ביאור:בראשית יג יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית יג יג: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יג יג.

אַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד[עריכה]

(אילן סנדובסקי)

רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה[עריכה]

מסופר שאנשי סדום התעללו בזרים שנשארו לישון בעירם ללא אישור, ככתוב: "הוֹצִיאֵם אֵלֵינו,ּ וְנֵדְעָה אֹתָם" (ביאור:בראשית יט ה). אנשי סדום הפעילו חוקי בעלות וטריטוריה הקיימים בכל מקום (גם בימינו) – לדוגמא פרעה גרש את אברם ממצרים, אבימלך גרש את יצחק מגרר, והפלישתים נהגו לסתום בארות במדבר כדי לגרש מתנחלים. אבל אנשי סדום הוסיפו התעללות בזרים והראו שהם רעים ורשעים מעל ומעבר לכל חוק אנושי.

לא נראה שהם היו "רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה" - מה הם יכולים לעשות לאדוני? הם לבטח לא היו עובדי אלילים גדולים יותר משאר העמים, ולא ניסו לבנות מגדל גבוה כדי להגיע לשמים.

כנראה הכתוב היה צריך להיות "רָעִים וְחַטָּאִים [בעיניי] יהוָה".

הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט[עריכה]

סדום היתה עיר משגשגת מאוד. המקום היה "כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ביאור:בראשית יג י).

עצם הקיום של עיר כסדום, עיר שמלאה באנשים רעים ורשעים, שולל את קיומו של אלוהים – כלומר, כיצד ייתכן שאנשים חוטאים יחיו את חייהם בצורה כזו נפלאה?

כאשר אלוהים שלח את המלאכים להעניש את סדום אברם שואל: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח כה), אבל אברם ידע כבר אז שאנשי סדום היו רשעים לזרים, וכבר בנקודה הזו אברם היה צריך לתהות מדוע אנשי סדום הרשעים לא מובאים למשפט?!

עונשם[עריכה]

פעמיים ניסה אלוהים ללמד את אנשי סדום לחזור מדרכם הרעה:

  1. הוא נתן לכְּדָרְלָעֹמֶר לנצח אותם ולהטיל עליהם מס וחוקים (חוקי נח, או חוקי חמורבי), ככתוב: "שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עָבְדו אֶּת כְּדָרְלָעֹמֶר" (ביאור:בראשית יד ד). זה לא עזר לחנך אותם.
  2. הם מרדו בכדרלעמר, ואדוני נתן לכְּדָרְלָעֹמֶר לנצח "ויִַּקְחו אֶּת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם ועֲַמֹרָה, וְאֶת כָּל אָכְלָם ויֵַּלֵכו"ּ (ביאור:בראשית יד יא). ואברם ומלכי-צדק מהללים את אלוהים על הנצחון (ביאור:בראשית יד יט) וגם זה לא חינך אותם. להפך, אנשי סדום חשבו שאלוהים הציל אותם בזכותם.

לבסוף לא נשארה לאדוני ברירה אלא להפוך את האדמה, להרוס את "גַן יְהוָה" ולגרש את הרשעים מנחלתם.