ביאור:בראשית לד לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לד לא: "וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ."



הַכְזוֹנָה[עריכה]

לבן נטע את התקיפות והעוז באופיו של עם ישראל.[עריכה]

אופיו התקיף של לבן עיצב את נכדיו ועשאם ללוחמים עזים ותקיפים כמוצג בסיפור דינה (ביאור:בראשית לד). יעקב החששן כעס והאשים את שמעון ולוי שהם גרמו לאסון לו ולבני ביתו, והם ענו לו בעוצמה: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לד לא). האחים אמרו: 'לא אנחנו נלך בפחד. אנשי כנען לא יעיזו יותר לפגוע בבנותינו.' בסוף ימיו, יעקב עדיין כעס וקילל את שמעון ולוי קללות איומות (ביאור:בראשית מט ה, בראשית מט ז). למזלנו אלוהים כנראה לא תמך בברכות ובקללות יעקב, כי רובן חסרות כל שחר או התקיימו במהופך (ביאור:בראשית מח ה, בראשית מט כז) לעומת ברכת לבן לרבקה שהתקיימה (ביאור:בראשית כד ס), וכך בעתיד יצא משבט לוי משה רבינו מנהיג ומגבש העם.

יעקב שתק[עריכה]

יעקב שתק ולא ענה לבניו. הוא לא היה מסוגל להוכיח אותם. ואכן פחדו של יעקב היה חסר שחר, ודבריו "עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (ביאור:בראשית לד ל) לא התקימו. ללמדנו: מבקשי שלום בתחינה לא ינצחו. יעקב לא שכח את כעסו על שמעון ולוי, ולמרות שראה שטענתו נכשלה, הוא חיכה למותו כדי להבאיש את שמם כאשר הם אינם יכולים לענות לו.

תשובת שמעון ולוי[עריכה]

ברכת יעקב נאמרה ונכתבה, והוא חשב שהוא מעניש את לוי בדבריו: "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (ביאור:בראשית מט ז), אולם התוצאה היתה ששבט לוי זכה בכהונה ובעבודת אלוהים, והיה מפוזר בכל השבטים, ולכן רק גורלו של שבט לוי הובטח שהם ישרדו ביחד עם כל חלק מבני ישראל. שבט שמעון הכיר בחולשתו והצטרף לשבט יהודה וכך גם הוא שרד.

מקורות[עריכה]

נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762