
[עבר לדבר על עיר בארץ שהתפתחה באופן מוצלח]. עכשיו שמעתי שכאן הירוקים לא רוצים שיבנו בכלל. לא זה יקבל ולא זה יקבל. אולי הסיפור הזה אמיתי ואולי רק משל. פעם שני יהודים זקנים הגיעו לרב, בחורף קר, עם מעיל אחד. האחד טוען: זה אבא שלי בן תשעים. הוא כבר בסוף ימיו, ממילא הוא לא ישרוד את החורף. לי נותרו כמה שנים, אני בן שבעים, גם לא צעיר, והמעיל יציל את החיים שלי. אין לאבא שלי רחמים על בנו? עונה השני: תראה מה זה? איפה כיבוד אב? הוא לא מתבייש? אני בן תשעים, בלי המעיל הוא ממש מקצר את ימיי. הרב ענה: תצאו החוצה ותחזרו כשכל אחד טוען את הטענה של השני. יצאו וחזרו. הבן אומר: תראה, למרות שאני זקן בן שבעים, בכל אופן אני במצב יותר טוב מאבי בן התשעים. אני רוצה שהוא יקח את המעיל. והאב אומר: מה פתאום? אני ממילא לא אחזיק מעמד. הוא בני האהוב, איך אוכל לקחת ממנו את השנים הרבות שמחכות לו. הרב אמר: הפתרון פשוט. יש לי כאן כסף לצדקה שקיבלתי בדיוק בסכום שמספיק לקנות עוד מעיל. לכו ותקנו מעיל נוסף, ולשניכם יהיו מעילים.
שאלו אותו: אם כן למה היינו צריכים לצאת ולחזור ולטעון כל אחד את הטענות של השני?
אמר להם הרב: לפני שיצאתם, שניכם צדקתם. באמת כל אחד צדק. אתה באמת זקן יותר ואתה האבא - ולכן המעיל לא מגיע לבן שלך. מצד שני גם אתה צעיר ואביך במצב מסוכן ממילא - לכן המעיל לא מגיע לאבא שלך. שניכם צודקים והמעיל לא מגיע לא לזה ולא לזה. אחרי שיצאתם וחזרתם, גם שניכם צודקים. לשניכם מגיע מעיל, אז הנה - הצדקה שקיבלתי בדיוק מתאימה לזה.
התורה הקדושה מלמדת אותנו: לפני שהיתה המריבה בין הרועים של לוט והרועים של אברהם אבינו עליו השלום, היה 'והכנעני אז בארץ'. הם היו פה באופן ארעי. במקרה, היה פה כנעני. אבל ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט? והכנעני והפריזי אז יושב בארץ! יש כאן מישהו שלישי שלא שמנו לב אליו... שמעתי שהרופאים אומרים שהמחלה לא עלינו נמצאת כל הזמן. אבל חולים רק כשנותנים לה לפרוץ. פתאום יש את הכנעני אז יושב בארץ. לא זה יקבל, ולא זה.
אני אומר את זה מפורשות. העיר הזו יכולה לפרוח ולהצליח. יש פה כמויות אדירות של קרקע לעשרות אלפי יהודים. המחלוקת לא תוביל אתכם לשום מקום, רק לחורבן. אם אתם רוצים לבנות, יש רק דרך אחת. תמצאו את הדרך איך לוותר או להתפשר או להסכים או לדבר או לעשות משהו כלשהו. יש אלף דרכים ואלף פתרונות.