ביאור:בראשית כז מה
בראשית כז מה: "עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז מה.
ראו חזרתו של יעקב
וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם
[עריכה]וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ
[עריכה]רבקה הסירה את האחריות מעצמה על ידי כך שאמרה: "אֲשֶׁר עָשִׂיתָ", ולא 'אשר עשינו'. אבל יותר טוב כך. עדיף שיחשבו שיעקב עשה הכל לבדו, וכך רבקה נשארה אשת אמונים של יצחק.
שָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ
[עריכה]עוד מילות הרגעה.
במשך עשרים שנה יעקב שהה אצל לבן, ובכל הזמן הזה רבקה לא שלחה לקרוא לו.
ייתכן שרבקה ידעה שכך טוב יותר: יעקב נשוי, יש לו 11 ילדים ובת, הוא עובד קשה ומתעשר, הוא מקים צבא חזק. אלוהים העניק ברכה לו וללבן. רבקה לא היתה צריכה להתערב.
אלוהים זכר את יעקב, וכשהגיע הזמן אלוהים הודיע ליעקב לחזור לכנען.
יש שאומרים שרבקה שלחה את "דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה" (ביאור:בראשית לה ח) לקרוא ליעקב לשוב לכנען, אבל המינקת נפטרה אחרי הזבח בבית-אל ולפני שרחל ילדה את בנימין, ויעקב לא מיהר להגיע לאמו. לא ברור מתי רבקה מתה, אבל לא נאמר שיעקב היה נוכח בקבורתה.
לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד
[עריכה]"אֶשְׁכַּל" - שורש 'ש-כ-ל' - איבד אדם קרוב שמת, אִבֵּד, אָבֵל (מילוג) - ראו: "רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ [מתו או אבדו], וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי" (ביאור:בראשית לא לח).
הדגש במילה הוא על הצער והאבל של אדם חי, שהיקר לו מת או אבד ולא ישוב. מבחינתו האחר מת.
לאחר שרבקה הודיעה ליעקב, "וְאַהַרְגָה, אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (ביאור:בראשית כז מא), נוצרה סכנה שיעקב יבצע את "הבא להורגך השכם להורגו", ויהרוג את עשו.
לפי החוק: הרוצח איש, יומת. לכן אם יעקב או עשו יימצא מת, מכל סיבה שהיא, יחשדו באחיו וגם הוא יומת או יברח. הפתרון היחיד היה להפריד ביניהם עד שהם ישלימו או ירגעו.
רבקה לא מדברת על פציעה שמגבילה את האדם, אלא על מוות שמחסל כל סיכוי ליורש שיקים לאום.
קשה להבין איך רבקה חשבה שאחד הבנים יהרוג את אחיו, וישפט למוות והיא תאבד את שניהם, הן אלוהים אמר לה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" (ביאור:בראשית כה כג), ולשניהם אין עדין יורש. נראה שרבקה התלבטה מי חזק יותר: הנבואה מאלוהים או בחירה חופשית של בני האדם.
נראה שרבקה, שזכתה שאלוהים ידבר איתה, לא התכוונה ששני בניה יומתו, אלא שהם יריבו, ויברחו מהמחנה, כל אחד לכיוון אחר והיא תאבד את הקשר עם שניהם ותשאר אבלה, לכן היא מוסיפה: "וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי, חָרָנָה" (ביאור:בראשית כז מג), כך שהיא תדע את מקומו ותדע שהוא מוגן, ומוסיפה "עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ, וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ, וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם".
תוספת המילים "יוֹם אֶחָד", מראה שלא יהיה משפט לרוצח, כי זה יקח יותר מיום אחד, אלא אם תהיה פה נקמה מידית ללא משפט. לא נראה שבמחנה היו בני משפחה שמסוגלים להרוג את עשו באלימות או לפקוד זאת - לא רבקה ולא יצחק. לכן המילים - "יוֹם אֶחָד" מראות שהכוונה ששניהם יעלמו יאבדו ביום אחד ולא נודע מקום המצאם, וכך רבקה תתאבל על שניהם כל ימי חייה.
תגובת יעקב?
[עריכה]יעקב לא מגיב לדברי רבקה, ולא בורח ללבן. יעקב לא הגיב כשם שהוא לא הגיב לברכת יצחק. הוא לא הודה לרבקה ולא התווכח. הוא פשוט שמע ולא עשה כלום.