ביאור:בראשית כז כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כז כה: "וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ."



וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי[עריכה]

יצחק ביקש מבנו להגיש לו את אוכל. יעקב לא ענה, אבל הגיש את האוכל. לפחות בתגובה לבקשה הזאת יעקב לא הצטרך לשקר, הרי גם הוא בנו של יצחק. יצחק אומר "וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי" ולא 'ואכלה מצידך, בני'. יצחק מדבר לאיש לפניו כאילו שהאיש הזה היה השליח של עשו בנו שצד והכין אוכל. אפשרי שיצחק חשב שעשו יבוא מאוחר יותר, לאחר הארוחה.

תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי[עריכה]

הברכה שיצחק עומד לתת ליעקב היא לא ברכת אלוהים לאברהם וזרעו. יצחק רצה לתת ברכה אישית לעשו בנו ולהוריש לו את כל רכושו.

יצחק נתן ליעקב את ברכת אלוהים לאברהם מאוחר יותר, כאשר יעקב יצא לחרן לשאת את בתו של לבן, ככתוב: "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ ולְּזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" (ביאור:בראשית כח ד).

יצחק נותן את ברכת נפשו ואת ירושתו.

לְמַעַן / בַּעֲבוּר[עריכה]

למען, בעבור, בגלל, בזכות. יצחק רוצה לתת בתמורה למשהו.

חוקי מתנות. לפי חוקי חמורבי יצחק היה רשאי לתת מתנה כרצונו לבנו האהוב (חוקי חמורבי מספר 65). בנוסף, המתנה חייבת להינתן עם שטר מכר בכתב או בנוכחות עדים. לפי (חוקי חמורבי מספר 171, אב אינו יכול להפוך את בנו לעבד לאחיו. יש לציין, שניתן לבטל הבטחה למתנה בתנאים מסוימים.

בחוקי חוזים שני הצדדים חייבים לתת משהו כדי שחוזה מחייב ייווצר, אחרת זאת רק מתנה שאפשר לבטל. יצחק מתעקש שעשו יעשה משהו מוגדר ביותר: יביא לו מאכל מסוים הידוע לשניהם, ורק לאחר שהוא יאכל אותו, הוא ייתן לעשו בתמורה זכויות וברכה. לפי חוקי חוזים חובה למלא את כל התנאים בדיוק. במידה וצד אחד לא קיים את כל התנאים אין חובה על הצד השני לקיים את התחיבותו. כאן יצחק לא ביקש דבר מיעקב, לכן לא נוצר חוזה עם יעקב אפילו שיעקב הביא אוכל ליצחק, וכל מה שיעקב קיבל במרמה אינו שריר. עשו קיים את דברי אביו, אבל יצחק לא אכל את אשר הביא לו עשו כי הוא כבר היה מלא מהאוכל שיעקב הביא לו. מכאן שעשו לא מילא את בקשת יצחק, וגם הוא לא זכאי לתמורה שיצחק הבטיח לו.

חוקי מרמה וטעות. אדם שמקבל רכוש בהתחזות ומרמה אינו זכאי להחזיק ברכוש. לכן יעקב לא קיבל רכוש מיצחק, ולכן יעקב לא דרש את רכושו של יצחק או שעשו יהיה עבדו.

הַגִּשָׁה לִּי[עריכה]

לא ברורים מנהגי האכילה בתקופה ההיא. עם זאת, אברהם האכיל את שלושת אורחיו, לוט האכיל את שני המלאכים שבאו לסדום, לבן ובתואל האכילו את עבד אברהם ואת אנשיו, ועשו ביקש מיעקב שיגיש לו מהנזיד שהכין, ככתוב: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" (ביאור:בראשית כה ל). אולם כאן יצחק ביקש שיגישו לו את האוכל כאילו שהוא חולה המרותק למיטתו שאינו יכול לשרת את עצמו, או לחילופין, יצחק התנהג כמלך ונתן לבנו לשרת אותו ולהגיש לו אוכל. או שהגשת האוכל היתה התשלום עבור הירושה שיצחק עמד לתת לעשו - משהו תמורת משהו.