ביאור:בראשית לד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לד ז: "וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה."



וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד[עריכה]

כְּשָׁמְעָם[עריכה]

לא ברור מהמשפט מתי האחים שמעו:

  1. יעקב שלח שליח להודיע להם שדינה נאנסה על ידי שכם, ואז התעצבו, כעסו, וחזרו ליעקב. במקרה כזה השליח יודע מה קרה לדינה ויכול להפיץ שמועה רעה עליה.
  2. יעקב שלח שליח ובקש שהם יחזרו בלי לפרט. רק כאשר הם חזרו הם שמעו וכעסו.

הפתרון הראשון יתן לאחים יותר זמן לחשוב ביחד ולתכנן את צעדם. כאשר הם עם יעקב יהיה להם פחות פרטיות ופחות זמן לתכנן את תגובתם.

תגובת האחים[עריכה]

  1. "וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים" - צער ועצב. למה זה קרה להם. האם זאת אשמתם? מי אשם?
  2. " וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד" - כעס בלתי מוגדר. רצון לפגוע בכל מי שפגע בהם ובכבודם - " הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לד לא).
  3. "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל" - מסכמים שפגעו בהם אישית בצורה סובייקטיבית.
  4. "וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" - מסכמים שפגעו בהם בצורה אובייקטיבית בנוסף לפגיעה הסובייקטיבית (האות "וְ" בהתחלת הקטע), וכל אדם היה נפגע כמוהם, כי זו עבירה על החוק, ראה חוקי חמורבי מספר 14, 130.
  5. לפי חוקי חמורבי הנפגעים חייבים ללכת לשופט, והשופט יבדוק ויוציא לפועל את עונש המוות. אולם כאן אין מלך ואין שופט, כי המלך עצמו הוא הנאשם.

ברגע זה האחים התחילו לתכנן את תגובתם. לא ברור אם הם ידעו שחמור בא לבקש את ידה של דינה לבנו. ייתכן שהם חשבו איך להגיב במידה ושכם יבקש את ידה, ואם לא, אז איך להעניש את העיר בעורמה ובכוח החרב.

מה ששכם העיר עשתה ונתנה לשכם בן חמור לעשות דומה למה שסדום היתה עושה לאורחים, ואין ספק שהמלך ואנשי העיר, שלא גינו ולא הגנו על הילדה, חייבים בעונש. כמובן ששכם חשב שהוא נותן כבוד גדול לדינה להיות מלכתו האהובה.