לדלג לתוכן

ביאור:בראשית לז כג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית לז כג: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לז כג.


ראו: תהליך מכירתו של יוסף לעבדות

וַיַּפְשִׁיטוּ

[עריכה]

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו

[עריכה]

יוסף בא בעצמו. האחים לא הלכו לקראתו או רדפו אחריו. הוא בא בתמימות ללא פחד וחשש. הוא לא הבין דבר.
לפני שיוסף פתח את הפה להגיד משהו, הם הקיפו אותו, אחזו אותו והפשיטו אותו בצורה מסודרת.

וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף

[עריכה]

ייתכן שיוסף היה רגיל שישרתו אותו ויעזרו לו להתפשט, ואחרי הליכה ארוכה בשדות הוא היה חם ומזיע. למרות שהם באזור חם והבור התיבש ממים, יוסף הבין שמצבו הוא רע מאוד. האחים הפשיטו אותו מכותונת הפסים. הם לקחו ממנו את סמל דרגתו הגבוהה: כבנו האהוב של אביהם וכנכבד עליהם. האחים הורידו אותו לדרגת עני ועבד.

משחק מילים: ויפשיטו - וישפטו - כמובן שזה רק מקרה, אבל היה אפשר לבחור מילה אחרת במקום ויפשיטו, לדוגמא: ויורידו, ויסירו, ויקרעו, ויתלשו, וימשכו,...

אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו

[עריכה]

יוסף לבש את כותונת הפסים שלו, כי נאמר "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק" (ביאור:בראשית לז יח) ועם כותונת הפסים היה קל לזהות אותו מרחוק. יוסף נהנה מכותנתו ורצה להציג אותה לראווה.

וַיַּפְשִׁיטוּ

[עריכה]

יוסף ראה מי מהאחים תקפו אותו, החזיקו בו, הפשיטו אותו, ואחר כך לקחו והשליכו אותו לבור (ביאור:בראשית לז כד).
לנו לא מספרים מי הם היו, וגם יוסף לא מדגיש מי היו האחים האלה, אולם סביר שאלו היו לפחות שנים.

  • סביר שאלו היו בני השפחות, בגלל שיוסף כבר הוציא את דיבתם רעה, והם כעסו ושנאו אותו (ביאור:בראשית לז ב). להם היתה סיבה לפגוע בו, כי הם חששו מנקמתו במידה והוא יהיה השליט של המשפחה. בנוסף, לפי התנהגות יוסף הם הבינו שיוסף חושב שכל רכושו של יעקב שייך רק לבנות לבן, כפי שקבע לבן בגלעד, ולכן בני השפחות לא יקבלו דבר במות אביהם, כי כל הרכוש שייך רק לבני רחל ובני לאה.
  • וגם בהמשך, יוסף לוקח רק חמשה אחים להציגם לפרעה, ככתוב: "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה" (ביאור:בראשית מז ב), וסביר שהוא לא לקח את בנימין וארבעת בני השפחות כדי לא להסתכן איתם, וייתכן להענישם.