ביאור:בראשית לז טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לז טז: "וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים."



אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ[עריכה]

יוסף עונה בכבוד, אולם מי יודע מי הנער הזה, ומי יודע מי הם אחיו?

רשי"י מפרש שהאיש היה המלאך גבריאל. אחרת איך הוא ידע מי הנער ומי אחיו?
אולם שמעון ולוי היו אדוני שכם, כולם ידעו את האחים, האחים שנקמו את נקמת אחותם, וכולם ידעו שיעקב, אביהם, נתן כותונת פסים לבנו האהוב. ייתכן שיש סיבה לדעת מי הנער ומי אחיו.

יוסף עונה הפוך מקין שאמר: "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" (ביאור:בראשית ד ט), ואכן יוסף שמר על אחיו ובקש את טובתם.

אֵיפֹה הֵם רֹעִים[עריכה]

פשוט מאוד, איפה הם רועים, הן הרי הם רועי צאן - אולם המילה "רועה" קרובה מאוד למילה "רע" חבר, ולמילה "רע" ההפך מטוב. כך קרה בשכם בסיפור דינה, נכבדי שכם חשבו שיהיו להם רעים ועשו להם רע.
גיבוב מילים בעלי משמעויות רבות מראה מראש את הכיון של הסיפור, ומגדיל את המתח.