ביאור:בראשית כז מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כז מ: "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ."



וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד[עריכה]

יצחק לא בירך את יעקב בכוח צבאי, אך עשו בורך שהוא יהיה איש מלחמה החי על חרבו. יש כאן רמז לחיי מדבר, ואולי גם לכך שעמלק היה נכדו של נכדו של עשו (בראשית כו יב) שגרם צרות רבות לבני ישראל, עד כדי כך שעמלק נהפך לסמל הרוע העולמי. לא נראה שעשו נעשה עבדו של יעקב או שיעקב רדף את עשו. יצחק דיבר אל עשו בגוף שני: "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד", כלומר כל זה יהיה רק במהלך ימי חייו, וללא קשר ללאומים שיתפתחו משני האחים. עם זאת, בהמשך דברי יצחק התקיימו, ובני ישראל והאדומים נלחמו זה בזה במשך שנים רבות עד שבני ישראל ניצחו והכריחו את האדומים להצטרף לבני ישראל ונעשה שותף לגורלו של בני ישראל.

וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ[עריכה]

  • אלוהים אמר לרבקה: "ושְּׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדו;ּ ולְּאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (ביאור:בראשית כה כג) - כלומר, כל בן יהיה לאום והם ילחמו זה בזה, כאשר בכל פעם אחר ינצח ("יֶאֱמָץ"). אולם בסוף בני ישראל (היינו, "הצעיר") ינצחו את בני אדום.
  • יצחק רצה לבטל לאום אחד כדי למנוע מלחמות אחים. לכן הוא ואמר בברכתו ליעקב: "הֱוהֵ גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲוו לְּךָ בְּנֵי אִמֶּךָ" (ביאור:בראשית כז כט).
  • עכשיו, בלי לסתור את ברכתו הראשונה, יצחק מוסיף שבסוף תשתחרר, ככתוב: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, ופָּרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָאּרֶךָ".

כלומר יצחק מוותר על ניסיונו לחסל לאום אחד, ונותן את ברכת אלוהים לעשו: 'תהיו שני לאומים, תלחמו זה בזה, ובכל פעם אחר ינצח (עד שתתאחדו תחת שלטונם של בני יעקב).