ביאור:בראשית לז ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לז ט: "וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי."



חלומו השני של יוסף[עריכה]

בקריאה ראשונה החלום נראה דומה לחלומו הראשון (האלומות), המתפרש כנבואה על כך שכל האחים ישתחוו לו.

אולם, כבר יעקב הקשה: "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ, הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ שהרי כבר מתה וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה?". ובפסוק הבא נאמר "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" - יעקב לא חשב שפתרונו של החלום הוא שכל המשפחה תשתחוה ליעקב, אלא פתרון אחר שהוא עדיין לא גילה.

בבראשית רבה פד יא מובא פתרון החלום:

אמר ר' יצחק: כך אמר יהושע לשמש: עבד ביש רע שכמותך! לא קניין כספו של אבא אתה?
לא כך ראה אותך אבא יהושע הוא מצאצאי יוסף בחלום ככתוב:
"והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי"? אף אתה דום לפני!
שנאמר: "אז ידבר יהושע... ויאמר לעיני ישראל: שמש בגבעון דום, וירח בעמק אילון".
מיד: (יהושע י יג): "וידום השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר".

אחד עשר הכוכבים המשתחווים - אינם אלא שבטי ישראל העומדים משתאים נוכח החיזיון המופלא המתחולל כעדות הכתוב "לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל".

גם הביטוי החותם את המעמד: "הלא היא כתובה על ספר הישר" מתפרש לאור זאת: כבר לימדונו חז"ל כי "ספר הישר" הינו (עבודה זרה כה א): "ספרם של אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים".

נבואת יציאת מצרים[עריכה]

(אילן סנדובסקי)
יעקב הרגיש שפתרונו להמליך את יוסף על כל משפחתו אינו טוב, לכן נאמר: "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (ביאור:בראשית לז יא). גם רש"י חשב שמשהו חסר, הן רחל אימו כבר מתה?
ואם תאמרו רחל אימו היתה בחיים ובנימין לא נולד, אז לא היו 11 אחים אלא רק עשר, ויוסף עצמו.
ואכן כאשר יעקב נפגש עם יוסף, יעקב לא השתחווה ליוסף, ככתוב: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה, וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד" (ביאור:בראשית כו כט). עד מותו יעקב חשב שהחלום השני של יוסף יתגשם כאשר הוא ישתחווה לבנו, ולכן הוא התאמץ לא להשתחוות, ולכן הוא נישל את מנשה מבכורתו. כאשר יעקב השתחווה על המיטה (ביאור:בראשית מז לא), זאת היתה תנועת תודה לשבועתו של יוסף לקבור אותו במערת המכפלה, ולא נתינת כבוד לשליט.

רגע התגשמות נבואת יוסף
הפתרון המתאים ביותר לחלומו השני של יוסף הוא יציאת מצרים: שם אלוהי מצרים, אל השמש און ואלת הירח או הלבנה, ואחת עשרה כוכבי הלכת במערכת השמש, שסימלו את אלי מצרים, ישתחוו לאדוני אלוהינו, ויכירו בגדולתו.

ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר ..." (שמות יב א) "... וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהוָה" (שמות יב יב) - וה' בפרוש אומר שהוא יעשה שפטים באלוהי מצרים והם ישתחוו לו ויכירו בגדולתו כפי שאמר פרעה: "וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם. גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם אֹתִי" (שמות יב לא-לב) לפני אדוני אלוהיכם. ועוד מההתחלה ה' ידע שזו תוכניתו באומרו ליעקב: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (ביאור:בראשית מו ד).

המכות ובעיקר ההחלמה המהירה נועדו לעשות צחוק מתריסר אלוהי מצרים, כדי שבני ישראל יכירו בגדולתו ובחוזק ידו של אלוהים:

  1. אל הנהר (סובק בדמות תנין), המטה של אהרון אכל אותו (שמות ז יב). אנשים לא נפגעו מההצגה הזאת.
  2. אלת היאור (נפתוס, הנילוס הוא זעתה) קיבלה דם. האנשים חפרו בורות ליד היאור ושתו (שמות ז כד).
  3. אלת הלידה (חקת בדמות צפרדע) שרצה צפרדעים. פרעה היה מוכן לסבול יום אחד נוסף (שמות ח ו).
  4. אלת המזיקים (מאפדת בדמות חתול) קיבלה כינים. היו כינים באדם ובחיה.
  5. אלת החקלאות (רננת) קיבלה ערוב, חרקים מזיקים או חיות רעות.
  6. אל המקנה (אפיס בדמות פר) קיבל דבר. רק המקנה נפגע (שמות ט ג).
  7. אלת הקסם והרפואה (איסיס) קיבלה שחין, מחלת אבעבעות על העור, באדם ובמקנה (שמות ט י).
  8. אל הסערה (סת) קיבל ברד כבד. משה הזהיר את פרעה להכנס לבתים כדי לא להפגע (שמות ט יט).
  9. אל התבואה (נפר) קיבל ארבה, שאכל את השדות והעצים.
  10. אל השמש (רע) ואל הירח (חונסו) קיבלו חושך, לשלושה ימים ולילות (שמות י כג).
  11. אל מצרים (פרעה) קיבל מכת בכורות. פרעה והמצרים נפגעו, ובכל בית היה לפחות מת אחד (שמות יב ל).

ביחד אחד עשר (11) מכות לתריסר אלי מצרים.

משתחווים לי - 'לי' הוא אלוהים ולא יוסף[עריכה]

״משתחווים לי״ לא מחייב שיוסף ראה את גופו ואת השמש והירח משתחווים לו. יוסף ראה את המראה בעיניו, בחלום, כמשל, יוסף ראה את אלוהי מצריים משתחווים ״לי״, לאלוהים, ולא ליוסף.

ברכת יעקב לאפרים[עריכה]

בבראשית רבה ו יד נאמר על ברכת יעקב לאפרים,

(בראשית מח יט): "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא גויים" –
זה יהושע שהוא מעמיד חמה ולבנה שהם שולטים מסוף העולם ועד סופו.

ובכך מוסבר: "ואביו שמר את הדבר", עד סוף ימיו.

ברכת משה ליוסף[עריכה]

(דברים לג יד): "וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים"

אותם שמש וירח שנעצרו לכבוד זרעו של יוסף, גם ימתיקו את נחלת שבטו.

סיכום[עריכה]

אף אנו: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" ועוד צופיות עינינו להגשמת חלומו של יוסף גבוה מעל גבוה, כצפון בנבואת ישעיה (ישעיהו כד כג) הממתיקה לנו סוד:

וחפרה הלבנה ובושה החמה
כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים
ונגד זקניו כבוד.

מקורות[עריכה]

חנן פורת, "החלום הגדול מכולם", 'באהבה ואמונה' פרשת וישב תשס"ז, 'מעט מן האור' פרשת וישב תשס"ח, וכן בספר 'מעט מן האור' על בראשית עמ' 292


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:חלום יוסף הוגשם על ידי יהושע