ביאור:בראשית לז יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית לז יד: "וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לז יד.


ראו: השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק

וישלחהו מעמק חברון[עריכה]

חברון[עריכה]

מדוע מציין הכתוב, שיעקב שלח את יוסף מעמק חברון?

1. הסיבה הפשוטה ביותר היא, שהדבר רלבנטי להבנת המשך הסיפור: "יזכיר הכתוב המקום אשר שלחו משם, לומר כי היה מרחק רב ביניהם, ולכן עשו עמו רעה, כי רחוקים היו מאביהם; ולהגיד כי יוסף לכבוד אביו נתאמץ ללכת אחריהם אל מקום רחוק, ולא אמר 'איך אלך והם שונאים אותי'" ( רמב"ן ) . בין חברון, מקום מגוריו של יעקב, לבין שכם, מקום המרעה של האחים, יש מרחק גדול. הדבר מסביר כיצד יכלו האחים לפגוע ביוסף.

  • אולם, פירוש זה עדיין אינו מספיק להסביר מדוע מצויין דווקא עמק - למה לא נאמר "וישלחהו מחברון"?

2. יש שפירשו, שגם ההדגשה על עמק חברון, שהוא העמק הסמוך לעיר חברון, רלבנטית להבנת המשך הסיפור: " "עמק חברון עניינו העמק הסמוך לחברון. חברון המקראית מזוהה עם ג'בל א' רומידה, הסמוך למרכזה העתיק של חברון בהווה. לפי זה עמק חברון הנו העמק של ואדי אל-קינה - הנחל של חברון - שתל רומידה סמוך אליו. מדובר בעמק ממש..." "הדגשת שי" "לוחו של יוסף מעמק חברון דווקא עשויה להתפרש על פי מגמתו של הכתוב להבליט את משכנם של האבות במרחק מה מחוץ לערים הכנעניות הגדולות, והיא מושכת את תשומת הלב לעיסוק במרעה, המשמש מוטו עיקרי לפרשה זו כבר בתחילתה!" " (ד"ר ישראל רוזנסון, וישלחהו מעמק חברון - על פשוטה של פרשה ועל מדרשה ) .

3. חז"ל דרשו בכמה מקומות, שהמילה עמק רומזת לעצה עמוקה: "מעמק חברון - והלא חברון בהר, שנאמר (במדבר יג) ויעלו בנגב ויבא עד חברון! אלא, מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (בראשית טו) כי גר יהיה זרעך" ( רש"י , ודומה לזה רבי אחא בראשית רבה פד יג , ודומה לזה רבי חנינא בר פפא בבלי סוטה יא. ) . ה' גזר, כבר בימי אברהם, שצאצאיו של אברהם יירדו למצרים, והשליחות שיעקב מטיל על יוסף בפסוקנו היא השלב הראשון בהתגשמות אותה גזירה, גם אם יעקב ויוסף כלל לא היו מודעים לכך.

"במבט ראשון דומה שדרשה זו רחוקה מפשוטו של מקרא, ואף הקושייה, עליה היא נסמכת, נשמעת מופרכת לחלוטין, שהרי רכס הרי חברון אינו רצוף ומונוליטי והוא כולל פסגות ועמקים, דוגמת העמק בו שוכן כיום הישוב היהודי בחברון. אלא שהתבוננות מדוייקת תגלה לנו, שדווקא במימד הטופוגרפי נעוץ המפתח לעומק דרשת חכמים: מקום משכן האבות היה באלוני ממרא, המזוהה בברור מבחינה ארכיאולוגית עם "רמת אל חליל" השוכנת בפסגת הר חברון (ליד 'צומת הזכוכית'), כ- 1,000 מטר מעל פני הים, ולעומתה - מצויה מערת המכפלה - בה קבורים אבות האומה - הרחק למטה "בעמק חברון". נמצא אפוא שהמקרא המדגיש: 'וישלחהו מעמק חברון', מבקש להבהיר לנו כי יוסף לא נשלח מביתו של יעקב שבהר, אלא ממערת המכפלה שבעמק, ובכך לרמוז לנו כי העיצה העמוקה של אבי האומה הטמון במקום זה, עתידה ללוות את יוסף בדרכו הארוכה לגלות מצרים." (הרב חנן פורת, מעט מן האור על בראשית, עמ' 296 )

שכם[עריכה]

על-פי הפשט: " "ויבוא שכמה - הלך מן הסתם בדרך שבין חברון לשכם (ראה" מפה "), בדרך גב ההר, המנצלת את סביבותיו הקרובות של קו פרשת המים המרכזי של אזור ההר, הנוחה באופן יחסי לתעבורה. דרך מקומית זו היא אחד הנתיבים החשובים בארץ ישראל." " (ד"ר ישראל רוזנסון, וישלחהו מעמק חברון - על פשוטה של פרשה ועל מדרשה ) .

וחז"ל מצאו גם כאן משמעות עמוקה: "ויבא שכמה - מקום מוכן לפורעניות שם קלקלו השבטים שם ענו את דינה שם נחלקה מלכות בית דוד שנאמר (מ"א יב) וילך רחבעם שכמה" ( רש"י )

שכם נזכרת גם בהמשך, בברכתו של יעקב ליוסף בסוף ימיו:

  • (בראשית מח כב): "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"( פירוט )

לֶךְ נָא - עקדת יוסף[עריכה]

"לֶךְ נָא" - זאת בקשה ודרישה.
יעקב שולח את יוסף, ללא שומרים, מחברון לשכם. קיימת סכנה בדרכים, וכפי שנראה לאנשים אין בעיה לקחת נערים שאבדו בדרך ולהפכם לעבדים, ככתוב: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים" (ביאור:בראשית לז כח). בעבר, כאשר שכם לקח את דינה, יעקב היה ללא בניו, והוא החריש ולא העיז לדבר עם שכם וחמור אביו עד שבניו שבו (ביאור:בראשית לד ה). נראה שלא היה לא כוח צבאי ללא בניו. ייתכן שגם עכשו יעקב חושש לשלוח חיילים עם יוסף ולהקטין את משמר ראשו.

יעקב, בלי לדעת זאת או בכוונה, הביא את יוסף למצב של עקדת יצחק, כאשר יוסף הולך למוות. ייתכן שיעקב החליט לנסות את אלוהים ולראות האם אלוהים באמת בחר את יוסף להיות יורשו הראשי כפי שיוסף טען בחלומותיו.
נסיונות דומים קרו לישמעאל שגורש למדבר וכמעט מת, ליצחק בעקדה, ליעקב שנשלח בחוסר כל לחרן, ועכשו ליוסף. ראו: השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק

רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן[עריכה]

יעקב מודע שכל רכושו בעצם שייך לבניו במות האמהות, רחל ולאה, כפי שאמר לבן: "כֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לִי הוּא, וְלִבְנֹתַי, מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם, אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ" (ביאור:בראשית לא מב), ושמעון ולוי כבשו לעצמם את שכם. יעקב חושש שבניו לקחו את רכושם ולא ישבו אליו. הוא רוצה לדעת אם בניו עזבו את כנען ושבו לחרן עם הצאן.

יעקב מבקש לדעת את שלום בניו, ואת שלום רכושו, ולכן הוא שולח את היקר לו מכל, את יוסף בנו האהוב, לתעות בשדות, ולא הולך בעצמו או שולח מלאכים.

יעקב לא מודע שאין שלום בין האחים ויוסף.

ליעקב חשוב עצמו ורכושו. האחים ויוסף הם שוליים.

רְאֵה - פשט: תסתכל מרחוק, תראה בעיניים, תרגל, תצפה מהסתר, אל תתקרב ואל תדבר. אולם לנו זה נראה כאילו שיעקב שלח אותם לשאול 'לשלומם' ולא רק לצפות.

יעקב היה יכול להדריך את יוסף, למצוא את האחים, בלי להתקרב לראות מרחוק שהצאן רועה בשלוה ולשוב. אם הצאן רועה בשלוה אז לבטח כל האחים שלומם בסדר. אולם יעקב רצה להסתיר את מטרתו האמיתית לראות שהצאן בשלום, ולכן הוא הוסיף דרישה שיוסף ישאל את שלום אחיו, חסרי השם. כך האחים לא יכעסו שיעקב מרגל אחריהם. יוסף לא ניסה להסות את עצמו או להתלבש כמו כולם אלה הלך עם כותנת הפסים שלו כדי להפגין את כבודו, וכך הוא זוהה מרחוק ומיד הרגיז את האחים.

גם ישי שלח את דוד, לבדו, לראות בשלום אחיו, אולם ישי שלח מתנות ביד דוד לאחיו ולמפקדם, ודוד היה מומחה בקלע. יעקב לא חשב שצריך לשלוח מנחה לבניו או שמירה לבנו היקר. מעניין, שבהמשך, כאשר האחים יבואו ליוסף במצרים, בפקודת יעקב הם הביאו מנחה לשליט (ביאור:בראשית מג יא).


מקורות ופירושים נוספים[עריכה]

מצוותו של יעקב ליוסף היא למעשה הנחיה לכל בני ישראל עד ימינו: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן" - דאג לשלומם של אחיך בני ישראל ורכושם. גם שמות הערים, חברון ושכם, רומזות לחברות ולנשיאה בעול שכם אחד (ע"פ גליה) , וגם באחרית הימים נאמר:

  • (צפניה ג ט): "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד "

והשיבני דבר[עריכה]

1. על-פי הפשט, השיבני = השב לי, החזר לי תשובה על השאלה מה שלום אחיך.

2. ועל-דרך הדרש, השיבני = השב אותי, החזר אותי למקורי. יעקב ידע שמידת הדין מתוחה על משפחתו עוד מגזירת ברית בין הבתרים, ורמז ליוסף, שכאשר יילך לאחיו, הגזירה תתקיים והוא יתנקה מהדין (ע"פ גליה) .

3. "בקשתו התמימה של יעקב: "והשיבני דבר", נשמעת באוזנינו מעוררת חמלה, כשאנו משווים לנגד עינינו כמה שנים עתידות לחלוף, עד שישיבו יוסף "דבר", בדמות העגלות ששלח לשאת אותו מצרימה. אך מעבר ל'סאגה-המשפחתית' הפרטית, נפרש מעגל לאומי רחב, הנפתח בהליכתו של יוסף לראות את שלום אחיו ונמשך אלי גלות מצרים. מעגל זה עתיד להסגר רק כעבור מאות שנים, בצאת ישראל ממצרים לשוב ארצה, כשעל כתפיהם ארונו של יוסף ולפניהם יהושע בן-נון, כובש כנען, מזרעו של יוסף. וכך עתיד יעקב - בפרספקטיבה היסטורית - לקבל תשובה לאומית על בקשתו "ראה את שלום אחיך ואת שלום והצאן והשיבני דבר". ותשובה זו באה לידי ביטוי ממצה בדברי הפסוק בתהילים (עז טז): "גאלת כצאן עמך, בני יעקב ויוסף סלה"." (הרב חנן פורת, מעט מן האור על בראשית, עמ' 296 )

אור החיים[עריכה]

" לך נא ראה וגו' . עתה הוא מפרש שליחות המצוה שעושה, ואמר והשיבני דבר עשאו שליח להחזיר לו תשובה שבזה אפי' למאן דאמר (שם ח:) שלוחי מצוה אינם ניזוקים דוקא בהליכתן אבל לא בחזרתן, במציאות זה עשאו שליח גם בחזרתו, ומעתה הרי הוא בטוח שישוב בשלום אצל אביו:

והגם שהיו אחיו שונאים אותו ושכיח היזיקא, סובר יעקב כדעת רבנן שחולקים עם פלימו בפסחים דף ח' וז"ל תניא חור שבין ישראל לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת פלימו אומר כל עצמו אינו בודק מפני הסכנה ופריך והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינם ניזוקים ומשני היכי דשכיח היזיקא שאני וכו' ע"כ, וחכמים שחולקים עם פלימו סוברים שיש לחלק בין מציאות שלפנינו למציאות שמואל כי שם שכיח ודאי היזיקא כי ישמע שאול שמושח את דוד למלך במקומו ואין לך שכיח היזיקא כזו מה שאין כן חשש שמא הגוי יעליל עליו אינו קרוי שכיח היזיקא. וממנה נשמע למה שלפנינו שאחיו לא היו ודאי שכיח היזיקא כי לא יעלה על דעת יעקב שכל כך ישנאוהו בגדר שלא יציל מידם שליחות מצוה. וגם ההוא דסולם רעוע שאמרו בקידושין (לט.) שכיח הזיקא הוא יותר מבדיקת חור שבין יהודי לגוי וממציאות האחים שאינם חשודים כל כך להרע לאחיהם. ואולי גם לסברת פלימו יש לומר שאינו חשוב שכיח הזיקא במציאות זה של בני יעקב ושליחות מצוה מצלת מן הנזק:

ואם תאמר אם כן למה היה מה שהיה לעבד נמכר יוסף. י"ל שנזק שתכליתו הטבה ומעלה גדולה אינו חשוב נזק:

ועוד טעם יש בדבר, והוא כי יעקב ע"ה דקדק בדבריו בשליחות הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם . הרי גילה דעתו בפי' כי שליחותו הוא לשכם וכשהלך יוסף ולא מצאם בשכם והלך לחזר אחריהם במקום אחר הרי הוא שליח עצמו כי אביו לא שלחו ללכת למקום אחר ואין כאן שליחות מצוה אשר על כן היה מה שהיה, ויעקב נתכוון במה שיחד לו המקום שצפה ברוח הקודש כי למקום אחר יקראנו אסון כאשר קרהו ובדרך שכם לא תמצאהו רעה, ויוסף ע"ה חשב כי מה שאמר לו אביו שכם היה מורה מקום לו ואין הדברים בדיוק, וה' גילגל גלגולים לעשות אשר זמם לעשות:

ויבא שכמה . מקום אשר שלחו אביו שמה ולא מצאם והיה מחזר אחריהם ולא הוצרך לומר הדבר כי הדבר מובן מאומרו וימצאהו איש והנה תועה אחר שבא שכמה: " ( אור החיים )

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל[עריכה]



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:וישלחהו מעמק חברון


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-11-29.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-37-14