ביאור:בראשית לד כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית לד כג: "מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ."



הֲלוֹא לָנוּ הֵם[עריכה]

ראו: תוכנית של שכם להתבוללות וחיסול של בני יעקב

חמור ושכם הסבירו לנכבדי שכם, היושבים בשער העיר, מה תהיה התוצאה כאשר בני יעקב יתבוללו בקרבם, הן אנו רבים ובני יעקב עשירים אבל מעטים.

כדי למנוע התבוללות כזאת אברהם פקד על עבדו להביא אישה ליצחק מחרן, וכך היא תקבל את אלוהיו של אברהם. כך גם עשתה רבקה כשגרמה ליצחק לשלוח את יעקב ללבן לשאת לו אישה. אם יעקב ובניו היו נשארים בשכם ונושאים את בנות שכם כולם היו נעשים לאנשי המקום ושוכחים את ברכת אלוהים והבטחתו.

האם בני יעקב שמעו את דברי חמור, ואת הפרוש שלו?[עריכה]

לא נאמר, אבל כאשר חמור ושכם דיברו עם הרבה אנשים נכבדים בשער העיר, אין ספק שהדבר התפרסם, וייתכן שאנשים אפילו התלוצצו וסיפרו לבני יעקב את עתידם.

בתחילת דבריו חמור אמר שבני ישראל: "שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ" (ביאור:בראשית לד כא). עכשו חמור מסביר את המילה "שְׁלֵמִים", במשמעות שבני ישראל יהיו קורבן שלמים (שמות לב ו, ויקרא ז), ואנשי שכם יאכלו אותם ולא נודע כי בא אל קירבם.

המהר"ל הסביר שאיחוד העמים תחת שילטון שכם יביא לכליה לבני ישראל. שכם רצה 'בטוב' להשמיד אותם.

לפי תגובת יעקב המופתעת "עֲכַרְתֶּם אֹתִי" (ביאור:בראשית לד ל), ניתן להבין שיעקב לא שמע ולא הבין את סכנת הכליה המיידית לבני ישראל, ולכן בניו לא שיתפו אותו בחששם ובתוכניתם.

לוי ושמעון יצאו להגן על אלוהים ולהציל את בני ישראל ואדוני. לכן אלוהים בחר את משה משבט לוי, ובני לוי זכו בתפקידי הכהונה ועבודת אלוהים. לוי, כבר בסיפור דינה, הראה את נכונותו לקיים את הבקשה של משה: "מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (שמות לב כו). גם דוד יצא להלחם בגולית, שגידף את אלוהים, כדי להציל את העם מכניעה לפלישתים וכליה דתית, ובזכות זאת זכה דוד במלוכה ובזכרון בית דוד לכל הדורות. גם מרדכי יצא למלחמה בהמן שרצה לכלות את בני ישראל וגם מרדכי זכה לזכרון כבוד בתרבות עמינו.

תוכנית השיכנוע[עריכה]

בקטע הזה אנו רואים את צורת הדיבור של אנשי כנען: לכל אחד הם אומרים משהו אחר.

שכם נוכח בזמן שאביו דיבר, אבל הוא לא התערב ולא הוסיף דברים. נראה שנוכחותו המאיימת הספיקה להפחיד את נכבדי שכם לא להתנגד, וכל מילה שהוא היה מוסיף היתה מחלישה את מעמדו ומעוררת שאלות ובעיות נוספות.

חמור אמר את דבריו, וללא וויכוחים, התנגדויות, עריקה, או הסברים, נכבדי שכם הסכימו לעבור את המילה, כאשר הם ידעו מה פירוש המילה ואת הכאבים הצפויים להם. סביר שנכבדי שכם הסכימו מיד כי הם פחדו משכם שהיה חייב לרצות את בני יעקב, וקיוו בנוסף להנות מהרכוש של בני יעקב.

האם בני יעקב רימו את שכם ואביו[עריכה]

בזמנו בני יעקב לא בקשו מוהר עבור דינה אלא רק ביקשו: "אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם: אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר" (ביאור:בראשית לד טו). אפשרי שבני יעקב לא רצו להרוג את אנשי שכם, ולא רימו אותם, אלא רצו שאנשי שכם יצטרפו להיות בני בית שלהם. אולם עכשו, כאשר האחים שמעו את תוכנית האיחוד של שכם, האחים הבינו שאנשי שכם החליטו שבני יעקב יהיו שייכים להם. האחים הבינו שהם עומדים בפני כליה וכל ברכת אלוהים תחדל והברית תגמר. האחים הבינו שאנשי שכם התיחסו לדינה ולבנותיהם כזונות, ורק אז גמלה והתגבשה ההחלטה להרוג את נכבדי שכם שהשתתפו בהחלטה הזאת, להרוג את שכם ולכבוש את העיר.