ביאור:בראשית מו לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית מו לד: "וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מו לד.

אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ[עריכה]

וַאֲמַרְתֶּם[עריכה]

יוסף אמר לאחיו להגיד: "אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ"
ומסביר להם מה תוכניתו: "בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן"
וממשיך להסביר "כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן". כמובן שאת זה אסור להם להגיד לפרעה. פרעה יודע את זה אבל אין צורך להעליב את עמו.

יוסף אומר לאחיו בדיוק מה להגיד - לא להחסיר מילה ולא להוסיף מילה. מאוד חשוב ליוסף שהם לא יתחילו לספר את כל תולדות חייו, ואת החלום שהשמש והירח ישתחוו לו - חלום שפרעה יבין שאלוהים הודיע ליוסף שהוא ישלוט באלי מצרים, וזה היה מכעיס את פרעה והורס את תוכניתו של אלוהים.

יוסף מלמד אותנו שכאשר הולכים לרשות, צריכים להתכונן מה להגיד ולא לחרוג אפילו במילה אחת, כי "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (ביאור:משלי יח כא), וגם "שכל המוסיף גורע" (סנהדרין כט א).

אַנְשֵׁי מִקְנֶה ... רֹעֵה צֹאן[עריכה]

יוסף אומר להם להגיד שהם "אַנְשֵׁי מִקְנֶה", הנה לפרעה עצמו יש מקנה (ביאור:בראשית מז ו). אבל יוסף אוסר על אחיו להגיד שהם "רֹעֵה צֹאן", כי "תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן", אבל.
מה ההבדל בין אנשי מקנה ורועי צאן?

  • "אַנְשֵׁי מִקְנֶה" הם אנשים נכבדים העוסקים במקנה, חיות הנקנות ונמכרות. מקנה כולל את כל חיות הבית המבויתות. מקנה לרוב מתיחס לפרות ופרים, שהם בעלי ערך גדול מאוד, אולם זה כולל גם כבשים, עיזים, גמלים, סוסים, חמורים, (חזירים) וכל שאר חיות הבית. לפרעה עצמו היו פרות כפי שהוא חלם בחלום הראשון (המעיד שהנושא הזה של פרות יותר חשוב לו מאשר השיבולים): "וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ" (ביאור:בראשית מא ב).
  • "רֹעֵה צֹאן" הם שכירים העובדים בצאן וכבשים. הם לא בעלי הצאן הזול יותר שהוא "תוֹעֲבַת מִצְרַיִם" בגלל הריח הרע, והפגיעה בשדות מהכבשים שאוכלים את הצמח עד השורש, והורגים אותו שלא ימשיך לצמוח.

האחים לא הבינו את ההבדל, וכאשר הם באו לפני פרעה הם נבהלו, ולא אמרו את דברי יוסף, אלא אמרו: "רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ" (ביאור:בראשית מז ג). למזלם יוסף כבר אמר לפרעה: "אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם, בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן" (ביאור:בראשית מז א), וכך פרעה התעלם מדברי האחים וענה את צפיותיו: "וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי" (ביאור:בראשית מז ו).

גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ[עריכה]

יוסף רומז לאחיו להתרכז במקנה בלבד, וכל החינוך והנסיון בחיים שיש להם זה רק 'מקנה'. אין להם נסיון במלחמה (למרות שיעקב ניצח את עשו ללא קרב, ושמעון ולוי כבשו את שכם.), והם לא יודעים לעבוד בשדה ולהתחרות במצרים.

כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן[עריכה]

כבר נאמר שהמצרים לא רצו לשבת קרוב לעברים "כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מג לב). מה היו הבעיות עם רועי צאן:

  • הצאן נכנס לשדות של השכנים ופוגע ביבול. ראה חוקי חמורבי מספר 57.
  • הכבשים מסריחים את האויר, את האדמה ואת האנשים שעובדים בהם בגידול ובשחיטה.
  • הכבשים מזהמים את המים שזורמים בנחלים ואנשים בהמשך הנחל סובלים. (ראו משל הטלה והזאב של קרילוב.)
  • המקנה נפגע במחלות ומעביר חלק מהמחלות לאנשים.
  • גניבות של הצאן יוצרות מתח ואלימות בקהילה.
  • חוקי חמורבי מקדישים הרבה מאוד חוקים לרשלנות בנושאי גידול כבשים.

חששותיו של יוסף[עריכה]

יוסף הגביל את אחיו להגיד "אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ" ולא יותר.
יוסף חשש:

  • שהאחים יהיו גאים לספר לפרעה, שאחיהם הצעיר, יוסף, כבר מילדות, חלם "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (ביאור:בראשית לז ט). פרעה יבין שיוסף חולם להיות מעל אלי מצרים ומעליו. סיפור כזה היה גורם צרות כבדות ליוסף ולתוכניתו של אלוהים.
  • אם הוא יזהיר אותם לא לספר על החלום, אז הוא יעניק לאחיו ולכל אחד ממשפחתו את היכולת לאיים עליו ולסחוט אותו.

לכן יוסף מסביר את דבריו כאילו שזה יגרום שהם יזכו לשבת בארץ גושן.

בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן[עריכה]

יוסף בחר את גושן למשפחתו.
כנראה המקום היה בדלתא של הנילוס, באזור צפונית מהבירה. המקום לא היה מיושב והיה שורץ תנינים ויתושים בביצות הטובעניות.
לפרעה לא היתה הכנסה מהאזור הזה ואנשיו לא ניסו להכנס וליבש את הביצות לחקלאות. ייתכן שההצפות השנתיות היו גדולות מדי, והגאות והשפל בים הביאו לאזור מי מלח.

עבור רועי הצאן והבקר המקום היה אדיאלי - שפע מקום, שפע מים, שפע שמש, וצמחיה טובה.
פרעה שמח לתת להם לעבוד בשבילו, ליבש את הביצות, לארגן את השטח לגידול בקר וצאן, ולהעשיר את מצרים בתוצרתם.