ביאור:בראשית כט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית כט ז: "וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה[עריכה]

לא נאמר באיזו שעה יעקב בא לבאר. אולם מדבריו "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל" ניתן להבין שמדובר בשעות הבוקר, לפני הצהריים.

מה אמר להם יעקב?[עריכה]

השקו את הצאן, לכו ורעו.

  • בבוקר הטל יורד על הצמחים, ואם הצאן יאכל בבוקר מוקדם, לפני חום היום, הצאן יקבל מים ולא יהיה צמא.
  • אם הצאן יאכל בבוקר הוא יעלה גרה במשך היום בצל.

מה יעקב רצה?[עריכה]

רק לפני רגע יעקב שמע מהרועים: "וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹאּן", אולם יעקב עדיין לא ראה שהיא יפה.

  • יעקב רצה לפגוש אותה לבד.
  • יעקב לא רצה שהם יגידו לה שהוא חיפש את אביה.
  • רחל היתה מגיעה בכל מקרה לפני שהם היו גומרים להשקות את הצאן, אבל יעקב רצה שהרועים יהיו עסוקים.
  • יעקב רצה להראות שהוא לוקח מנהיגות ופיקוד על הרועים שבעתיד יעבדו בשבילו.
  • יעקב התחיל להתכונן להסיר את האבן לבדו - הוא כנראה הבין שהוא יהיה מסוגל לדחוף ולגלגל את האבן בכוחות עצמו.
  • יעקב רצה שרחל תסיים מהר עם השקיית הצאן ותהיה חופשיה לדבר איתו או לרוץ לביתה.
  • יעקב הבין שרחל אינה נשואה או אפילו מאורסת - הוא רצה שהיא תקבל רושם ראשוני טוב עליו.
  • רבקה נבחרה כי היא השקתה את גמליו של עבד אברהם, יעקב רצה להיבחר בזכות כך שהוא ישקה את צאן לבן ויקל את העבודה על רחל.