ביאור:בראשית כז מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כז מג: "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה."



קוּם בְּרַח, לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה[עריכה]

רבקה הורתה ליעקב לברוח מיד ללבן אחיה בחרן. לא נראה שיעקב קיבל את פקודת אמו. יעקב לא ברח ללבן, כנראה משום שהוא לא האמין שעשו רוצה להרוג אותו מיד או משום שהוא הרגיש מספיק חזק כדי להתגונן. יעקב לא הסכים לברוח מכנען ללא ברכת אביו ולבוא אל לבן כפושע נמלט, משום שזה יעיד על כך שיש לו מצפון מלוכלך.

יעקב לא ענה לאמו, ולכן רבקה הפעילה תוכנית אחרת שיצחק ישלח את יעקב לחרן.

בהמשך יצחק ישלח את יעקב רק עם תרמילו ומקלו. יעקב לא לקח עמו אנשים וגמלים נושאי כל טוב (השווה: ביאור:בראשית כד י). יצחק התכוון לנסות את יעקב הקטן (ראה: למה יעקב לא התחתן): לשלוח אותו חסר כל למסע ארוך וקשה כדי לראות אם אלוהים יציל את יעקב ויביא לו הצלחה. יצחק רצה לראות אם יעקב יחזור עם 'אייל' כשם שאלוהים זימן לו אייל בעקדתו. ואכן, יעקב הקטן חזר עם ארבע נשים, הרבה ילדים ועדר שלם של 'איילים'.

למעשה יעקב לא יצא לחרן בחוסר כל. היה לו את החינוך שקיבל מאמו ואביו, כמו כן קשרי משפחה בחרן. בני המשפחה בחרן אהבו את רבקה אמו, ובנוסף הם היו בעלי חוב למשפחת אברהם עבור ירושתו של תרח (שליש מהאדמה והצאן של תרח במותו) ועבור נדוניית רבקה שבתואל לא נתן לה כאשר התחתנה עם יצחק (חצי מהצאן של בתואל במותו). יעקב לא ידע זאת כי רבקה לא סיפרה לו, אך לבן ידע זאת, ולכן הוא נזהר לא ללחוץ על יעקב ללכת לבית משפט שפעל לפי חוקי חמורבי.