ביאור:בראשית לד טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לד טו: "אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר."



אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ[עריכה]

אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם[עריכה]

כל שאנו מבקשים זה שתהיו כמונו, תשתפרו לרמה שלנו. בני יעקב לא ביקשו כסף או מתנות. הם לא ביקשו אדמה ובתים. הם לא דרשו ששכם יתנהג יפה עם דינה, או שאנשי שכם יתנו להם נשים כבנות ערובה להסכם. שכם היה שמח מאוד לשמוע שהוא לא יפסיד כסף רב ולא חשב שיש כאן הטעיה.

אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ[עריכה]

יעקב חזר מארם, מהממלכה הגדולה בצפון, מהעיר חרן אשר בני-קדם גרים שם. בניו היו מלומדים בחוק ובמלחמה. הם הביאו תרבות וטכנולוגיה מודרנית לכנען. כפי שראינו יעקב הבין בגנטיקה וידע איך לשפר את צאנו לאיכות שלא היתה ידועה באזור. היתה סיבה טובה לאנשי שכם לרצות להתאחד עם בני ישראל.

לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר[עריכה]

זה המחיר. לא כל כך יקר. הם ידעו שיש עמים שנוהגים כך, וייתכן שזה מונע מחלות וסיבוכים.

כָּל זָכָר[עריכה]

"כָּל" - כולם, זאת דרישה קשה. עד שהאחרון לא נימול, התנאי לא הושלם. וגם אז איך יוודאו את זה?

מקורות[עריכה]

נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762