ביאור:בראשית לז טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לז טו: "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ."



תֹעֶה בַּשָּׂדֶה[עריכה]

בַּשָּׂדֶה[עריכה]

שדה, הוא אזור זרוע שגדלה בו תבואה או צמחים אחרים. שדה זה לא דרך או שביל. שדה זה לא מקום ללכת ולפגוע בצמחים.

תֹעֶה בַּשָּׂדֶה[עריכה]

יוסף היה איש אחראי ולא היה מוכן לוותר ולחזור לאביו ולספר לו שהוא הלך את כל הדרך לשכם, ואחיו אינם בשכם. יוסף החליט לחפש אותם והתחיל לתעות ולהסתובב בשדות אולי הוא ימצא אותם.
יעקב ממשיך ועושה קיצורי דרך בשדות כדי למצוא את אחיו.
היה יותר טוב לטפס להר ולראות את הסביבה, או ללכת לעיר ולשאול. אבל יוסף נשאר בשדות וחיפש. ייתכן שהוא פחד להכנס לעיר, אבל הוא לא פחד להמשיך ללכת עם כותונת הפסים שלו.

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ[עריכה]

למזלו (הטוב או הרע?), איש ראה אותו פוגע בשדות והבין שהנער איבד את דרכו ומחפש משהו.

וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ[עריכה]

באדיבות, האיש הבין שהנער המכובד הזה מחפש משהו, כי לבטח מה שהוא מחפש לא נמצא בשדה. בהמשך, יוסף יספר לאיש שהוא מחפש את אחיו הרועים, והאיש מיד יודע במי מדובר ושהוא שמע אותם מדברים. ניתן להבין שהאיש הזה זיהה את יוסף וידע מי הם אחיו, והיה מספיק קרוב לאחים כדי לשמוע לאיפה הם מתכוננים ללכת.

תֹעֶה[עריכה]

יוסף היה השה התועה שעמד לעלות לעולה. הוא נותק מאביו, לא מוצא את אחיו, לא מבין מה קורה סביבו וחייו יעברו שינוי דרמטי תוך זמן קצר מאוד.