ביאור:בראשית לד ה
בראשית לד ה: "וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד ה.
וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם
[עריכה]וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ
[עריכה]איך יעקב שמע?
- דינה חזרה הביתה וסיפרה?
- דינה לא חזרה הביתה ויעקב חיפש ושמע ששכם לקח אותה מהנערות ו"טִמֵּא" אותה.
- חמור בא והתחיל לדבר, אולם יעקב רצה לחכות לבניו ודחה אותו.
טִמֵּא
[עריכה]טומאה באה ממגע כל שהוא בדבר טמא. האחים אומרים לשכם "אֲשֶׁר טִמֵּא, אֵת דִּינָה אֲחֹתָם" (ביאור:בראשית לד יג) והוא לא נעלב ולא כועס, אלא מבין ומסכים לתקן את טומאתו.
לא ברור בקטע הזה שיעקב הבין שהיא נאנסה. אולם בהמשך נאמר שהאחים: "כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" (ביאור:בראשית לד ו), מכאן שיעקב תאר להם מה לדעתו קרה, ואיך היא נטמאה.
אין הוכחה ששכם אנס אותה בפומבי ושמישהו ראה את האונס ודיוח. בהמשך האחים הוציאו אותה מביתו של שכם, וייתכן שהם שאלו אותה, אבל גם אז אין בטחון ש'הילדה' אמרה את האמת איך ומה קרה. לבטח שכם קיים מגע מיני איתה במשך מספר ימים כשהיתה בביתו, אולם היא לא נכנסה להריון. ייתכן שהיא באמת היתה ילדה צעירה.
עבירותיו של שכם
[עריכה]- הוא חטף קטינה - לפי חוקי חמורבי מספר 14 הוא יומת.
- הוא הכניס נערה לביתו, ניתן להסיק שהם קיימו יחסי מין - לפי חוקי חמורבי מספר 133.
- הוא שכב עם הנערה (בפועל או ניתן להסיק) - לפי חוקי חמורבי מספר 130 הוא יומת.
וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם
[עריכה]יעקב שלח הודעה לבניו, ועד בואם הוא החריש ולא פצה את הפה. מצבו הצבאי לא היה חזק ללא בניו ועבדיו שיצאו עם הצאן. לא נאמר שיעקב שלח פרש, כך סביר שלקח לשליח מספר שעות ריצה, ואז בני יעקב חזרו במהירות. סביר שבני יעקב חזרו ללא הצאן אבל סביר שהם הביאו את רוב החיילים שלהם. ניתן לשער שלקח לפחות יום אחד לבני יעקב לשוב לשכם, ובזמן הזה הבנים שקלו איך להגיב.
חמור ושכם כיבדו את יעקב ומשפחתו וחיכו בסבלנות שהבנים ישובו לאביהם. לא נראה ששכם פחד מכעסם של בני יעקב והוא לא פחד לבקר את יעקב ולדבר איתו. בני יעקב לא ניסו להתקיף את שכם בלילה בהתקפה ישירה וגלויה.
יעקב ידע שאברהם הציג את שרה, אשתו, כאחותו, פרעה מלך מצרים ואבימלך מלך גרר לקחו אותה, ואלוהים הציל את שרה ((ביאור:בראשית יב טו, ביאור:בראשית כ ב). כך גם יצחק הציג את רבקה, אשתו, כאחותו, ובמזל לא לקחו את רבקה (ביאור:בראשית כו י). היה צפוי שמלכים בכנען ינסו לקחת את דינה. יעקב, כאבותיו, חיכה שאלוהים יציל את דינה, אבל האחים, שגדלו בחרן כנכדיו של לבן, לא היו מוכנים לקבל התנהגות פושעת כזאת.
מה יעקב אמר לבניו בשובם?
[עריכה]עד שובם של הבנים יעקב החריש. ומה הוא אמר להם אחרי שהם באו?
סביר שיעקב סיפר לבנים מה קרה לדינה, ואז הוא ממשיך להחריש. לא היה ליעקב פתרון או עצה. הוא החריש מפחד, והמשיך להחריש אחר כך עד שהוא מגלה את פחדיו ואומר לבניו: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (ביאור:בראשית לד ל). דברי יעקב מראים חוסר אמונה באלוהים והבטחתו שזרעו יהיה ככוכבי השמים לרוב.
נראה שהבנים ידעו שאביהם הוא איש חלש וחששן, והם לא צרפו אותו לתוכנית שהם רקמו, ולא התיעצו איתו.