ביאור:בראשית כז לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כז לז: "וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי."



וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי ?[עריכה]

יצחק גילה לעשו מה הוא נתן ליעקב. יצחק כבר אמר: "וָאֲבָרְכֵהוּ, גַּם בָּרוךְּ יִהְיֶה" (ביאור:בראשית כז לג) - כלומר, יצחק מדגיש שהוא אינו יכול לחזור בו.
יצחק מבקש עזרה מעשו ושואל אותו מה הוא יכול לתת לו עכשיו. כלומר, מה עשו מוכן לקבל? יצחק, בשאלתו הארוכה, גם השתהה עם מתן תשובתו כדי שיוכל להרהר בעניין.

יצחק מספר לעשו מה הוא נתן ליעקב:[עריכה]

  • "גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ" – אחיך יהיה הגביר בביתי, ואתה תהיה מתחתיו ותשמע לפקודותיו. כל רכושי יעבור עליו במותי.
  • "אֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים" - יצחק מקודם אמר: "וְיִשְׁתַּחֲוו לְּךָ בְּנֵי אִמֶּךָ", עכשיו הוא מפרש את דבריו ומסביר ש'השתחוות' משמעותה 'עבדות לאדון'. כך גם פירשו בני יעקב את חלומו של יוסף: "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי", הרי הם ענו ליוסף: "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ" (ביאור:בראשית לז ז).
  • "דָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו" – יצחק רמז לנתינת אדמתו ליעקב, אדמת כנען שהובטחה לו, אחרת מה הבעיה שאלוהים ייתן דגן ותירוש גם לעשו באדמתו שלו?
  • יצחק לא סיפר שהוא נתן ליעקב את הברכה: "אֹרְרֶיךָ אָרורּ, ומְּבָרְכֶיךָ בָּרוךְּ" - כך עשו לא ידע ולא היה כפוף לברכה הזו, הן לשטום זה כמו לארר ולקלל, ולרצוח זה יותר גרוע מלקלל.

רש"י מסביר שלעשו לא היתה סיבה להתאמץ ולאסוף רכוש כי מעכשיו כל רכושו שייך ליעקב, הרי הוא עבדו. אולם, לא נראה שהברכה התקיימה ושעשו נמנע מלאסוף רכוש. לעשו היה רכוש רב בהר שעיר, ולכן עשו סירב לקבל מתנות מיעקב ואומר: "יֶשׁ לִי רָב אָחִי" (ביאור:בראשית לג ט) וגם רכוש רב (בראשית לו ו).

יצחק לא ידע מה לתת לעשו כדי לרצות אותו כי לדעתו לא נשאר לו רכוש נוסף לתת.

חוקי חמורבי[עריכה]

  • חוקי חמורבי מספר - 117 איש בעל חוב יכול למכור את בנו לעבדות אך רק למשך שלוש שנים.
  • חוקי חמורבי מספר - 165 אב יכול לתת מתנה כרצונו לבנו האהוב בשטר חתום או בנוכחות עדים.
  • חוקי חמורבי מספר - 171 בן אמה יצא לחופשי במות אביו ולא יהיה עבד לאחיו.

כל שיצחק היה יכול לעשות לפי החוק זה למנות את בנו לגביר על אדמתו, צאנו וכל רכושו או להדיח בן מירושתו. לא היתה ליצחק רשות לשעבד בן אחד לאחיו. הדרך היחידה לכפות פעולה לא חוקית זה בכוח ואלימות.

יצחק רצה למנוע מלחמות בעתיד[עריכה]

לפי הבטחת אדוני לרבקה שני הלאומים יחיו אחד ליד השני וילחמו זה בזה, כדברי אדוני: "ולְּאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" (ביאור:בראשית כה כג).
לפי ברכת יצחק, בנו המבורך יירש הכל: אדמה, רכוש, משפחה - והאח השני יהיה עבד או יאלץ לברוח לגלות. כנראה יצחק רצה למנוע את המלחמה בין הלאומים שיצאו מבניו.
אולם נבואת אדוני לרבקה התקיימה בסוף. יעקב גלה מכנען וחזר חזק ועשיר. עשו גלה מכנען והתנחל בהר שעיר, נחלתו. ואכן, בעתיד היו מלחמות בין האדומים לבני ישראל, שני הלאומים שהתפתחו מהאחים, עד שהאדומים התייהדו והפכנו לעם אחד.