ביאור:בראשית לז ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לז ו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי."



שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה[עריכה]

יוסף החמוד, כל כך בטוח שאלוהים מדבר עליו, מבקש בכבוד שאחיו יקשיבו לו "שִׁמְעוּ נָא". בחלום הבא יוסף לא מבקש רשות לדבר ושהם יקשיבו, ככתוב: "וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו" (ביאור:בראשית לז ט)

יוסף לא בוחר את אחד האחים או חברים אחדים כדי לספר להם. הוא לא מנסה ליצור קואליציה נגד האחרים, הרי אלוהים הבטיח לו גדולה מעל כולם ביחד.
יוסף לא צועק מרחוק כמו יותם (שופטים ט ז).

הַחֲלוֹם הַזֶּה[עריכה]

יוסף מנסה להשמיע את חלום הנבואה שלו לכל אחיו.

יוסף לא הכריז שאלוהים דיבר איתו ישירות, ולא דרש שאחיו יתחילו לקיים את חלמו כפקודת אלוהים. יוסף ממעיט בחשיבות דבריו כאשר הוא הגדיר את דבריו כחלום חסר חשיבות, אולם בעקיפין יוסף במבקש מאחיו לעזור לו לפתור את החלום, ולהצטרף במימושו של החלום.