ביאור:בראשית כז כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כז כז: "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה."



וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ[עריכה]

יעקב התרחץ ולבש את בגדי הילדות של עשו כדי למנוע מיצחק לזהות את ריח הכבשים שדבק בגופו ובבגדיו של יעקב. יצחק הריח את הבגדים והחליט שהוא מריח את ריח השדה. עכשיו יעקב עבר את הבחינה האחרונה ויצחק היה מוכן לברך אותו.

וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה[עריכה]

ברכת יצחק מתחילה במילים: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה". החלק הזה מעניק לעשו ברכה מאלוהים לעבודתו בשדה המבורך. הברכה ממשיכה בתיאור עבודת השדה, ככתוב: "וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (ביאור:בראשית כז כח). יצחק לא מזכיר צאן ובקר בדבריו. הברכה הזאת תתאים לבני ישראל בתקופה שהם יהיו עובדי אדמה בכנען. יצחק בירך את עשו - "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה" - אין סימוכין לכך שאדוני בירך את ריח השדה. הברכה מעלה מספר שאלות:

  • האם זה 'עשו' או 'השדה' שבורכו על ידי אדוני?
  • האם זאת הסיבה שיצחק אהב את עשו? האם יצחק סלד מריח הכבשים?
  • האם הדחייה שריח הצאן עורר ביצחק גרמה לכך שהוא ישכנע את עשו להיות "אִישׁ שָׂדֶה"? (ביאור:בראשית כה כז).{{הערה|בהמשך גם עשו גידל צאן, ככתוב: "ויִַּקַּח עֵשָׂו ... וְאֶת מִקְנֵהו וְּאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ" ([[ביאור:בראשית כו ו]). }}
  • האם יצחק אהב את עשו בגלל שהוא נעשה לאיש שדה (ביאור:בראשית כה כח) ומבחינתו זה סימן לברכת אלוהים?

אדוני העדיף רועי הצאן על פני עובדי אדמה:

  • בסיפור קין והבל, ללא הסבר, נאמר שאלוהים העדיף את המנחה מהצאן על פני המנחה מפרי האדמה, ככתוב: "וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" (בראשית ד ד).
  • על אברהם נאמר: "ויַהוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד ויִַּגְדָּל; ויִַּתֶּן לוֹ צֹאן ובָּקָר" (ביאור:בראשית כד לה). אפילו שאברהם קנה שדה ליד מערת המכפלה, אף פעם לא נאמר שהאבות עיבדו את השדה הזה.
  • רבקה נבחרה כי היה היתה רועת צאן ממשפחת רועי צאן, כאשר היא הראתה נכונות להשקות את הגמלים של עבד אברהם (ביאור:בראשית כד מו).
  • על יצחק נאמר: "מִקְנֵה צֹאן ומִּקְנֵה בָקָר" (ביאור:בראשית כו יד), אולם יצחק רצה להיות עובד אדמה, ככתוב שיצחק יצא "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" (ביאור:בראשית כד סג), ונעשה איש שדה בזמן שהתגורר בגרר (ביאור:בראשית כו יב).
  • עושרו של יעקב בא מעבודת הצאן. על יעקב נאמר: "ויְַהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת" (ביאור:בראשית ל מג). למרות שיעקב קנה חלקת שדה מחמור אבי שכם (ביאור:בראשית לד יט), הוא לא נשאר שם זמן רב ולא עבד בשדות.
  • על עם ישראל נאמר: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן ובָּקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות יב לח).

המצרים תיעבו את רועי הצאן[עריכה]

המצרים תיעבו את רועי הצאן. למרות שרעיית צאן הביאה רווח טוב, אנשים לא רצו להיות רועים. ישנם דוגמאות רבות לסלידתם של אנשים מרועי צאן:

  • המצרים תיעבו את ריח הצאן של העברים בגלל שהם היו רועי צאן, ככתוב: "כִּי לֹא יוכְּלוןּ הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מג לב), "כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן" (ביאור:בראשית מו לד).
  • אנשים העדיפו לא לעבוד כרועי צאן בגלל עומס העבודה והריח הרע של הצאן. יעקב נוזף ברועים "הַשְׁקו הַּצֹאּן ולְּכו רְּעו"ּ (ביאור:בראשית כט ז) כאילו שהם התעצלו בעבודתם.
  • לפרעה היה מקנה, אך לא היו לו רועים טובים. לכן פרעה ביקש מיוסף: "וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי" (ביאור:בראשית מז ו).
  • יוסף מתלונן על אחיו שלא היו חרוצים בעבודתם, ככתוב: "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן ... וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (ביאור:בראשית לז ב).
  • לעומת רועים אחרים שלא התעשרו, יעקב התאמץ מאוד והצליח בעבודת הצאן, ככתוב: "ויִַּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד; ויְַהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת ושְּׁפָחוֹת ועֲַבָדִים וגְּמַלִּים וחֲַמֹרִים" (ביאור:בראשית ל מג).
  • עבד אברהם היה מודע שנשים סולדות מרועי צאן ושיהיה קשיים למצוא אישה ליצחק שהיה רועה צאן. לכן עבד אברהם חיפש בת של רועה צאן. לבן שאל את רבקה: " הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶהּ" (ביאור:בראשית כד נח). הוא רצה לוודא שרבקה מוכנה להתחתן עם רועה צאן למרות הריח הרע.
  • למרות עושרו של לבן מהצאן, אנשים לא רצו להתחתן עם בנותיו. לכן לבן אמר ליעקב: "טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר" (ביאור:בראשית כט יט). ואכן, לאה לא התחתנה במשך שבע השנים שיעקב עבד עבור רחל.

ייתכן שכתוצאה מהריח, עם ישראל ישב בדד ולא התערב במצרים. ענן הריח שמר עליהם בבדידות. כאשר בני ישראל חזרו לכנען הם הפכו לאנשי שדה, איבדו את הריח הדוחה, והתחילו עם נישואי תערובת עם אנשי כנען.